פסק-דין בתיק עעא 1191/07

1.         העותר מרצה 25 חודשי מאסר בגין הרשעתו בעבירות של גניבת רכב, החזקת רכוש חשוד כגנוב, פגיעה בפרטיות, איומים, תקיפה, חבלה במזיד ברכב והפרת הוראה חוקית, נשוא ת.פ. 1870/04 ו- 2763/03 (בימ"ש שלום נתניה), וכן בגין הרשעתו בעבירות של מעשה מגונה בכוח, מעשה מגונה, איומים והפרת הוראה חוקית, נשוא ת.פ. 1130/05 (בימ"ש מחוזי בת"א). (ראה גזה"ד שצורפו כנספחים א' ו- ב' לעתירה).

ביום 6.12.06 דחתה ועדת השחרורים (להלן: " הוועדה") את בקשתו של העותר לשחרור על תנאי לאחר שקבעה בסיפא החלטתה ששחרורו על תנאי יסכן את הציבור.

2.         הוועדה סמכה קביעתה בעיקר על חוו"ד מב"ן, שהוצגה גם בפנינו, לפיה מסוכנותו של העותר היא גבוהה, שכן הוא לא לוקח אחריות על מעשיו, אינו מגלה אמפתיה לקורבן, אינו רואה עצמו עבריין, ואף אינו סבור שהוא זקוק לטיפול בתחום זה.

כמו כן, הסתמכה הוועדה על חוו"ד ועדת אלמ"ב, שגם בפניה הכחיש העותר את העבירות שביצע, ומיזער את חומרת העבירות שביצע כלפי חברתו לשעבר (נשוא ת.פ. 1130/05 הנ"ל), לפיה מדובר באדם עם קווים אובססיביים באישיותו שמסוכנותו גבוהה.

הועדה קבעה, על סמך מידעים חסויים שהוצגו בפניה, שהתנהגות העותר בכלא אינה תקינה, וכי אין במחלת הסרטן של אימו, ובעובדה שהוא מרצה עונש מאסר ראשון כדי להצדיק את שחרורו על תנאי.

נוכח חוות הדעת המפורטות של מב"ן וועדת אלמ"ב דחתה הוועדה את חוות דעתו של הקרמינולוג דן פיליפ שהוצגה ע"י העותר

3.         לטענת ב"כ העותר, הוועדה שגתה בכך שלא העדיפה את חוות דעתו של דן פיליפ, שפגש את העותר פעמיים וערך לו אבחון מעמיק שממצאיו פורטו בחוות דעתו.

ב"כ העותר טוען שהוועדה שגתה בכך שקיבלה את המלצות ועדת אלמ"ב, שכן לא מדובר בעבירה של אלימות במשפחה מאחר והמתלוננת אמנם היתה חברתו של העותר, אך אין לו קשר איתה מזה חמש שנים.

באשר להתנהגותו של העותר בכלא טוען בא כוחו, שהעותר עובד במשך כל שעות היום, אין ראייה שהדוקרן שנתפס בתאו היה שייך לו, ושבמהלך הקטטה בה השתתף הוא הוכה על לא עוול בכפו.

4.         לטענת ב"כ העותר, הוועדה שגתה בכך שלא התחשבה בנסיבותיו האישיות הקשות של העותר, במחלת אימו, בכך שזה מאסרו הראשון, ובכך שעפ"י מכתב המעסיק שצורף כנספח ז' לעתירה הוא יעבוד בנגריה של קרוב משפחתה, וישהה בשעות הערב והלילה במעצר בית.

5.         ב"כ המשיב 2 מתנגדת לשחרורו על תנאי של העותר לאור מסוכנותו, כפי שעולה מחוות הדעת של מב"ן ושל ועדת אלמ"ב, שדנה בעניינו של העותר מאחר ועבר עבירות מין כלפי בת זוגו (חברתו) לשעבר.

לטענתה ניתן להסתמך על קביעת מסוכנותו של העותר בשל הכחשתו את ביצוע העבירות. עוד, לדבריה, אין מקום להסתמך על חוות דעתו של דן פיליפ המבוססת על שני מפגשים בלבד שקיים עם העותר, עוסקת בבקשת העותר לצאת לחופשות, וסותרת את התרשמותם של אנשי מקצוע במב"ן.

עוד מוסיפה ב"כ משיב 2 וטוענת, כי התנהגות העותר בכלא אינה תקינה, ואין להתחשב לצורך הבקשה במצבה הרפואי של אימו, ובכך שמדובר במאסרו הראשון של העותר.

6.         עיון בחוו"ד מב"ן, שהיתה בפני הוועדה והוצגה גם בפנינו (ראה נספח ז' לתגובת משיב 2), מגלה שהעותר הכחיש את העבירות כלפי חברתו לשעבר, שבביצוען הודה בביהמ"ש, וטען שהוא קיים איתה יחסי מין מרצונה. שיתוף הפעולה שלו עם הבודקים היה פורמאלי, הוא אינו רואה עצמו עבריין מין ואינו סבור שהוא זקוק לטיפול. נוכח הרצידיביזם בביצוע העבירות התרשמה הקרמיגולוגית במב"ן, שהעותר הוא בעל מסוכנות מינית גבוהה לטווח קצר וארוך.

7.         חוות דעת מב"ן מקובלת עלינו, שכן היא מבוססת על מספר בדיקות תקופתיות שנערכו לעותר במהלך מאסרו, על המעשים המינים שעשה כלפי חברתו לשעבר ועל עמדתו המכחישה, כפי שהביע בבדיקתו האחרונה, ממנה רשאי היה מב"ן להסיק שהעותר מסוכן מינית (ראה סעיף 18 לפסה"ד בעע"א 6481/01 אלעביד נ. שב"ס פד"י נז(6) 678).

חוות דעת מב"ן נתמכת בחוות הדעת הגלויה והחסויה של ועדת אלמ"ב מיום 9.4.06 שהוצגה בפנינו, לפיה העותר מכחיש לחלוטין את ביצוע עבירות המין המיוחסות לו, אינו מגלה אמפתיה לקורבן, אינו תופס עצמו כאדם אלים, ובמצבי לחץ הוא מגיב באימפולסיביות (ראה נספח ח' לתגובת המשיב).

8.         איננו מקבלים טענת ב"כ העותר שעניינו של העותר לא היה צריך להידון ע"י ועדת אלמ"ב מאחר ועבירות המין לא בוצעו כלפי בת משפחה אלא כלפי חברתו, ממנה נפרד לפני חמש שנים.

עפ"י הגדרות הפקנ"צ עבירת אלימות במשפחה כוללת עבירת אלימות שביצע אסיר כלפי חברתו. כל עוד גורמי הטיפול מצאו שמערכת היחסים בין העותר לבת-זוגו  היתה דומה למערכת יחסים בין בני זוג, די בכך שהם היו בני זוג בעבר כדי לקבל לגבי העותר חוות דעת של וועדת אלמ"ב (ראה רע"ב 3166/06 בן נעים נ. שב"ס, טרם פורסם).

9.         לאור הערכת מסוכנותו של העותר, על בסיס הנימוקים שפורטו בחוות דעת מב"ן וועדת אלמ"ב, אנו סבורים כי צדקה הוועדה שהעדיפה נימוקים אלה על פני חוות דעתו של דן פיליפ, ממנה עולה שעיקר דאגתו של העותר היא לאימו החולה, אותה הוא מבקש לראות.