פסק-דין בתיק עע 744/06

השופט עמירם רבינוביץ

1.         לפנינו שני ערעורים : האחד, על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (עב 1271/98 ; השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור הגב' יעל רייכמן ומר אהרון עמית), בו נקבע כי לא נגרמו כל נזקים כספיים למערערת (להלן : החברה) בתקופה בה היה בתוקפו צו מניעה המגביל את עיסוקם של המשיבים בתחום בו עוסקת החברה (ע"ע 744/06). הערעור השני הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (עב 1557/98 ; השופט (בדימוס) ארי תיבון ונציגי הציבור מר אייל ומר מזרחי), בו נדחתה תביעת המשיב 1 (להלן : בריזמן) נגד החברה לתשלום פיצויי פיטורים (ע"ע 433/07).

הרקע העובדתי הרלוונטי לפסיקת הדין בשני הערעורים הוא זה :

2.         בריזמן עבד בחברה כמנהל שירות משך כשש שנים החל משנת 1991 ועד ליום 31.1.1998, מועד בו עזב את מקום עבודתו ביוזמתו. תחום עיסוקה של החברה הוא במתן שירות למדפסות, בייצור יחידות "טונר" למדפסות ובאספקת חלפים.

3.         במסגרת עבודתו בוטח בריזמן בשלושה ביטוחי מנהלים שונים בחברת הפניקס הישראלי.

4.         בשנת 1997 או בשנת 1998 (המועד שנוי במחלוקת בין הצדדים) החל בריזמן לעבוד במשיבה 4 - חברת בר מערכות לייזר בע"מ (להלן : חברת בר). התחומים בהם עוסקת חברת בר דומים לתחום עיסוקה של החברה.

5.         עובר לעזיבתו ביום 2.12.1997 כתב מנהל החברה, מר אלי מידן (להלן : מידן) מכתב לבריזמן (להלן : המכתב), בו נכתבו הדברים הבאים : " בהמשך לשיחתנו בדבר פרישתך מחב' INT הננו לאשר כי הוסכם בין הנהלת החברה ובינך על הפסקת עבודתך בחב' INT . פרישתך מן החברה היא מוסכמת ומשקפת את רצון שני הצדדים...מוסכם כי עד לפרישתך מאיתנו תמשיך למלא את חובותיך בחברה על הצד הטוב ביותר, תקפיד שלא לערב עובדים אחרים באופן שאינו חיובי בכל הנוגע לסידורי הפרישה, וכי תשמור על אי פגיעה בחברה שבה מצאת פרנסתך בעת שתצא לדרכך החדשה, לא תפנה ללקוחות החברה ולא תעביר מידע על פעילותה לאחרים. אריה ואנכי נאפשר לך לפדות את כספי הפיצוים שצברנו בעבורך, וכן נשחרר את ביטוח המנהלים שלך ואת קרן ההשתלמות שנפתחה לך השנה לפי ההסכם האחרון בינינו. שנינו נסייע לך ככל שנוכל בדרכך החדשה ונשמח על כל שיתוף פעולה שיהיה לטובת כולנו".

6.         לטענת החברה, על אף האמור במכתב במהלך תקופת עבודתו אצלה הציע בריזמן ללקוחות החברה שירות מטעמה של חברת בר, תוך שימוש אסור ברשימת הלקוחות. עוד טענה החברה כי בריזמן הוציא ממחסניה חלקי חילוף והעבירם לחברת בר, וכי המשיבים עשו שימוש בסודותיה המסחריים תוך ניהול תחרות בלתי הוגנת.

7.         לאור האמור, הגישה החברה ביום 24.2.1998 תביעה לבית הדין האזורי בירושלים, בה עתרה למתן צו מניעה זמני וקבוע שיגביל את עיסוקם של המשיבים. בנוסף טענה החברה, כי בעקבות המעשים המיוחסים למשיבים נגרמו לה נזקים אותם העריכה במועד הגשת התביעה בסכום של 81,000 ש"ח. ביום 11.3.1998 התקבלה תביעתה של חברה למתן צו מניעה זמני, תוך שנקבע, כי על המשיבים להימנע מלעשות " שימוש כלשהוא במידע אודות לקוחותיה של החברה לרבות באשר לציוד המדפסות שברשותם של הלקוחות להצעות מחירים וכן ליצור קשר עם לקוחות אלה - כפי שהיו במאגר המבקשת [החברה - ע.ר.] עד 31.1.98 - מגבלה זו בתוקפה לגבי אזור ירושלים רבתי בלבד...צו זה יעמוד בתוקפו כל עוד לא ניתן צו אחר המבטלו ובלבד שלא ישאר בתקפו מעבר ל - 18 חודש מיום נתינתו".

