פסק-דין בתיק עע 746/07

השופט עמירם רבינוביץ

1.         זהו גלגולו השלישי של עניין שהתברר כבר לפנינו בע"ע 687/05 ( אלי גור - מכתשים מפעלים כימיים בע"מ, טרם פורסם, ניתן ביום 15.11.2006, להלן:  פסק הדין הראשון). בפסק הדין הראשון קבע בית דין זה בדעת רוב כי לבית הדין האזורי סמכות עניינית לדון בתביעתו של המערער נגד המשיבה (להלן: החברה). עוד הורה בית הדין על החזרת עניינו של המערער לבית הדין האזורי על מנת " שידון בתובענה, לרבות בנפקות כתב הוויתור".

2.         בית הדין האזורי בבאר שבע (עב 1425/05, בשא 2762/07 ; הנשיא מיכאל שפיצר ונציגי הציבור מר ששון ומר מיוני), אליו הושב עניינו של המערער קבע כי יש למחוק את תביעתו של המערער על הסף. זאת, מאחר שכתב הויתור שנחתם בין הצדדים (להלן : כתב הויתור) מתנה הגשת תביעה נגד החברה בהחזרת הסכום ששולם למערער לאחר החתימה עליו, ואילו המערער הודיע כי אין בכוונתו להחזיר סכום זה.  על החלטה זו של בית הדין האזורי מונח הערעור שבפנינו.

הרקע העובדתי והליכים קודמים בין הצדדים 

3.         המערער הגיש ביום 9.3.2005 תביעה נגד החברה לבית הדין האזורי, במסגרתה ביקש לחייבה לשלם לו את שכרו מיום סיום עבודתו ביום 1.7.2000 ועד ליום 1.7.2021, המועד בו הוא אמור לצאת לגמלאות לו היה ממשיך בעבודתו בחברה וכן לפצותו בסכום נוסף בגובה 1,000,000 ש"ח בגין הפרת חוזה העבודה. כן עתר המערער לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני בגובה 1,000,000 ש"ח. יצויין, כי בכתב התביעה שהגיש המערער נטען כי מאז שנת 1998 ועד לסיום עבודתו מנעה החברה מהמערער לבצע את עבודתו. לטענת המערער, מעשים אלה המהווים הפרת חוזה העבודה בין הצדדים, הסבו לו נזק נפשי בגינו על החברה לפצותו בסכומים המפורטים לעיל.

4.         בתגובה לכתב התביעה הגישה החברה בקשה לדחיית התביעה על הסף וזאת משני טעמים : העדר סמכות עניינית ומניעות עקב חתימת המערער על כתב הויתור, בו נקבע, בין היתר, כי הסכום שקיבל המערער עם פרישתו בשנת 2000 ניתן לו " לסילוק מלא וסופי של כל תביעותי מכל סוג שהוא".

5.         בית הדין האזורי בפסק דינו מיום 29.9.2005 החליט כי יש להיעתר לבקשת החברה ולמחוק את התביעה על הסף משני הטעמים שפורטו לעיל. בהתייחסו לסמכות העניינית קבע בית הדין האזורי כי במקרה הנוכחי עסקינן בתביעה שעילתה נזיקית שהולבשה בכסות חוזית אך ורק על מנת  להכניסה בצל קורתו של בית הדין לעבודה, ומשכך אין מקומה להתברר בו.

6.         אשר לנפקות כתב הויתור קבע בית הדין האזורי כי דבר קיומו נודע לבית הדין לראשונה עת הוגשה בקשת החברה למחיקה על הסף, וכי משלא השיב המערער את הסכומים שקיבל מכוח כתב הויתור דין התביעה להימחק . בית הדין האזורי הוסיף וקבע לענין זה כי במקרה הנוכחי לא הוכחו התנאים הקבועים בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן : חוק החוזים) המאפשרים למי " שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל" לבטל את החוזה.  

7.         על פסק דינו של בית הדין האזורי הוגש ערעור, בו ניתן פסק הדין הראשון. כאמור לעיל, בפסק הדין הראשון הורה בית דין זה ברוב דעות על החזרת עניינו של המערער לבית הדין האזורי. זאת, לאחר שהתקבלה טענת המערער, לפיה הסמכות העניינית לבירור תביעתו מצויה בבית הדין לעבודה. בקשר לכתב הויתור נקבע כי : " קיימות טענות של המערער לגבי מצבו הנפשי עת שחתם על כתב הוויתור, טענות אלה אפשר שהן עורבא פרח ואפשר שיש בן ממש. על פי טיעון זה, יש פן עובדתי לשאלת כשרות כתב הוויתור, ולכן יש מקום לדון בפן זה, דבר שלא נעשה על ידי בית הדין האזורי. אשר על כן לא הייתי פוסל את הטענות כנגד כתב הוויתור על הסף, אלא מחזיר את הדיון לבית הדין האזורי, כדי שידון לגופן בטענות העובדתיות לגבי כשרות הוויתור, על כל הכרוך בכך" (ראה סעיף 6 לחוות דעתי).

