פסק-דין בתיק עעא 1947/07

1.         העותר מרצה עונש מאסר ראשון לתקופה של 6 שנים בגין עבירות של מגע עם סוכן חוץ בניגוד לסעיף 114 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"), מסירת ידיעות לאויב בניגוד לסעיף 111 רישא לחוק העונשין, וקשירת קשר לביצוע פשע בניגוד לסעיף 499 לחוק העונשין.

2.         מגזר הדין בת"פ 1240/02 (בית משפט המחוזי בנצרת) עולה כי העותר, אזרח ישראל ששירת בצה"ל ובמשטרה, נשוי ואב לשלושה ילדים, היה בקשר ישיר עם איש מלבנון, ותוך שהוא מתחזה לקצין בכיר העביר לו מידע תמורת כסף.

כמו כן העביר העותר באמצעות אחיו מידע לאיש חיזבאללה.

בית המשפט שגזר את דינו של העותר התרשם כי העותר ביצע את העבירות למען בצע כסף ולא מתוך רצון לסייע לאויב, אך קבע כי גם אם כך היה, אין ליתן למניע משקל רב מידי שהרי אין לו חשיבות במבחן התוצאה הסופית, בעיקר לא לגבי מי שלבש מדים במסגרת תפקידיו. לדברי ביהמ"ש עונשו של העותר צריך לשמש גם מסר לעבריינים בכוח, תוך מתן משקל ראוי לעובדה שהעותר פעל כפי שפעל בהיותו סבור, סובייקטיבית, שהוא אינו פוגע בביטחון המדינה. 

3.         ביום 29.6.06 דנה המשיבה 1 (להלן: "הוועדה") לראשונה בבקשת העותר לשחרור על תנאי ולאחר שב"כ העותר טען לאפליה פסולה בין העותר ובין נאשם אחר שהורשע באותו תיק, נדחה הדיון לצורך בחינתה של הטענה ע"י ב"כ המשיב 2.

4.         ביום 5.10.06 החליטה הוועדה לדחות את בקשת העותר לשחרור על תנאי לאחר שקבעה כי על פי חוות דעת שב"כ, שהוצגה בפניה ובפנינו, לא חל שינוי בנסיבות המעיד על התפוגגות מסוכנותו של העותר וקיים חשש כבד שעם שחרורו יחדש את קשריו עם הגורמים עמם עמד בקשר.

לדברי הוועדה, גם אם חוות הדעת מצביעה כי בצע כסף, ולא אידיאולוגיה, הביאו את העותר לביצוע המעשים- אין בכך כדי לגרוע ממסוכנות העותר, שכן הוא לא בחל במסגרת תאוות הבצע שלו מנקיטת פעולות בהן הורשע.

כמו כן קבעה הועדה כי כנגד העותר קיים מידע מודיעיני רב המעיד על המשך פעילות שלילית בין כתלי בית הסוהר.

ביחס לטענת האפליה, שהועלתה ע"י ב"כ העותר, קבעה הוועדה שאין לה מקום שכן לא חל בפני ועדת השחרורים עקרון "אחידות הענישה" המדריך את בית המשפט. תפקידה של הועדה הוא לבחון את נסיבותיו של כל עותר לגופן ואין להחליט בעניינו של אסיר אחד ע"פ החלטות שניתנו ביחס לאסיר אחר שעניינו שונה, גם אם יש ביניהם קווי דמיון.

מעבר לכך הוסיפה הוועדה שהאסיר האחר הורשע בעבירות שונות, ודבר זה בא לביטוי גם בהכרעת ובגזר הדין, כאשר על העותר שבפנינו נגזרו 6 שנות מאסר לאחר שהורשע בשני אישומים המהווים מקרים שונים, ואילו האסיר האחר הורשע בסעיף אישום אחד ונידון  ל- 4 שנות מאסר בלבד.

עובדה נוספת המבחינה בין השניים היא עצם הידיעה של העותר את זהותם של סוכני החיזבאללה, עובדה המבססת את מסוכנותו ויכולתו לחצות "קווים אדומים" ללא היסוס ובכל מחיר.

בסיכומם של דברים, קבעה הוועדה כי "..המסוכנות הרבה מצד האסיר לבטחון המדינה ושלומה מקבל משנה תוקף לאור האירועים הקשים אותם חוותה המדינה בצפונה של הארץ לאחרונה.. וכי שחרורו על תנאי יסכן את הציבור" (ראה נספח ד' לעתירה) .

5.         העותר ערער על החלטה זו בעע"א 2908/06 (ביהמ"ש המחוזי ת"א), וביום 3.1.07 נדחה הערעור לאחר שבית המשפט קבע כי בשלב זה אין מקום להתערב בשיקוליה של הוועדה בהיותם שיקולים ראויים, שכן " גם כאשר עבירות מעין אלה מבוצעות על רקע כלכלי אי אפשר להתעלם מכך שנובעת מהן מסוכנות רבה", ומאחר ומהמיידעים עולה התנהגותו השלילית של העותר בכלא.

ביחס לטענת האפליה קבע ביהמ"ש כי לגבי האסיר האחר נקבע מפורשות בגזר דינו שחלקו היה מינורי, לא הוגש כנגדו כתב אישום ביחס למסירת ידיעות לאויב וגם תקופות המאסר השונות מדגישות את השוני שבין השניים.

בסייפא פסק הדין ציין בית המשפט כי בפני העותר יתרת מאסר ארוכה ואם הוא ינצל תקופה זאת על מנת לשפר את מצבו והשקפותיו, תהיה בידו האפשרות לחזור ולפנות לוועדת השחרורים (ראה נספח ה' לעתירה).

6.         ביום 27.5.07 החליטה הוועדה פעם נוספת לדחות את בקשת העותר לשחרור על תנאי, לאחר ששמעה את דברי ב"כ הצדדים והעותר ועיינה במכתב של העותר ובחוו"ד מעודכנת של שב"כ, ממנה עולה שהסכנה שצפויה מהעותר עדיין קיימת.

הוועדה קבעה שהיא לא שוכנעה ממכתבו של העותר שהוא שינה את השקפותיו ולא יחזור על מעשיו, כאשר המניע להן הוא בצע כסף.