פסק-דין בתיק עע 758/06

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת אביטל רימון-קפלן ונציגי הציבור מר אילן פלטי ומר יצחק תומר; עב 3548/02) בו התקבלה חלקית תביעתו של המשיב להורות על ביטול הקיזוז שבצעה המערערת (להלן גם הקרן) מפנסיית הזקנה המשולמת לו על ידי המערערת ולהשבת הסכומים שקוזזו, באופן שנקבע כי על המשיב לשלם למערערת את סכום החוב ללא ריבית ותוך שהוא נושא מחצית משיעור הפרשי ההצמדה למדד.

2.         להלן עיקר העובדות הנוגעות לעניינינו

א.  המערערת הינה חברה הרשומה כדין בישראל המפעילה ומנהלת קרן פנסיה מקיפה הדדית ללא כוונת רווח. מערכת הזכויות והחובות שבין הקרן, חבריה והבאים מכוחם לבין המעסיקים מוסדרת בתקנון הקרן הקרוי "הלכות הגמלאות" (להלן גם התקנון).

ב.   המשיב, יליד 1936, עבד בקופ"ח כללית כאח במרפאת חומש בעכו החל מחודש 11/1961. המשיב בוטח בתקופת עבודתו בתוכנית הפנסיה המקיפה שמפעילה המערערת.

ג.   ביום 10.7.84 אושפז המשיב בבית חולים לאחר שלקה באוטם שריר הלב. המשיב שב לעבודתו רק בחודש ינואר 1990, בחלוף התקופה בה נקבע כי הוא משולל כושר עבודה. תביעתו למוסד לביטוח לאומי להכיר באירוע הלבבי כתאונת עבודה נדחתה. בשל כך, תבע המשיב פנסיית נכות מהקרן. תביעתו אושרה, והמשיב קיבל מהקרן פנסיית נכות מלאה בשיעור של 70% ממשכורתו החודשית בתקופה שמיום 20.6.86 ועד ליום 30.11.88. סכום הקרן של פנסיית הנכות ששולמה למשיב מסתכם        ב-19,680.10 ש"ח .

ד.   במקביל פתח המשיב בהליכים בבית הדין האזורי לעבודה מול המוסד לביטוח לאומי על מנת שהאירוע הלבבי בו לקה יוכר כתאונת עבודה. ביום 15.5.88 ניתן פסק דין של בית הדין האזורי בו נקבע כי האירוע הלבבי יוכר כתאונה בעבודה. נכותו הצמיתה של המשיב נקבעה בשיעור של 40% החל מיום 1.1.85, וזאת בהודעת המוסד לביטוח לאומי מיום 10.8.88.

ה.  ביום 17.10.88 הפנתה מעסיקתו של המשיב לקרן מכתב בו נאמר:  "אשרתם לנ"ל קיצבת נכות מלאה מ-1.6.86 עד 30.11.88. מצ"ב צילום אשור מהמוסד לביטוח לאומי לפיו מחלתו אושרה כתאונת עבודה. אשור על גובה הנכות שיקבל מהמוסד לביטוח לאומי ימציא החבר לכם ישירות".

ו.   כאמור לעיל, הפסיקה הקרן את תשלום פנסיית הנכות למשיב ביום 30.11.88. ביום 12.1.89 הפנתה הקרן למשיב מכתב בו נאמר כדלקמן: "הננו להביא לידיעתך כי על פי הילכות הגמלאות, היות ומחלתך הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונה בעבודה, אינך זכאי לקבלת פנסיה מהקרן, ויהיה עליך להחזיר לנו את כל סכומי הפנסיה ששולמו לך בתקופה ינואר 1986 - נובמבר 1988 בצרוף ריבית והצמדה. נא להמציא לנו אישור על גובה הנכות שאושרה לך כולל הסכומים ששולמו לך מינואר 1986".

ז.   סעיף 61 לתקנון קובע את תנאי הזכאות לפנסיית נכות מהקרן. בסעיף 62 לתקנון מנויים מקרים בהם תישלל הזכאות לפנסיית נכות.

על פי סעיף קטן (א), הקרן תהא פטורה מחובת תשלום פנסיית נכות: "אם הנכות מעבודה נגרמה מפגיעה בעבודה, או ממחלה מקצועית, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשכ"ח-1968".