8.         חברי, הנשיא סטיב אדלר, הוסיף וקבע בעניין זה כי : " החלטת בית הדין האזורי סבירה ויש להניח כי עובד המקבל סכום גדול ומסכים להפסקת עבודתו יבין את תנאי החוזה עליו חתם. עם זאת, לאור עמדתו של חברי השופט רבינוביץ והאפשרות, כי מחלת הנפש הימנה סובל המערער החלה בעת שעבד אצל המשיבה ואף היתה הגורם להעברתו למשרה חדשה וכן להפסקת עבודתו, אני מצטרף לעמדתו של חברי, שגם שאלת תוקף כתב הויתור תוחזר לדיון בפני בית הדין האזורי. בנושא זה על המערער להיות מודע לתנאי בהסכם הפרישה, כי תנאי לביטול כתב הויתור הוא החזרת הסכום שקיבל בעת פרישתו. לא הובאה בפני בית הדין האזורי ראיה ואף לא נטען בפני בית הדין האזורי או בפנינו, כי העובד השיב או מוכן להשיב את הכספים שקיבל ובכך להתגבר על הסכמתו בכתב הויתור".

9.            משהוחזר עניינו של המערער לבית הדין האזורי שבה החברה והגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף. בבקשה נטען בתמצית, כי בכתב הויתור הסכים המערער " כי אם אגיש תביעה כלשהיא כנגד החברה...אהיה חייב להחזיר את הסך הנ"ל [הכוונה לסכום בגובה 411,205 ש"ח אותו קיבל המערער - ע.ר] למכתשים מפעלים כימיים בע"מ, בצרוף הפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל".   לטענת החברה, הודיע המערער כי בשל מצבו אין בכוונתו להחזיר את הסכומים ששולמו לו. בנסיבות אלה, סברה החברה דין התביעה להימחק. זאת מכיוון שלפי האמור בכתב הויתור תנאי לבירור התביעה היא השבת הסכומים ששולמו למערער במסגרת כתב הויתור. החברה הפנתה לדבריו של הנשיא בפסק הדין הראשון ולפיהם : " בנושא זה על המערער להיות מודע לתנאי בהסכם הפרישה, כי תנאי לביטול כתב הויתור הוא החזרת הסכום שקיבל בעת פרישתו".

10.          בית הדין האזורי קבע, כי דין התביעה להימחק. את פסיקתו נימק בית הדין האזורי בנימוקים הבאים : כתב הויתור מתנה הגשתה של תביעה נגד החברה בהחזרת הסכום ששולם לו. במקרה הנוכחי ומשאין בכוונתו של המערער להשיב את הכספים שקיבל דין התביעה להימחק ; הודעתו של המערער כי אין בכוונתו להחזיר את הכספים שקיבל ועמידתו על ביטול כתב הויתור מעידה על חוסר תום ליבו  ועולה כדי שימוש פסול בהליך משפטי ; הנשיא סטיב אדלר קבע בפסק הדין הראשון כי השבת הסכום הינה תנאי לבטלות ההסכם.

טענות הצדדים בהליך לפנינו

11.          בערעור לפנינו טען המערער טענות אלה : כתב הויתור אינו מתנה הגשת תביעה בהשבת הסכום ששולם למערער אלא מטיל חיוב אובליגטורי שאינו תנאי להגשת התביעה אלא תוצאה שלו  ; בית הדין האזורי לא ישם את פסק הדין הראשון, בו נקבע כי עליו לשמוע את ראיות הצדדים בנוגע לתוקפו של כתב הויתור ; השבת הסכומים שקיבל המערער אינה מהווה תנאי לביטול כתב הויתור אלא פועל יוצא של ביטולו ; בשל מחלת הנפש בה לקה לא יכל לגבש גמירות דעת ביחס לחתימה על כתב הויתור ובנסיבות אלה, לא ליתן תוקף לכתב הויתור.

