פסק-דין בתיק עעא 1782/07

1.         העותרת, אחות מוסמכת, כבת 50, אלמנה ואם לבת, מרצה את מאסרה הראשון לתקופה של 8 שנים, בגין שורה של עבירות מרמה ושלילת כושר התנגדות, סחר ברכב, גניבה וקבלת דבר במרמה נשוא ת.פ. 5218/99 (מחוזי ת"א) וגניבה, זיוף, שימוש במסמך מזויף, הכשלת שוטר והתחזות לאחר נשוא ת.פ. 5205/06 (בימ"ש השלום בבאר-שבע).

2.         בתקופת ביצוע העבירות התגוררה העותרת בביתה של קשישה, ממנה גנבה שיקים, ומקום זה שימש זירת ביצוע העבירות על ידה.

העותרת שללה את כושר ההתנגדות של 3 מבין 4 מתלוננים לאחר שמהלה את המשקה שהגישה להם בכדורי שינה, באופן שהיה בהם כדי לסכן את בריאותם, גנבה מהם את רכושם (שכלל רכב, כרטיסי אשראי, שיקים ומזומנים), והעבירה אותם, כשהם רדומים, למקומות שונים בגוש דן, שם השאירה אותם לגורלם. 

3.         מהד"וח הסוציאלי מיום 19.3.07, שהוגש למשיבה, עולה כי בעלה של העותרת נהרג בתאונת דרכים. מותו המפתיע הותיר אותה המומה ושבורה. היא התקשתה להתמודד עם המצב והיתה בדיכאון במשך שנה שלמה.

לאחר מספר חודשים נפטרה במפתיע גם סבתה, בה היא ראתה כאם.

העותרת נותרה להתגורר בגפה, במרכז הארץ בעוד שבתה התגוררה בדימונה, ביחד עם הוריה. לאחר זמן מה היא הכירה גבר ופיתחה עמו מערכת יחסים, אך לא שיתפה אותו במעשי המירמה אותם החלה לבצע אותה עת.

העותרת הביעה חרטה בפני העו"ס וציינה בפניה את המוטיבציה הגבוהה שיש לה לצאת ולשוב לחיים נורמטיבים, למצוא עבודה ולכלכל עצמה.

העו"ס התרשמה כי נדרש טיפול ממושך כדי לסייע לעותרת, דימוייה העצמי נמוך מאוד, והיא חשה מאוכזבת מעצמה, וישנו פער בין התכנים המילוליים והתדמית שהיא מנסה "לשדר" לבין המציאות.

לאור האמור המליצה העו"ס כי לאחר שחרורה תטופל העותרת טיפול פרטני בדימונה ותשולב בקבוצת אמהות ברש"א בבאר שבע.

4.         ביום 26.3.07 דנה המשיבה (להלן: " הוועדה") בבקשת העותרת לשחרור על תנאי וקבעה שלא ניתן להורות על שחרורה על תנאי בלא שהוא ילווה בתוכנית שיקומית של רש"א או גורם מוסמך אחר.

מאחר והעותרת טענה שהיא נפגשה מספר פעמים עם גורמי רש"א וכבר גובשה תוכנית שיקומית לגביה נקבע כי ענייננה יובא בשנית בפני הוועדה ביום 18.4.07, לאחר שתוכן עבורה תוכנית שיקומית של רש"א. 

5.         ביום 18.4.07 דנה הוועדה (בהרכב שונה) בשנית בענייננה של העותרת, וקבעה כי:

".. לאור העובדה שבדו"ח גורמי הטיפול נאמר, שהנ"ל לא הומלצה לעבור לשיקום פרטני בשל התרשמות שהיא מתנהגת לעיתים במניפולטיביות, וכן בהתחשב שהנ"ל הודחה ביום 10.4.07 מהשיקום והועברה לאגף טיפולי, העברה "שנבעה בשל בעיות ביחסים בין אישיים עם אסירות אחרות ויכולת לקבל סמכות וגבולות ברורים"- לא שוכנעה הוועדה כי הנ"ל בשלה לשחרור מוקדם בשלב זה. על הנ"ל לעבור סדנא טיפולית/שיקום פרטני, שיהיה בו כדי להתמודד ולטפל בקווי אישיותה שגרמו לה לבצע עבירות רכוש כה חמורות.. האינטרס החברתי, כמו גם האינטרס האישי, דורשים טיפול אישי מעמיק, על מנת למנוע חזרה למעשים פליליים קודם לשחרורה המוקדם.".

לאור האמור, לא שוכנעה הוועדה ששחרורה המוקדם של העותרת לא יסכן את שלום הציבור, ודחתה את בקשתה לשחרור על תנאי.

החלטה זו היא נשוא העתירה שבפנינו.

נימוקי העתירה -

1.         העותרת טוענת כי הוועדה טעתה כאשר לא ייחסה את המשקל הראוי לעובדה כי מדובר בעותרת שפסעה בדרך השיקום, מתנהגת באופן חיובי בבית הסוהר, הייתה בשיקום קבוצתי, ועבדה מחוץ לכלא במשך למעלה משנתיים לשביעות רצון מעבידיה.

2.         העותרת יצאה במהלך 3 שנים למעלה מ-36 חופשות, ללא תנאים מגבילים, ובכל אותה התקופה התנהגה כשורה ועמדה בדרישות ובזמנים שמוכתבים לה.

בכל תקופת המאסר עברה העותרת עבירת משמעת אחת, שתוצאתה הייתה שלילת הקנטינה, ואין לגביה מידעים מודיעינים.