פסק-דין בתיק עע 763/06

השופט שמואל צור

1.         השאלה שבפנינו היא האם עומדת למערער הזכות לקבל גמלה מן המשיבה בשל היותו "בלתי מוכשר לעבודה לתמיד בבנק" לפי סעיף 45 לתקנון ההתאגדות של המשיבה והאם, ועד כמה, יתערב בית הדין בהחלטת המשיבה אשר דחתה את בקשת המערער לקבלת הגמלה.

רקע עובדתי

2.         המערער, יליד 1939, עבד בבנק לאומי (להלן - הבנק) החל מחודש 4/1960 ועד ליום 31.5.2000 ופרש לגמלאות במסלול של פרישה לפנסיה מוקדמת. במהלך שנות עבודתו בבנק סבל המערער ממחלת שרירים גנטית וממחלת כליות כרונית.

3.         המשיבה הינה קופת תגמולים של עובדי הבנק המעניקה לעובדי הבנק זכויות שונות כקבוע בתקנות ההתאגדות שלה (להלן - התקנות).

4.         לפי סעיף 43 לתקנות, "במדה שחבר ייעשה בלתי מוכשר לעבודה לתמיד בבנק", הוא יהיה זכאי להטבות מסויימות הקבועות באותו סעיף. לפי סעיף 45 לתקנות, לצורך בקשה לקבלת ההטבות האמורות, יש לצרף תעודות רפואיות של שני רופאים המוסמכים על ידי הוועד הפועל של המשיבה. הבקשה לקבלת ההטבות נתונה להחלטת הוועד הפועל וכפופה לערעור בפני חבר הנאמנים של המשיבה.

5.         סמוך לפרישתו לגמלאות פנה המערער ביום 15.5.2000 למשיבה בבקשה לקבלת גמלה המשתלמת על פי סעיף 43 לתקנון בהיותו "בלתי מוכשר לעבודה לתמיד בבנק". בקשר לכך המשיבה ביקשה וקיבלה שתי חוות דעת רפואית: בחוות דעת אחת קבע פרופ' עורי, מומחה לנאורולוגיה, כי המערער "בלתי כשיר לעבודה בבנק לתמיד". בחוות דעת שניה קבע פרופ' הולצמן, מומחה למחלות פנימיות, כי המערער "יכול להערכתי להמשיך לעבוד בבנק תוך הקלה במספר השעות והתאמה אורטופדית של חגורת גב וכסא מתאים".

            בשל המחלוקת שנפלה בין המומחים לגבי אי כשירותו המוחלטת של המערער לעבוד בבנק, הפנתה המשיבה את המערער לקבלת חוות דעת מאת מומחה נוסף לנאורולוגיה, פרופ' נתן בורנשטיין, אשר קבע כי המערער "מוכשר לעבוד לתמיד בבנק".

6.         ביום 17.12.2000 החליט הועד הפועל של המשיבה כי המערער אינו בלתי כשיר לעבודה לתמיד בבנק ודחה את בקשתו. המערער הגיש ערעור לחבר הנאמנים של המשיבה וערעורו נדחה. על רקע זה הגיש המערער לבית הדין האזורי תביעה לצו המצהיר כי הינו "בלתי כשיר לעבודה לתמיד בבנק".

החלטת בית הדין האזורי

7.      בית הדין האזורי (השופטת אפרת לסקר, ונציגי ציבור  מר דוד מנחם; תיק עב'  8445/02) בחן את טענות הצדדים והמסגרת הנורמטיבית וקבע כי החלטות הוועד הפועל וחבר הנאמנים של המשיבה "ניתנו בתום לב, על פי שיקול דעתם הסביר של מוסדות אלו בנתבעת, ובמסגרת סמכותם" ולפיכך החלטתם אינה מגלה עילה להתערבות בית הדין.

בית הדין האזורי דחה אף את טענת המערער כי סעיף 45 לתקנון המשיבה הוא "תנאי מקפח" בחוזה אחיד. בית הדין קבע כי מדובר בתנאי "סביר הגיוני וענייני" וכי תקנון המשיבה אינו חוזה אחיד כלל.

בית הדין האזורי הקדיש חלק נרחב מפסק הדין ל"סיבת פרישתו האמיתית של המערער מן הבנק" (סעיף 10 לפס"ד) וקבע כי "שוכנענו מעדותו של התובע (המערער) כי הוא פרש מיוזמתו לפנסיה מוקדמת וזכה בכל ההטבות ממסלול פרישה זה. הגם שלדבריו מצבו הרפואי הדרדר, הוא בחר מיוזמתו שלא לפנות למסלול פרישה הקשור למחלתו/ נכותו".

מנימוקים אלו דחה בית הדין האזורי את תביעתו של המערער.

טענות הצדדים בערעור

8.     המערער שב ופורש את הטענות שהובאו בפני בית הדין האזורי. לטענתו, בהתאם לתקנות, היה על המשיבה להחליט על יסוד שתי חוות הדעת הראשונות ולא היתה לה סמכות לקבל חוות דעת שלישית. לטענתו, החלטת  המשיבה לדחות את בקשתו לא הייתה סבירה. מוסיף המערער וטוען כי הוראות סעיף 45 לתקנות הייתה בבחינת "תנאי מקפח" בחוזה אחיד והיא מנוגדת לתקנות הציבור.

9.      המשיבה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי.  המשיבה טוענת כי בית הדין אינו מחליף את שיקול דעתה של המשיבה, והוא יתערב בהחלטותיה רק במקרה של חוסר תום לב, מרמה והשפעה בלתי הוגנת. לעניין סיבת פרישתו של המערער מן הבנק טוענת המשיבה כי "העובדה שהמערער פרש מעבודתו בבנק לא בשל מחלתו אלא בשל הצעה מפתה לפרישה מוקדמת, מהווה ראיה נוספת לדחיית טענותיו של המערער".

דיון והכרעה

10.     לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי דין הערעור להידחות וכי ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר, מטעמיו, בהתאם לתקנה    108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. מעבר לצורך נוסיף על האמור בפסק דינו של בית הדין האזורי כמה דברים משלנו.