פסק-דין בתיק עעא 1281/06

1.         העותר, בן 65, מרצה 56 חודשי מאסר בגין מעשי מרמה, זיוף ועבירות אחרות, נשוא ת.פ. 5345/02 (בימ"ש השלום בת"א יפו), בגינם נידון לארבע שנות מאסר בניכוי תקופת מעצרו, ונשוא ת.פ. 2569/02 (בימ"ש השלום בפתח-תקווה), בגינם נידון לשמונה חודשי מאסר מצטברים, ו- 10 חודשי מאסר חופפים.

העותר מלין על החלטת המשיבה (להלן: " הוועדה") שלא לשחררו לפני תום תקופת רצוי מאסרו עקב מצבו הבריאותי הקשה.

2.         הוועדה קבעה ביום 21.11.05 בהחלטתה נשוא העתירה שבסעיף 7(א) לחוק שחרור על תנאי ממאסר תשס"א-2001 (להלן: " החוק"), עליו סומך העותר בקשתו, נקבע כי רק סיכון חיים ממשי יכול לגרום לכך כי וועדת שחרורים תשקול את שחרורו המוקדם של האסיר. מחלתו של העותר, עם כל הצער, אינה עונה על הקריטריונים שנדרשים לצורך שחרורו מטעמים רפואיים.

3.         ב"כ העותר טוען שמצבו של העותר, במיוחד מצב ראייתו, הוחמר מאד במהלך מאסרו וחרף הטיפול הממושך לא חלה בו הטבה.

לטענת העותר, המסתמך על חוות דעתו של ד"ר הרטמן, רופא עיניים בכיר בביה"ח אסף הרופא, שמטפל בעיניו של העותר מטעם שב"ס, עוורונו בעין שמאל והסיכון הממשי לעיוורון גם בעינו הימנית מסכנים באופן ממשי את חייו, ולכן קיים חשש שיאבד ראייתו במהלך מאסרו.

ב"כ העותר מבקש להעדיף את המלצתו של ד"ר הרטמן לשחרר את העותר שחרור מוקדם בשל מצב ראייתו על חוות דעתו של קרפ"ר שב"ס, תג"ד אדלר, עליה הסתמכה הוועדה, שאינו רופא עיניים, ואשר קבע כי העותר אינו מתאים לשחרור מטעמים רפואיים.

ב"כ העותר מבקש לשחרר את העותר מטעמים רפואיים ולחלופין לשחררו למשך חצי שנה, במהלכה יקבל טיפולים בעיניו, ובאם יוטב מצבו - יחזור להמשך רצוי מאסרו בבית הסוהר.

4.         ב"כ המשיבים טוען שיש לדחות את העתירה. הוא מסתמך על חוות דעתו של ד"ר אדלר לפיה המערך הרפואי בשב"ס, בשיתוף עם גורמי הרפואה בקהילה, מסוגלים לתת פתרון רפואי לבעיות הראייה של העותר, ולכן המשך מאסרו לא מסכן את חייו.

ב"כ המשיבים טוען שגם אם היתה סיבה רפואית לשחרר את העותר משיקולים רפואיים, אין זה מן הראוי לעשות כן לאור מסוכנותו לציבור שמוכחת בחומרת מעשיו, בכך שריצה שלושה מאסרים קודמים בשל עבירות דומות, כאשר למרות שמשני מאסרים קודמים שוחרר שחרור מוקדם - חזר לסורו.

ב"כ המשיבים טוען שהעותר אינו לוקח אחריות על מעשיו, וממשיך בפעילות פלילית גם במהלך מאסרו, ועל כן אין מקום לשחררו שחרור מוקדם.

דיון :

1.         הצדדים סומכים טענותיהם, והוועדה סמכה החלטתה, על סעיף 7(א) לחוק שזו לשונו:

" הועדה רשאית, בכל עת, לשחרר על-תנאי אסיר ממאסרו, לאחר ששקלה חוות דעת של רופא, אם בכל חולניותו ימיו ספורים או אם בשל חולניותו המשך שהותו במאסר יסכן את חייו באופן ממשי".

שחרורו של אסיר מטעמים רפואים נועד לפתור את מצוקתו, שמקורה במחלתו, ואינו יכול להיבחן במנותק מהזיקה לטיפול הרפואי שהוא מקבל ויכול לקבל בבית הסוהר ומהשפעת שהייתו בבית הסוהר על מצב בריאותו ועל תוחלת ואיכות חייו.

כאשר המשך החזקתו של האסיר בבית הסוהר לא מסכן את חייו אין לצפות שהמצב הרפואי יאפיל על הנימוקים האחרים בגללם אין לשחרר אסיר טרם ריצוי מאסרו, במיוחד על הנימוק המכריע לפיו על אסיר לרצות את מאסרו לפחות עד חלוף שני שליש מתקופת מאסרו.

אפשרות של אסיר לקבל טיפול רפואי ראוי בין כתלי בית הסוהר ברמה שווה לפחות לזו שהיה מקבל אלמלא היה אסיר - תכריע את הכף לאי שחרורו המוקדם בשל מחלתו. לעומת זאת, בהעדר אפשרות זו יש משום שיקול שלא ניתן להתעלם ממנו, ואפילו מכריע, לשחרורו המוקדם (ראה ספרו של א. שרון, שחרור מוקדם ממאסר, הוצאת נבו, עמ' 219-215).

2.         הצדדים חלוקים בשאלה האם המשך שהותו של העותר יסכן את חייו באופן ממשי בשל חולניותו, שכן  אין מחלוקת כי ימיו אינם ספורים בשל המחלות מהן הוא סובל, לרבות מצב ראייתו.

העותר סומך טענתו לפיה המשך שהייתו בבית הסוהר עלולה לסכן את חייו על חוות דעתו של ד"ר הרטמן, שהוצגה בפני הוועדה ובפנינו.

ד"ר הרטמן כתב בתרשומות לרופא בית הסוהר, לאחר שבדק את העותר  ב- 22.7.05 וב- 16.10.05 וערך לו בדיקת CT, שנמצאה תקינה, כי העותר סובל מגלאוקומה ומקבל טיפות, חדות הראייה בעין שמאל נמוכה מאד, ידוע על חיוורון של עצב הראיה משמאל וגם בעין ימין הטובה שדה הראיה מצומצם מאד (6/40).