פסק-דין בתיק עע 763/05

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (סגנית השופט הראשי יהודית גלטנר הופמן; עב1081/04; עב 1082/04; 1083/04), אשר קיבל את תביעת המשיבים (להלן גם - העובדים) לפיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה בגין תקופת עבודתם אצל המערער (להלן גם - קרית הרכב).

2.         הרקע העובדתי נקבע על ידי בית הדין האזורי והוא:

א.        העובדים תושבי עזה, עבדו במוסך שבבעלות קרית הרכב כעובדי פחחות בתקופות שונות וזאת עד להטלת הסגר על השטחים, סגר שמנע מן העובדים להגיע לעבודתם.

            שכרם של העובדים שולם באמצעות שירות התעסוקה ובהתאם לדיווחי קרית הרכב.

ב.         המערער 1 החל לעבוד בקרית הרכב בחודש פברואר 1998 כאשר קיימת מחלוקת לגבי מועד סיום עבודתו. המערער טוען כי עבד עד לחודש פברואר 2001 ואילו קרית הרכב טוענת כי עבד עד חודש ספטמבר 2000.

            לגבי המערער 2 קיימת מחלוקת לגבי תקופת עבודתו כאשר המערער 2 טוען כי החל לעבוד החל משנת 1988 ועד לחודש פברואר 2001 ואילו קרית הרכב טוענת כי החל לעבוד בחודש אוקטובר 1990 וסיים בחודש ספטמבר 2000.

            המערער 3 החל לעבוד בקרית הרכב בחודש ינואר 1993 וסיים, לטענתו, בחודש יוני 2001 לטענת קרית הרכב סיים בחודש ספטמבר 2000.

3.         המחלוקת העובדתית העיקרית אליה נדרש בית הדין האזורי להכריע היא האם לאחר  הסגר שהוטל על העובדים, בגינו נבצר מהם להגיע לעבודה עד לחודש יולי 2003, עשתה קרית רכב פעולה כלשהי לחידוש ההיתר למערערים או שהודיעה להם כי אינה מעוניינת עוד בעבודתם.

4.         בית הדין האזורי בחן את העדויות שהובאו בפניו וקבע כי מעדותו של מנהל קרית הרכב מר שמעון אסולין עולה כי קרית הרכב לא טרחה ליצור קשר עם העובדים לאחר סיום הסגר ולא פנתה לרשויות בבקשה לחדש היתרי עבודה עבורם.

            בית הדין האזורי התייחס גם בפסק דינו לכך שמנהל העבודה מר אלי אסולין לא העיד בבית הדין האזורי ולכן עדותם של העובדים כי פנו אליו וביקשו לחזור לעבודתם לא נסתרה.

            לאי העדתו של מר אלי אסולין אתייחס בהמשך.

            לאור מסקנתו זו בית הדין האזורי קיבל את תביעתם של העובדים לפיצויי פיטורים ומאידך קיבל את גירסתה של קרית הרכב לגבי תקופת עבודתם ובהתאם לכך חישב את גובה פיצויי הפיטורים. בנוסף לכך - בית הדין האזורי חישב את זכאותם של העובדים לפדיון חופשה שנתית בניכוי דמי החופשה השנתית ששולמו על ידי שירות התעסוקה. וכן חישב את דמי ההבראה בשים לב לתקופת עבודתו של כל אחד מן העובדים, היקף משרתו והוותק שלו בקרית הרכב.

5.         א.        בא - כוחה   של  קרית  הרכב ,  ביקש  בעיקר,  כי   נתערב בקביעותיו

העובדתיות של בית הדין האזורי וזאת לאור הסתירות הרבות בעדויות העובדים לעומת עדותו הברורה של מנהל קרית הרכב מר שמעון אסולין.

            ובאשר לאי העדתו של מר אלי אסולין, לטענתו, ביקש להעיד אותו אולם הוא שהה בחו"ל ולא הגיע מבעוד מועד לדיון. בא כוח קרית הרכב ביקש לקבוע מועד נוסף לשם שמיעת עדותו אולם בית הדין האזורי דחה בקשתו.

ב.         בא כוח העובדים טען כי ערעורה של קרית הרכב רובו ככולו מתייחס לקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי וביקש כי ערכאת הערעור לא תערב בקביעותיו אלה. הטענה כי קרית הרכב רוצה כי העובדים ישובו לעבוד אצלה הועלתה רק לאחר הגשת התביעה.

            ובאשר לעדותו של אלי אסולין טען כי בא כוחה של קרית הרכב ויתר על הבקשה לקבוע דיון נוסף ולהשמיע את עדותו וכי בכתב הערעור טען כי עדותו אינה משמעותית ואינה חשובה ובנוסף לכל אלה לא הובאה כל ראיה לכך שמר אלי אסולין נמצא בחו"ל במועד הדיון וכל הנושא של שהותו בחו"ל הועלה רק בעקבות שאלה שהופנתה על ידי בא-כוח קרית הרכב בחקירה חוזרת אל מר שמעון אסולין.

            דיון והכרעה

6.         א.        לאחר שבחנו את העדויות שהובאו בפני בית  הדין האזורי  ועיינו בכל