פסק-דין בתיק עע 747/05

השופט יגאל פליטמן

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (עב' 8400/02 ועב' 8401/02; השופטת ורדה סאמט) בו נדחתה תביעת המערער לתשלום פיצויים עונשיים ופיצויים בגין נזק לא ממוני עקב פיטורים שלא כדין, בחוסר תום לב, ובניגוד לחוקת העבודה.

הדיון בערעור התקיים ללא נציג הציבור יוסף קרא אשר ביקש לפסול עצמו מלשבת  בדיון והתקבלה הסכמת הצדדים להודעת הפסילה וכי בית הדין ישב במותב חסר.

2.         להלן עובדות המקרה העולות מפסק הדין האזורי ומטענות הצדדים

א.        המערער, יחד עם עו"ד עבאדי המאם, הועסקו במשיבה בלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי (להלן - אג"מ). התובעים עתרו בתחילה לבית הדין האזורי גם לסעד של אכיפה להחזרה לעבודה אך חזרו בהם בסיכומיהם מעתירה זו והותירו את תביעתם לסעד של פיצויים. פסק הדין נשוא הערעור התייחס לשני התובעים אולם רק אחד מהם בחר לערער עליו.

ב.         המערער התקבל לעבודה במשיבה ללא מכרז, והחל לעבוד אצלה ביום 6.2.94 מכוח "הסכם מיוחד להעסקת עובד" (להלן - "ההסכם המיוחד"). על העסקתו כעובד עפ"י הסכם מיוחד חלות הוראות פרק 4 לחוקת העבודה לעובדים במוסדות ההסתדרות (להלן: חוקת העבודה). ההסכם המיוחד נקבע לתקופה של עד ליום 30.6.94, ותוקפו הוארך מעת לעת.

ג.         עפ"י ההסכם המיוחד, המערער התקבל לעבודה כ"יועץ משפטי לעובדי השטחים" באג"מ. סעיף 5 להסכם המיוחד קובע: "הסכם זה אינו מקנה לעובד זכויות כלשהן לאחר תום תקופת ההסכם המיוחד, לרבות זכות לקבל מעמד של עובד זמני או קבוע או אחר במוסד".

ד.         המערער עבד יחד עם עוד 3 עורכי דין ביחידה עצמאית שכונתה "הלשכה המשפטית לזכויות פועלי הרצועה והשטחים" (להלן - "היחידה").

ה.        ביום 5.3.95, כשנה לאחר תחילת העסקת המערער במשיבה, נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין המשיבה לבין פדרציית העובדים הפלסטינית, שעסק בהסדרת הפעילות המקצועית למען הגנה על זכויות העובדים הפלסטיניים בישראל. עפ"י ההסכם, פעילות זו ממומנת מתוך כספי מס הארגון הנגבים מהעובדים הפלסטיניים בישראל. המערער הועסק במשיבה במסגרת הסכם זה.

ו.         בשל המצב הביטחוני צומצם משמעותית מספר העובדים הפלסטיניים בישראל ונוצר נתק ממושך בין האיגודים המקצועיים הפלסטיניים לבין המשיבה. כתוצאה מכך פחתו בצורה ניכרת דמי הטיפול המקצועי הארגוני ששולמו למשיבה ע"י העובדים הפלסטיניים.

ז.         לאחר ישיבה שהתקיימה בין המערער לבין הממונה עליו, עו"ד דורית טנא, שובץ המערער בלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בחדרה תחת אחריותו של עו"ד לוין, יחד עם שני עורכי דין נוספים אשר עבדו עמו ביחידה. עורך הדין הרביעי נשאר תחת אחריותה הניהולית של עו"ד טנא.

ח.        ביום 16.6.02 הוקם צוות מיוחד ע"י המשיבה, שבחן את התנאים להמשך יישומו של ההסכם לשיתוף פעולה עם האיגודים המקצועיים הפלסטיניים. הצוות המליץ לסיים את עבודתם של ארבעת עורכי הדין שעבדו ביחידה משום שהתנאים לקיומו של ההסכם שונו.

ט.        ביום 12.9.02 נשלח למערער מכתב פיטורים בו נאמר:

            "במסגרת יישום תכנית ההבראה ועל פי הוראות ההסכם הקיבוצי שנחתם בין האגף לאיגוד מקצועי ו/או הסתדרות הפקידים לבין ועד העובדים וההנהלה, לצערי עליי להודיעך על סיום עבודתך במוסד. תאריך סיום העבודה בהתאם לקבוע בהסכם, נקבע ליום 15.10.2002. במהלך ימי ההודעה המוקדמת, אינך נדרש להתייצב לעבודה ומשכורתך לתקופה זו תשולם".

י.         למערער התקיים הליך של שימוע בפני ועדת שימוע שהתכנסה ביום 30.9.02 אשר החליטה כי פיטוריו של המערער עדיין בתוקף.

3.         נקודת המחלוקת העיקרית בין הצדדים כפי שעולה מכתבי הטענות שבפנינו היא האם פיטוריו של המערער בוצעו כדין, בתום לב, ומשיקולים ענייניים בלבד. ההכרעה בנקודה זו נגזרת, בין היתר, מהכרעה בשאלת מעמדו של המערער במשיבה בתום תקופת ההסכם המיוחד.

פסק הדין בבית-הדין האזורי

4.         לאחר שדן בטענות הצדדים ובחומר הראיות שבפניו, קבע בית הדין האזורי את הקביעות כדלקמן, בכל הקשור למערער:

א.        בשאלת מעמדו של המערער: המערער לא היה במעמד של עובד קבוע אלא במעמד של עובד מיוחד, אשר חלות עליו הוראות חוקת העבודה.

ב.         הוכח בפני בית הדין האזורי כי היחידה בה עבד המערער נסגרה וכל אגפיה בוטלו. במקביל, פוטרו 25 עובדים בפיטורי צמצום מכוח הסכם קיבוצי. פיטורי המערער אינם נוגעים לפיטורי צמצום, אלא נבעו מהתייתרות תפקידו של המערער והמחלקה בה הוא הועסק על רקע המצב הכלכלי אליו נקלעה המשיבה. לשורות המשיבה התקבלו 2 עורכי דין נוספים לפני ההחלטה על פיטורי המערער, ולכן לא היה מדובר ב"פיטורי צמצום". לפיכך, הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי פיטוריו של המערער לא נגדו את הסכם העבודה, והם בוצעו ממניעים מוצדקים וענייניים. בית הדין קבע כי הליך הפיטורים היה תקין, תוך שמירה על עקרונות הצדק הטבעי ומתן זכות הוגנת למערער להשמיע טענותיו כנגד הפיטורים.