פסק-דין בתיק עעא 1492/06

1.         העותר מרצה עונש מאסר ראשון לתקופה של 5 שנים בגין ביצוע עבירות של סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, הדחה בחקירה, קשירת קשר לביצוע פשע, רכישת נשק, תקיפה, איומים, שידול לסחיטה בכוח ונסיון סחיטה בכוח נשוא ת.פ. 40095/02 (ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב), לאחר שעונשו הוחמר בע.פ. 292/03 אביטל נ. מדינת ישראל תק-על 2003(3) 373.

2.         ביום 21.12.05 החלה המשיבה 1 (להלן: " הוועדה") לדון בבקשת העותר לשחרור מוקדם. ב"כ המשיבה ביקש להגיש לוועדה מידעים חסויים, וב"כ העותר ביקש למסור לעיונו את המיידעים או פראפרזה שלהם מעבר לתמצית שנמסרה לעיונו. ב"כ המשיב 2 התנגד לבקשה, וביום 23.1.06 דחתה הוועדה את בקשתו המקדמית הנ"ל של ב"כ העותר.

ביום 13.2.06 דחתה הוועדה את בקשת העותר לשחרור מוקדם.

העותר מלין כנגד כל אחת מההחלטות הנ"ל, ונדון בהן עפ"י סידרן.

א.        אי-גילוי המידעים החסויים

3.         הוועדה עיינה בתמצית המידעים החסויים שנמסרה לב"כ העותר וקבעה שמסירת מידע נוסף מתוך המידע החסוי שהוצג בפניה עלול לפגוע בענין חסוי אחר, דהיינו, יש בגלוי זה משום סיכון רב הכרוך בחשיפת המידע ומקורותיו.

4.         ב"כ העותר טוען כי אין להסתפק בתמצית המידעים שהועברה לעיונו על מנת לקיים את הוראת סעיף 17(ו) לחוק שחרור על תנאי ממאסר תשס"א-2001 (להלן: " החוק").

לטענתו, התמצית שקיבל אינה משקפת את מיכלול המידע החסוי שכן מדובר בתמצית כללית ביותר, וחסיון המידע שהוצג ע"י המשיב 2 בפני הוועדה פוגע באמות הצדק, בחובת השימוע של הוועדה, ובזכותו של העותר להתגונן.

עוד טוען ב"כ העותר כי איזון האינטרסים בין החשש לפגיעה באינטרס ציבורי חשוב לבין פגיעה בהגנת העותר, מצדיק מסירת תאריכי המידעים ואינדיקציה כללית שלהם לעיונו.

5.         ב"כ המשיבים טוען , תוך הפניה לטעוניו בפני הוועדה, כי גם עפ"י סעיף 17(ו) לחוק יתכנו מצבים בהם לא ניתן יהיה למסור לעיון העותר ו/או בא כוחו לא רק את המידעים החסויים אלא גם תמצית שלהם, וגם אם נמסרת תמציתם אזי מידת המסירה והיקפה תשקל בהתאם לנסיבות כל מקרה.

עוד מוסיף ב"כ המשיבים וטוען, כי האמור במסמכים שנמסרו לעיון ב"כ העותר מהווה תמצית הפרטים, שתכלית מהותה היא לתת לו רק פרטים שמסירתם לא תחשוף את תוכן המידע ונתונים שלא יהא במסירתם כדי לחשוף את מקורותיו.

6.         הן הוועדה והן ב"כ הצדדים סמכו טענותיהם בענין המידעים החסויים על סעיף 17(ו) לחוק שזו לשונו:

"החליטה הועדה שלא לגלות לאסיר ולבא כוחו תוכנו של מידע חסוי, כולו או מקצתו, תעביר הועדה לאסיר פרטים או תמצית של המידע החסוי, ככל שניתן לעשות כן בלי לפגוע בביטחון המדינה או בענין הציבורי האחר; היתה הסיבה לאי גילוי המידע הגנה על טובתו של האסיר, רשאית הועדה לגלות את המידע החסוי רק לבא כוחו של האסיר, ובלבד שהאסיר הסכים לכך".

לשונו של סעיף 17(ו) לחוק, ובמיוחד מהמילים "ככל שניתן לעשות כן בלי לפגוע בבטחון המדינה או בענין הצבורי האחר", מלמדת שחובת הוועדה להעביר לאסיר פרטים או תמצית של המידע החסוי אינה חובה מוחלטת והיא נסוגה בפני בטחון המדינה או הענין הציבורי, שפגיעה בהם מונעת העברת הפרטים או התמצית לאסיר.

7.         איננו מקבלים טענתו של ב"כ העותר שכאשר סרבה הוועדה להעמיד לעיונו נתונים נוספים מהמידעים החסויים שהוצגו בפניה, מעבר למסמכים שהועברו לעיונו, היא מנעה ממנו להגן על זכויותיו של העותר ולאפשר לו להפריך את תוכן המידעים, שכן יש בכהונתו של שופט בראש הוועדה כדי להבטיח הגנה ואי-פגיעה בזכויות האסיר המבקש שחרור מוקדם. חזקה על הוועדה שתאזן בין האינטרס הציבורי שלא לפגוע במקורות מודיעיניים לבין האינטרסים הלגיטימיים של האסיר (ראו פסה"ד של כב' השופט חיים כהן בבג"צ 21/79 עזר כהן נ. ועדת השחרורים ואח' פד"י לג(1) 474, שצוטט בהסכמה בפסה"ד בעע"א 2204/04 היועמ"ש נ. ועדת השחרורים וג'ראדת שצורף לטיעוני ב"כ המשיבים).

8.         עיון במידעים החסויים שהוצגו בפני הוועדה ובמסמכים שנמסרו לעיון ב"כ העותר, ואשר כוללים מסמכים של משטרת ישראל וחוות דעת של יועמ"ש שב"ס וקצינת מודיעין של שב"ס, מעלה, שהמסמכים שנמסרו לב"כ העותר מבטאים את האיזון הנדרש בין הצורך להגן על שלום הציבור שעלול להיפגע אם יימסרו פרטים נוספים שנכללים במידעים לבין הצורך לשמור על זכותו של העותר להתגונן מפני המידעים ולבסס את עתירתו לשחרור מוקדם.

במקרה זה משקף הכתוב במסמכים שנמסרו לב"כ העותר את תוכנם של המידעים שהוצגו בפני הוועדה ובפנינו, ומאפשר לב"כ העותר לטעון ככל שניתן לטעון על סמך הכתוב בהם לזכותו של העותר.

9.         קבלת בקשתו של ב"כ העותר תפגע מחד-גיסא בענין הציבורי שיש בשיתוף פעולה של אזרחים עם הרשויות הממונות על אכיפת החוק כמו משטרת ישראל ושב"ס ומאידך לא תסייע לייצוג נאמן יותר של עניינו של העותר. למען הסר ספק נציין שב"כ העותר ייצג נאמנה את העותר תוך שהוא עושה שימוש בנתונים הנכללים במסמכים שנמסרו לעיונו, ככל שהם יכולים לסייע לו בכך מבחינת תוכנם.

10.       לאור כל האמור לעיל מוצדקת החלטת הוועדה שלא להורות לב"כ המשיב 1 למסור לב"כ העותר את תוכנם של המידעים החסויים או פראפרזה שלהם או נתונים נוספים מתוכם מעבר לאלה שנכללים במסמכים שהועברו לעיונו.