פסק-דין בתיק עע 751/06

השופטת לאה גליקסמן :

1.                  ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב  (סגנית השופטת הראשית, השופטת אורלי סלע; עב 8037/02), אשר דחה את תביעתו של המערער לתשלום זכויות שונות בגין התקופה שלאחר סיום העסקתו במשיבה.

2.                  העובדות, כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי ומהחומר שבתיק הן כמפורט להלן:

א.    המערער עבד אצל המשיבה החל משנת 1987, כמשגיח כשרות, במשרה מלאה.

ב.     בשנת 1996, בעקבות דו"ח מבקרת המדינה - דו"ח 45, הוחלט להעביר את כל משגיחי הכשרות לעבודה כמפקחים. בהמשך לכך, ביום 12.12.96 נשלחה למערער, הודעה בכתב על העברתו מתפקיד משגיח כשרות לתפקיד מפקח כשרות. המערער מסר את כל המסעדות שהיו בהשגחתו. משלב זה ועד לפיטוריו בשנת 2002 המערער לא ביצע כל עבודה בפועל, על אף שקיבל שכר מלא.

ג.      בשנת 2001 הוצעה למערער, על דעת ועד העובדים וההסתדרות משרה חלופית במחלקת המקוואות והעירובין, אולם המערער סירב להצעה זו. בעקבות סירוב זה הוצא תחילה המערער לחופשה, וביום 4.12.2001 הודע לו במכתב המשיבה כי ככל שלא יתייצב לעבודתו במחלקת מקוואות תראה בכך המשיבה התפטרות מרצון.

ד.     ביום 3.1.2002 התקיימה ישיבה בעניינו של המערער, בנוכחות יו"ר הסתדרות מרחב פתח תקוה, מזכירת איגוד מקצועי, ראש המועצה הדתית והמערער. בהמשך לישיבה זו, ביום 3.1.2002, נשלח למערער מכתב המודיע לו על סיום עבודתו במשיבה ביום 31.1.2002.

ה.    בעקבות מכתב זה, לבקשת ההסתדרות, כונסה ועדה פריטטית בעניינו של המערער, אשר חבריה היו מצד אחד מזכיר ארצי של הסתדרות הפקידים, מר שלום בן אבי, ומצד שני מזכיר חבר המועצות הדתיות, מר דב דמברוביץ. בהחלטת הועדה מיום 7.3.2002 נקבע כי המערער יקבל את התפקיד המוצע במקווה ובעירובין, במסגרת עבודה של חמישה ימים בשבוע, תוך שמירה כי שכרו יהיה צמוד לשכרו של מפקח כשרות, ולשכרו תתווסף התוספת האחוזית של עובדי המקוואות או של עובדי פיקוח על הכשרות, הגבוה מבין השניים. עוד נקבע בהחלטת הוועדה כי אם המערער לא יסכים להתייצב ולקבל את התפקיד עד יום 21.3.2002 על המועצה להפרישו לפנסיה. בהחלטה נקבעו תנאי הפרישה לפנסיה, ובין היתר הגדלת שיעור הפנסיה ב- 14% בגין ביטול משרה ומצב בריאות, דרגת פרישה, מענק פרישה כחוק ו- 3 חודשי הסתגלות.

ו.       ביום 18.3.2002 ביקש המערער ארכה להודיע את עמדתו.  ביום 20.3.2002 כתב יו"ר המועצה הדתית למר שלום בן אבי כי על פי החלטת הועדה הפריטטית מופרש המערער לפנסיה בתנאים שנקבעו בהחלטת הוועדה.

ז.       ביום 22.4.2002 הגיש המערער בקשה למתן צו זמני, אשר יבטל את הוצאתו לפנסיה ויחזירו לעבודה. בדיון בבקשה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תינתן למערער הזדמנות נוספת ליתן עמדתו להצעת הועדה הפריטטית, וזאת בתוך 7 ימים. על אף האמור, המערער לא הגיש את עמדתו.

