פסק-דין בתיק עע 95/07

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (סגנית הנשיא דיתה פרוז'ינין ונציג הציבור מר גולדנברג; עב 2217/02) אשר דחה את תביעתה של המערערת על כל רכיביה, הן לביטול פיטוריה והן למתן תנאי פרישה מועדפים.

2.         המערערת (להלן גם: הגב' כהן) עבדה במשרד החינוך במשך שנים רבות, החל מיום 24.9.78, תחילה כמזכירה ולאחר מכן כרכזת הסברה שמעמדה הוא של "עובדת  מדינה קבועה על פי מינוי".

            הגב' כהן עבדה בשני חצאי משרות במחלקה הערבית ובמחלקה לתחום השכלה גבוה עד שיצאה לחל"ת בשני מועדים האחד מיום 8.7.94 ועד ליום 10.12.96 והשני מיום 1.9.97 ועד ליום 8.2.00. לימים המחלקה הערבית נסגרה. כשחזרה הגב' כהן מחופשתה השנייה הוצע לה לעבוד בחצי משרה עם דובר מרכז ההסברה ובחצי משרה עם הממונה על מחלקת הדמוקרטיה. הגב' כהן לא הייתה מרוצה מעבודתה באותן המשרות ומן הממונים עליה ולאור זאת, החלה לברר עם הגב' חנה ארד, מנהלת תחום משאבי אנוש במרכז ההסברה של משרד החינוך, על אפשרות פרישתה מרצון.

            בסופו של יום, ולאחר שיחות ובירורים, הוסכם כי הגב' כהן תפרוש מרצון בהיותה בת 45 שנים על פי תנאי הפרישה שסוכמו בין הצדדים.

3.         בית הדין האזורי שמע את עדויותיה של הגב' כהן ומטעם המשיבה את עדויותיהם של הגב' חנה ארד ומר דורון שוחט מנכ"ל מרכז הסברה של משרד החינוך. לאחר שניתח את עדותה של הגב' כהן, התצהירים הסותרים שהוגשו מטעמה והמסמכים, קבע כי עדותה של הגב' כהן אינה מהימנה. בכך קבע שאין לקבל את גרסתה, לפיה הבטיחו לה שקיצבת הפנסיה תשולם לה מיד עם פרישתה, וכן כי לא הייתה כל הטעיה מצידה של המשיבה. לאור דחיית גרסתה של הגב' כהן, נדחתה תביעתה לקבל קצבת פנסיה באופן מידי עם פרישתה. תביעתה של הגב' כהן לקבל את התנאים הקבועים בחוזר ת/2, הוא החוזר המפרט את תנאי הפרישה המועדפים במסגרת תוכנית פרישה שהייתה אצל המשיבה בשנת 2000 (להלן גם - חוזר ת/2), התקבלה באופן חלקי.

            על כך הערעור שבפנינו.

4.         אין חולק, כי שולם לגב' כהן עם פרישתה מענק בגובה של שש משכורות. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם הובטח לגב' כהן כי תחל לקבל את קיצבת הפנסיה שלה מיד עם פרישתה, כגרסתה, או כי הסיכום היה שתפרוש מעבודתה ותקבל מענק בגובה של שש משכורות וזכויותיה תוקפאנה עד למועד הגיעה לגיל הפרישה, כגרסת המשיבה?

            הגב' כהן טענה, כי היא זכאית לתנאי הפרישה הקבועים בחוזר ת/2.

מהו אותו חוזר ת/2?

            בתאריך 16.1.00 הוצא לסמנכ"לים ולמנהלי משאבי אנוש במשרדי הממשלה וביחידות הסמך חוזר בדבר מדיניות פרישה מרצון לשנת 2000 המפרט את תנאי הפרישה של אותם פורשים, וביניהם גם אפשרות פרישה מוקדמת עם קבלת קצבת פנסיה ובאופן מידי.

5.         בא כוחה של הגב' כהן תוקף בעיקר את קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי ומבקש לקבוע, כי יש להעדיף את עדותה של הגב' כהן על פני עדותה של הגב' ארד.

            על כך השיבה באת כוח המשיבה, כי בית הדין האזורי התרשם מן העדויות וכי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאיו העובדתיים. כן הדגישה באת כוח המשיבה, כי הגב' כהן שינתה את גרסתה בין התצהיר הראשון לבין התצהיר השני ובכל מקרה לא טענה, כי פוטרה מעבודתה במשיבה.

אשר לתנאים שבחוזר ת/2, הרי שגם לפיהם אינה זכאית הגב' כהן לקבל את הפנסיה עם פרישתה שהרי שם מדובר בעובדים מגיל 50 ומעלה ואילו הגב' כהן הייתה בת 45 שנים במועד פרישתה.

6.         לאחר ששמענו את טענות באי כוח הצדדים הננו סבורים, כי דין הערעור להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי, זאת על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991.

            בית הדין האזורי פירט היטב מדוע אינו מקבל את גרסתה של הגב' כהן ונימוקיו אלה אף מקובלים עלינו.

            מכלול הראיות מלמד כי הגב' כהן ידעה באילו תנאים היא פורשת משירות המדינה, הסכימה להם ואף המתינה כשנה לאחר סיום העסקתה עד שתבעה את תשלום קצבת הפנסיה באופן מיידי.

            בית הדין האזורי קיבל את טענתה של הגב' כהן, כי יש ליתן לה את התנאים הקבועים בחוזר ת/2 לכשתגיע לגיל הפרישה, אולם לגבי קבלת הפנסיה מיד עם פרישתה קבע נכונה, כי גם על פי חוזר ת/2, הגב' כהן אינה זכאית לתשלום קיצבת הפנסיה עם פרישתה, שהרי פרשה בטרם הגיעה לגיל 50 שנה. יחד עם זאת, קבע כי המערערת תהא זכאית, במועד שתגיע לגיל פרישה לזכויות הבאות:

            "קידום בדרגה בהתאם לטבלה המופיעה בחוזר ת/2 והגדלת הקצבה בהתאם, על פי סעיף 100 לחוק הגמלאות, בהתאם לטבלה המופיעה בחוזר ת/2 הגדלה בגין ביטול משרה".

7.         בטרם סיום - באשר לבקשת המערערת לצרף ראיות בשלב הערעור לא מצאנו כל טעם המצדיק צירוף ראיות בשלב הערעור, לאור מהותן של הראיות והעובדה שאין בהן כדי להוסיף או לשנות מתוצאותיו של הערעור.