12.          החברה מצידה טענה את הטענות הבאות :  המערער נהג בחוסר תום לב עת הודיע כי אין בכוונתו להשיב את הכספים שהוענקו לו מתוקף כתב הויתור ; התנהלותו חסרת תום הלב של המערער מצאה ביטויה גם בהסתרת קיומו של כתב הויתור במהלך הגשת כתב התביעה נגד החברה ; תנאי לביטול כתב הויתור להגשת התביעה הוא השבת הסכומים שקיבל המערער ; השבת הכספים היא תנאי מפסיק כהגדרתו בחוק החוזים.

הכרעה    

13.          הלכה פסוקה, היא כי " סעד המחיקה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור העניין לגופו, על פני סילוק התביעה על הסף...וכבר נפסק, כי 'בית-דין זה אימץ את ההלכות במשפט הכללי שיצאו מבית-המשפט העליון לעניין מחיקה על הסף, על-פיהן יש לנהוג בזהירות ולבחון בקפדנות את העובדות והטענות המופיעות בתביעה, וכל אימת שניתן לתקן פגם בתביעה אין למחקה על הסף' [דב"ע נא/195-3 תובנה מכונות תרגום בע"מ- עמיחי סגל, פד"ע כג' 274, 277; דב"ע מז/1-3 הסתדרות מדיצינית הדסה - רון ורדי, פד"ע יט 63]" (ע"ע 408/07 מדינת ישראל  - משה כהן, טרם פורסם, ניתן ביום 13.2.2008).

14.          לאחר שעיינו בכלל החומר המונח בפנינו ושמענו טענות הצדדים סבורים אנו כי במקרה הנוכחי לא היה מקום למחוק את תביעת המערער על הסף בשל הצהרתו כי אין בכוונתו להשיב את הכספים שקיבל. נקודת המוצא לפסיקת הדין בערעור זה היא פסק הדין הראשון בו נקבע כי : " יש פן עובדתי לשאלת כשרות כתב הוויתור, ולכן יש מקום לדון בפן זה, דבר שלא נעשה על ידי בית הדין האזורי". לאור האמור הוחזר עניינו של המערער לבית הדין האזורי על מנת שזה " ידון לגופן בטענות העובדתיות לגבי כשרות הוויתור, על כל הכרוך בכך". יודגש, כי חברי, הנשיא סטיב אדלר הצטרף לאמירה זו, אך הוסיף בשולי פסק דינו כי : "לאור עמדתו של חברי השופט רבינוביץ והאפשרות, כי מחלת הנפש הימנה סובל המערער החלה בעת שעבד אצל המשיבה ואף היתה הגורם להעברתו למשרה חדשה וכן להפסקת עבודתו, אני מצטרף לעמדתו של חברי, שגם שאלת תוקף כתב הויתור תוחזר לדיון בפני בית הדין האזורי. בנושא זה על המערער להיות מודע לתנאי בהסכם הפרישה, כי תנאי לביטול כתב הויתור הוא החזרת הסכום שקיבל בעת פרישתו"

15.          עיננו הרואות, לפי האמור בפסק הדין הראשון היה על בית הדין לדון ולשמוע ראיות בקשר לתוקפו של כתב הויתור, וזאת נוכח הטענה כי מחלת הנפש בה לקה המערער פגמה בכשרות כתב הויתור, כיוון שבנסיבות אלה לא גמר בדעתו להתקשר בחוזה. לפסיקה זו הסכים, כאמור גם חברי, הנשיא אדלר, אך הוא ציין בהערת אגב כי תנאי לביטול כתב הויתור הוא השבת הסכומים שקיבל המערער עת פרש מעבודתו. אנו סבורים, כי בפסק הדין הראשון התווה בית דין זה את הלך הדיון בתביעה, כפי שנפרט להלן : ראשית, היה על בית הדין האזורי לדון ולהכריע בטענות העובדתיות שהעלו הצדדים הנוגעות לכשרות כתב הויתור. רק לאחר שיוכרע הפן העובדתי על בית הדין האזורי להידרש לשאלות האחרות שהועלו בהליך, לרבות שאלת השבת הכספים שקיבל המערער מתוקף כתב הויתור.

16.          אנו סבורים, כי בית הדין האזורי לא פירש נכונה את הדרך אותה התווה פסק הדין הראשון, כאשר הנימוקים לדחיית התביעה על הסף כפי שפורטו בפסק הדין, מושא הערעור, זהים, בעיקרו של דבר, לנימוקים שנתנו על ידו בהחלטתו הראשונה בבקשה לדחייה על הסף, אך, כאמור, בפסק הדין הראשון, נדחו נימוקים אלה והעניין הוחזר לבית הדין האזורי לשם בחינת הפן העובדתי.