3.                  ראשיתו של ההליך מושא ערעור זה בבית הדין האזורי בבקשה לסעד זמני שהוגשה ביום 4.11.2002 ונמחקה. בהמשך ההתדיינות בבית הדין האזורי תוקן כתב התביעה, כך שהמערער לא תבע לשוב לעבודה אלא סעדים כספיים לתקופה שלאחר העסקתו. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי המערער הוא זה שגרם למצב לפיו לא עבד בפועל ושולם לו שכר במשך תקופה ממושכת. בעניין זה, קיבל בית הדין האזורי את גרסתה של המשיבה כי המערער סירב להשתבץ בתפקיד של מפקח במשך תקופה ממושכת, בת שש שנים, ודחה את גרסת המערער כי "התחנן" לקבל עבודה.  בית הדין האזורי קבע כי רק בחלוף שש שנים בהן ישב המערער בחוסר מעש, עת הרגיש המערער כי מונחת על צווארו חרב הפיטורים או הפרישה לפנסיה, בעקבות דו"ח ביקורת על המועצה הדתית, פנה המערער וביקש כי ישובץ לתפקיד מפקח כשרות. עוד קבע בית הדין כי אכן במועד בו ביקש המערער להשתבץ בתפקיד מפקח כשרות, קבעה המשיבה כי אינו מתאים לתפקיד זה, אולם המשיבה עשתה ניסיון של ממש למצוא למערער תפקיד חלופי, וכי התפקיד שהוצע לו במחלקת המקוואות הלם את מעמדו ושכרו, והיה על דעת נציגות העובדים. עוד נקבע כי אף לאחר חלוף המועד שהוקצה למערער להודיע למשיבה על עמדתו בעניין התפקיד החלופי, ניתנה למערער הזדמנות להודיע על הסכמתו לתפקיד החלופי, אולם המערער לא ניצל הזדמנות זאת. בית הדין קבע כי סיום עבודתו של המערער נבע מטעמים סבירים וענייניים, ולמערער ניתנו מספר הזדמנויות להשתבץ בתפקיד הולם אצל המשיבה, לרבות לאחר פרישתו לפנסיה. בית הדין דחה את טענות המערער בעניין פגמים שנפלו בהחלטת הוועדה הפריטטית. טענות המערער כי המשיבה לא יישמה את החלטת הוועדה הפריטטית ותביעותיו הכספיות נדחו, בנימוק כי תביעות אלה לא הוכחו.

4.                  בפנינו העלה המערער, בכתב ובעל פה, טענות רבות, וביניהן:; בית הדין האזורי דחה בקשה לקבל כראייה קלטת ותמליל בעלי חשיבות ראייתית מהותית; המערער פנה בבקשה לשבצו בעבודה, אך נמנע מלפנות בכתב לנוכח חששו כי יפוטר מעבודתו;  לא הובא שום נימוק לקביעת המשיבה כי אינו מתאים לתפקיד מפקח כשרות, והתפקיד שהוצע לו במחלקת המקוואות לא התאים למעמדו ולמצבו הרפואי. ב"כ המשיבה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו.

5.                  לאחר בחינת כל החומר שבתיק וטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, פסק דינו של בית הדין האזורי מפורט, מנומק ומבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבות ערכאת הערעור. לפיכך, ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991.  בהתייחס לטענות המערער בפנינו נוסיף:

א.    קביעתו  של בית הדין האזורי כי המערער לא ביקש לעבוד בפועל במשך תקופה ממושכת מעוגנת היטב בחומר הראיות בפניו, ואין כל סיבה להתערב בה.

ב.     לאחר עיון בבקשת המערער להגיש את הקלטת בתגובת המשיבה לבקשה ובהחלטת בית הדין האזורי, לא מצאנו כי בית הדין האזורי טעה בהחלטתו שלא לקבל את הקלטת והתמליל כראייה. בפסיקה נקבעו תנאי קבילות להגשת סרט הקלטה כראייה, וקביעתו של בית הדין האזורי כי סרט ההקלטה שהגיש המערער אינו עומד בתנאים אלה היא מסוג הקביעות שערכאת הערעור לא תתערב בהן. כמו כן, לא מצאנו כי בתמליל השיחה יש כדי לסייע למערער בהוכחת טענותיו.

ג.       באשר לתפקיד החלופי שהוצע למערער: משלא הוכיח המערער כי ההחלטה נתקבלה משיקולים זרים ולא ענייניים, בית הדין לא ישים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של המעביד בעניין התאמתו של המערער לתפקיד מפקח כשרות. כמו כן, מקובלת עלינו קביעת בית הדין קמא שהוצע למערער תפקיד חלופי ההולם את מעמדו, ובעניין זה יש לתת משקל משמעותי לכך שהתפקיד שהוצע למערער היה על דעת נציגות העובדים. בהקשר זה יש לציין כי על פי מכתב המשיבה מיום 26.12.2001 העבודה שהוצעה למערער היא בעיקרה עבודה מינהלית, ובכל מקרה בו מדובר בעבודה הדורשת מיומנות העבודה תועבר לקבלן מבצע.  עוד יש לציין, כי הטענה שהתפקיד המוצע אינו מתאים למצבו הרפואי של המערער לא הועלתה על ידו בתצהירו בבית הדין האזורי.

6.                  סוף דבר - הערעור נדחה. בהתחשב בהיותו של המערער גמלאי אין צו להוצאות בערעור.

ניתן היום, ט"ז באדר התשס"ז,  6 במרץ 2007, בהעדר הצדדים.