פסק-דין בתיק עע 85/06

השופט עמירם רבינוביץ

1.         ערעור זה הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (ע"ע    001660/02; השופטת יעל אנגלברג-שוהם ונציג העובדים מר יוסף לוי) אשר דחה את תביעת המערער לגמול שעות נוספות ופיצויים בשל פיטורים שלא בתום לב וקיבל את תביעת המערער לתשלום דמי הבראה.

2.         תביעות המערער לגמול שעות נוספות ולפדיון חופשה שנתית נדחו על ידי בית הדין האזורי בשל התיישנות, עוד בהחלטת מותב בראשות השופט אילן סופר מיום 14.1.03, למעט תביעה לגמול שעות נוספות בגין תקופה בת 3 ימים (מיום 21.5.95 ועד יום 23.5.95) שנדחתה מטעמים אחרים.

3.         בערעור זה משיג המערער על דחיית תביעתו לגמול שעות נוספות, ולחילופין על דחיית התביעה לפיצוי על עבודתו הרבה ומשכורתו הנמוכה. בנוסף לכך, משיג המערער על דחיית  תביעתו לפיצויים בגין פיטורים שלא בתום לב.

4.         ראשית דבר, נציין, כי טענותיו של המערער מושא ערעור זה נבחנו ביסודיות על ידי בית הדין האזורי אשר בחן את הראיות, התרשם מן העדים וקבע ממצאים עובדתיים ומסקנות משפטיות המעוגנים היטב בחומר הראיות. אנו מחליטים לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)  תשנ"ב-1992, אך נוסיף דברים אחדים משלנו.

5.         התביעה לגמול שעות נוספות או לפיצוי על הבטחה לפיצוי על עבודה רבה במשכורת נמוכה

א.        המערער עבד במשיבה מיום 2.3.94 ועד ליום 30.6.95 והוא תבע גמול על עבודה בשעות נוספות. תביעה זו, למעט שלושה ימים, נדחתה בשל התיישנות ובדין נדחתה, באשר חלפה תקופת ההתיישנות.

ב.         בית הדין האזורי לא הסתפק בדחייתה של תביעה זו בשל התיישנות, אלא גם התייחס לעצם זכותו של המערער לגמול שעות נוספות. לעניין זה קבע בית הדין האזורי כי גרסת המשיבה לפיה עסק המערער בענייניו הפרטיים במהלך יום העבודה הרגיל לא נסתרה, כך שלא ניתן לדעת מכרטיסי הנוכחות, האם עבד המערער שעות נוספות. כמו כן העיד מחליפו של המערער שלא נדרש לעבוד שעות נוספות, טענה התומכת בגרסת המשיבה, כי לא היה צורך בעבודה בשעות נוספות. נציין עוד, כי חתימת יצחק לוי על כרטיס הנוכחות של המערער, בו מצוינות השעות הנוספות, אינה מהווה הודאה בזכות המערער לגמול עבורן, הן לאור הכחשת המשיבה בדבר עצם הזכות והן בשל כך שהמערער עצמו לא תבע גמול שעות נוספות במהלך עבודתו. מסקנת בית הדין האזורי כי המערער אינו זכאי לגמול שעות נוספות היא, איפוא, נכונה.

ג.         בתאריך 20.11.03 הגיש המערער בקשה לתיקון כתב התביעה (להלן - הבקשה או בקשת התיקון) בה ביקש לשנות את נוסח סעיף 27 לכתב תביעתו לנוסח הבא:

" התובע זכאי מהנתבעת בגין שעות נוספות ובגין הבטחותיה כעולה מסעיף 13, 25, 32, ו-34 לתביעה סך של 24,250 ש"ח נכון ליום 30.6.95."

המערער טען בבקשה כי המשיבה הפרה הבטחה שניתנה לו להעלאת שכרו וכי הבטחה זו הופרה במועד שפוטר.

הרשם זיידרמן דחה את הבקשה הן משום שעילת הבקשה התיישנה, הן משום שלא נאמר מתי ניתנה ההבטחה, הן משום ששכרו של המערער עלה מ-2,500 ש"ח ל-3,500 ש"ח בפרק זמן של 16 חודשים והן מטעמים שנזכרו בתשובת המשיבה לבקשה. על החלטה זו של הרשם לא הוגש ערעור בבית הדין האזורי.

ד.         פסיקתו של הרשם זיידרמן בעניין ההתיישנות תואמת את ההלכה לפיה לא ינתן לתקן כתב תביעה על ידי הוספת עילה חדשה שהתיישנה בעת הגשת הבקשה התיקון (ד"ר י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995; עמ' 350 - 352).

ה.        גם אם היינו סוברים כי עילת הבקשה לתיקון מצויה כבר בסעיף 13 לכתב התביעה המקורי וכי מדובר בתיקון הסעד בלבד, וגם אם היינו מגיעים למסקנה שעומדת למערער זכות ערעור על החלטת הרשם זיידרמן בפנינו- לא הייתה משתנה מסקנתנו שיש לדחות את הערעור לגופו גם בנושא זה. מחומר הראיות עולה שספק אם הוכחה ההבטחה הנטענת ואם אומנם ניתנה הבטחה, הרי היא קוימה בהעלאת שכרו של המערער מ-2,500 ש"ח ל-3,500 ש"ח במשך 16 חודשי עבודתו. לאור אי שביעות הרצון של המשיבה מהתנהגות המערער ומתיפקודו המקצועי בשלב מסויים, לא ניתן היה לצפות להעלאה נוספת בשכר. אם ניתנה הבטחה, הרי היא ניתנה במהלך תקופת העבודה, כפי שניתן להבין מנוסח סעיף 13 לכתב התביעה, ודאי לא בסופה, כאשר אי שביעות הרצון מהתנהגות המערער ומתפקודו הייתה בשיאה, ומכאן שגם תביעה זו התיישנה.

            לאור כל האמור, דין הערעור בנושא זה להידחות.

6.         התביעה לפיצויים על פיטורים שלא כדין

א.        המערער עבד אצל המשיבה כמנהל חשבונות סוג 3 מיום 2.3.94 ועד ליום 30.6.95, דהיינו - כשנה וארבעה חודשים בקירוב.

            המערער קיבל הודעה בכתב מאת המשיבה על סיום עבודתו לאלתר, ביום 23.5.95, אך ניתנה לו חופשה בתשלום עד ליום 30.6.95.

ב.         לטענת המערער הוא פוטר בשל הודעת עיקול על משכורתו שהתקבלה אצל המשיבה.

ג.         בית הדין האזורי קיבל את גרסת המשיבה ביחס למניעים אשר הביאו אותה לפטר את המערער והנעוצים בהתנהגותו, בכך שעסק במהלך העבודה במשך שעות רבות בענייניו הפרטיים למרות התראות המשיבה בנושא זה ובשל אירועים וסיבות נוספים.