פסק-דין בתיק עעא 127/06

א.         בפנינו עתירתו של העותר מוחמד אחמד אבו גאליה (יליד 1985), כנגד החלטת ועדת השחרורים לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א-2001, מיום 7.11.05, (בראשות כב' השופט בדימוס, א. מלמד), שהחליטה לדחות את בקשתו של העותר לשחרור על תנאי.

ב.         העותר נדון בבית-המשפט הצבאי ביהודה ביום 19.7.05 לתקופה של 18 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו (24.1.05). העותר הורשע בעבירה של גניבת רכב. נטען בכתב האישום, בין היתר, שהעותר בשיתוף עם אחרים גנבו באופן המתואר בפרט אישום הראשון, ששה כלי רכב באזור מעלה אדומים ואת כלי הרכב הגנובים מכרו.

בפרט האישום השני יוחסה לעותר עבירה של נסיון לגניבת רכב שסוכל לאחר שניידת משטרה הבחינה בעותר ושותפו בעת נסיון פריצה לרכב.

גם בפרט האישום השלישי יוחסה לעותר עבירה של נסיון לגניבת רכב במעלה אדומים, שסוכל לאחר שהעותר וחבריו הבחינו באנשים באיזור.

בפרט האישום הרביעי יוחסה לעותר עבירה של נהיגה ברכב שאינו רשום באיזור, ופרט האישום החמישי ייחס לעותר עבירה של נהיגת רכב ללא ביטוח.

העותר הורשע לפי הודאתו.

ג.          תאריך שחרורו המנהלי של העותר הוא 25.6.06. המאסר נשוא הדיון הוא מאסרו השני של העותר, זאת לאחר שריצה קודם לכן 25 ימי מאסר בגין עבירות שב"ח ונהיגה ברכב ללא רשיון וביטוח.

ד.         הוועדה סברה שאין מקום להיעתר לבקשה לשחרור על תנאי מן הטעם שזהו מאסרו השני של העותר בגין עבירות הקשורות בגניבות ונהיגת רכב ללא רישום וביטוח. מציינת הוועדה שעבירות אלה הפכו למכת מדינה וגורמות נזקים לכלכלת המדינה, ופגיעה קשה באזרחיה, מה עוד שמאסרו הקצר הראשון של העותר לא הרתיעו והוא חזר לסורו. הוועדה הגיעה למסקנה שקיימת מסוכנות סבירה לחזרה על עבירותיו של העותר ודחתה לכן את בקשתו.

ה.         בטיעון שהתקיים בפנינו ביום 9.2.06 הפנתה סניגוריתו של העותר את תשומת לבנו לכך שאחד משותפיו של העותר, שנדון אף הוא ל-18 חודשי מאסר בפועל בגין אותן עבירות, זכה בשחרור מוקדם וזאת בהחלטה מיום 24.12.05.

עוד טענה סניגוריתו של העותר שהתנהגותו בכלא מופתית, ואין כל הליך כנגדו. העותר  אב לבת שנולדה בעת מעצרו. כן טענה הסניגורית שהעותר הודה בהזדמנות הראשונה והתחרט.

ו.          ב"כ המשיבה ציינה בדיון שהתקיים בפנינו שטענתו של העותר ביחס לשותפו לא נזכרה כלל בעתירה [נעיר שהעתירה הוגשה ע"י העותר בעצמו ואילו בדיון שבפנינו הופיעה סניגוריתו], ולפיכך גם לא היה ברשות ב"כ המשיבה כל מידע בענין.

            ב"כ המשיבה הוסיפה שאין באפשרותה לדעת האם הנתונים של העותר ושל שותפו אכן דומים הם, ומכל מקום בענייננו עסקינן במאסר שני ומדובר בשורה של עבירות ולא בעבירה אחת נגד הרכוש.

לטענת ב"כ המשיבה החלטתה של הועדה סבירה, ודי בכך כדי להצדיק דחיית העתירה.

ז.          בעקבות דברים אלה של ב"כ המשיבה מסרה סניגוריתו של העותר את פרטי שותפו של העותר, ולפיכך הורינו שעל ב"כ המשיבה לברר את הפרטים הרלוונטיים באשר לשותפו של העותר ולהביא בפנינו את כתב האישום וגזר הדין בעניינו של השותף ואת החלטת וועדת השחרורים בעניינו.

ח.         מונח עתה בפנינו פרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 19.12.05 בפני וועדת השחרורים (בהרכב אחר) בעניינו של השותף, נהאד אלחנאפסה, שהוא אחד מן השותפים לעבירות גניבת הרכב של העותר, כמפורט בפרט האישום הראשון אשר בכתב האישום של העותר.

            כתב האישום שהוגש כנגד נהאד חנאפסה, יליד 1978, דומה מאוד בפרטי האישום שבו לכתב האישום שהוגש כנגד העותר, לרבות פרט האישום הראשון בדבר גניבות של שישה רכבים, באזור מעלה אדומים.

            נהאד חנאפסה, כמו גם העותר, הורשע לפי הודאתו ונדון ביום 19.7.05 ל-18 חודשי מאסר בפועל, מיום מעצרו, ותאריך שחרורו המנהלי היה 21.6.06.

ט.         בדיון שהתקיים בעניינו של נהאד חנאפסה בפני ועדת השחרורים ביום 19.12.05 הודיע ב"כ המדינה כי אין התנגדות לשחרורו של נהאד חנאפסה. ב"כ המדינה ציין באותו דיון  שחנאפסה מרצה מאסר ראשון למשך שנה ומחצה בגין גניבת ששה כלי רכב והעברתם לשטחי הרשות.

ב"כ המדינה ציין שאין לחנאפסה הרשעות קודמות, התנהגותו בכלא חיובית, והוא מביע חרטה על מעשיו. לאור התנהגותו, והעובדה שזהו מאסרו הראשון הסכים ב"כ המדינה שתינתן לחנאפסה הזדמנות והוא ישוחרר על תנאי ובלבד שלא יחזור לישראל שלא כדין.