ח.  ביום 8.2.89 מסרה עורכת דינו של המשיב באותה תקופה, עו"ד סירוטה, לקרן כי אין זה ברור על סמך מה מבוססת הדרישה להשבת הכספים. הקרן הפנתה בתגובה את עו"ד סירוטה, במכתב מיום 14.3.89, לסעיף 62 לתקנון הקרן.

בתגובה, מסרה עו"ד סירוטה במכתבה מיום 13.4.89, כדלקמן: "בשלב זה לא ברור מהן זכויותיו של מר ודיע מועלם לפי פרק ג' לחוק הבטוח הלאומי (הפרק הדן בפגיעה בעבודה) ואם יהיה זכאי לגמלאות מכח פרק ג' לחוק הבטוח הלאומי או פרק ו' 2 (נכות כללית) לחוק הבטוח הלאומי. ניידע אותך בענין".

עו"ד סירוטה לא עמדה בהתחייבותה ולא עדכנה את הקרן בהתקדמות ההליכים של המשיב מול המוסד לביטוח לאומי.

ט.  בחומר הראיות שהוצג בפני בית הדין האזורי מצוי מכתב נוסף מהקרן לעו"ד סירוטה, אשר אינו נושא תאריך כלשהו, לפיו מבקשת הקרן מעו"ד סירוטה להודיעה האם חל שינוי מאז כתיבת מכתבה. בינתיים, ביום 12.9.93 אחוז הנכות של המשיב הועלה לשיעור של 60% בשל החמרה במצבו.

י.   הקרן פנתה שוב למשיב ביום 22.11.95, הפעם לעורך דינו אשר מייצג אותו גם בהליך הנוכחי, עו"ד וקים. במכתבה מסרה הקרן כי אם נכותו של המשיב הוכרה כתאונת עבודה, עליו להשיב לקרן את כל הסכומים ששולמו לו בתוספת ריבית והצמדה. כן נמסר כי למרות מכתבה של עו"ד סירוטה, הקרן לא קיבלה כל הודעה בנדון. מכתב עם דרישה ברוח דומה נמסר מהקרן גם לעו"ד חסן דבאח ביום 5.5.96 במענה לפניה שלו מיום 17.4.96.

יא. המשיב פרש לפנסיה ביום 1.1.02. ביום 20.1.02 פנתה הקרן למשיב במכתב בו מסרה כי במהלך הכנת התיק של המשיב בקרן הסתבר שהמשיב קיבל מהקרן גמלת נכות מלאה לה הוא לא היה זכאי, הואיל והוא הוכר כנכה מעבודה על ידי המל"ל. הקרן דרשה מהמשיב להחזיר לה את כל גמלאות הנכות ששולמו לו בתוספת ריבית והצמדה, בסכום כולל של 166,970 ש"ח. לאחר שליחת מכתב זה, החלה חלופת מכתבים בין הצדדים, במסגרתה דחה המשיב את דרישת הקרן. עקב כך, הודיעה הקרן למשיב במכתבה מיום 20.10.02 כי החל מפנסיית חודש אוקטובר 2002 יקוזז מדי חודש סך של 2,769 ש"ח עד לפירעון חובו של המשיב לקרן. נכון ליום 30.11.04 קוזזו מהפנסיה של המשיב בסך הכל 57,105.81 ש"ח.

      המשיב פנה בתביעה לבית הדין האזורי ביום 2.12.02 על מנת שיורה על ביטול הקיזוז והשבת הסכומים שקוזזו. המשיב כפר בקיומו של החוב למערערת ולחילופין טען כי זכותה של הקרן לקזז את החוב התיישנה זה מכבר. כן טען המשיב לשיהוי רב בו נקטה המערערת בגביית חובה.

יב. בהתאם להמלצת בית הדין האזורי, הודיעה המערערת ביום 22.1.04 כי החליטה להפסיק את ביצוע הקיזוז מגמלאות המשיב עד למתן פסק דין בתביעה. עד לאותו יום קוזזו מן המשיב 51,626 ש"ח שהם 57,105.81 ש"ח נכון ליום 30.11.04.