8.         זמן קצר לאחר מתן צו המניעה הזמני הגיש בריזמן תביעה לבית הדין האזורי, בה טען כי לאור ההתחייבויות שנטלה על עצמה החברה במכתב,  מוטלת עליה החובה  לשחרר את הכספים הצבורים על שמו בפניקס, לרבות הכספים המשוכים על חשבון פיצויי פיטורים. כמו כן טען בריזמן, כי על החברה לשלם לו עמלות, פידיון חופשה שנתית, וכן פיצוי על הנזק שנגרם לו בגין אי שחרור הכספים שבביטוחי המנהלים.

9.         ביום 10.11.1998 הגישה החברה לבית הדין האזורי בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, בה נטען, כי המשיבים הפרו את ההוראות הקבועות בצו המניעה הזמני ופנו בתקופה בה נאסר עליהם לפנות ללקוחות החברה ללקוחות אלה. החלטתו של בית הדין האזורי בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט ניתנה לאחר שתם תוקפו של צו מניעה, ולפיכך לא ניתן היה לאכוף את המשך ביצועו. לאור האמור, דחה בית הדין האזורי את הבקשה, אך השית על המשיבים הוצאות משפט בסכום של 30,000 ש"ח.

10.       בד בבד עם ניהול ההליכים לפי פקודת בזיון בית משפט, המשיך בית האזורי את שמיעת הראיות בכל הנוגע לצו המניעה הקבוע, וכן בקשר לנזקים הכספיים שנגרמו לחברה, לטענתה, עקב מעשיהם של המשיבים. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי, כי תוקפו של צו המניעה הזמני יוארך בתקופה נוספת של 24 חודש, לאמור צו המניעה כנגד המשיבים יעמוד על תקופה של 42 חודש. לעניין הנזק הכספי פסק בית הדין האזורי כי על המשיבים לשלם לחברה סכום בגובה 40,000 (פסק דין זה יקרא להלן  : פסק הדין בעניין הגבלת העיסוק).

11.       באותו היום ניתן גם פסק דינו של בית הדין האזורי בתביעתו של בריזמן לשחרור כל הכספים הצבורים על שמו בביטוחי המנהלים. בפסק דינו בעניין זה קבע בית הדין האזורי, כי בריזמן הפר את ההתחייבויות שנטל על עצמו במכתב, לרבות ההתחייבות שלא להתחרות בחברה, ולכן אין מקום כי החברה תמלא את התחייבויותיה, היינו תשחרר לזכות בריזמן את כל הכספים שעל שמו בביטוחי המנהלים. תביעתו של בריזמן לתשלום עמלות נדחתה, ואילו תביעתו לתשלום פדיון חופשה שנתית התקבלה בחלקה (פסק דין זה יקרא להלן : פסק הדין בעניין פיצויי הפיטורים).

12.       על פסק הדין בעניין הגבלת העיסוק הגישו הן החברה והן המשיבים ערעורים לבית דין זה (ע"ע 7/03, ע"ע 1389/02). במהלך הדיון בערעורים הגיעו הצדדים להסכמה, במסגרתה ניתנה לבית הדין הסמכות לקבוע את משכו של צו המניעה שניתן נגד המשיבים. בנוסף הוסכם, כי בכל הנוגע לטענות בקשר לנזקים הכספיים שנגרמו לחברה, יוחזר הדיון לבית הדין האזורי למותב חדש. בפסק הדין שניתן בהליכים שלעיל קבע בית דין זה כי " התקופה בה חלות מגבלות העיסוק של המשיבים לערעור החברה, תהיה למשך 6 חודשים מיום 11.3.1998". הדיון הוחזר לבית הדין האזורי " על מנת שידון בתביעת חברת INT   אינטרגריקו (ישראל) בע"מ לגבי נזקים שנגרמו לה לטענתה, בתקופה האמורה". בית הדין האזורי הונחה להתבסס בפסיקת הדין "על מסכת הראיות שנפרשה בפניו ועל ראיות נוספות שיובאו על ידי הצדדים, לרבות בשאלות מי הם הלקוחות, מה המידע וכו".

13.       לאחר מתן פסק הדין הגישה החברה בקשה לתיקון פסק הדין, באופן שיקבע כי בית הדין האזורי יבחן את הנזק הנטען " מיום שהתחיל להיגרם ועד 11.3.98 בצירוף 6 החדשים שהוסיף בית הדין הנכבד דהיינו עד 11.9.98".

14.       בהחלטת בית דין זה מיום 28.4.2003 התקבלה הבקשה במובן אחד בלבד והוא הוספת המילים "עד תום" בפסקה השנייה לפסק הדין. פסק הדין המתוקן, איפוא, קבע את ההוראה הבאה : " אנו מחזירים את הדיון למותב אחר של בית הדין האזורי על מנת שידון בתביעת חברת INT   אינטרגריקו (ישראל) בע"מ לגבי נזקים שנגרמו לה לטענתה עד תום התקופה האמורה". בסיפא של אותה החלטה נכתב כי : " אין בית דין זה נזקק לשאר טענות הצדדים בבקשה, משסיים מלאכתו בפרשה זו".

15.       בית הדין האזורי, אליו הוחזר הדיון בשאלת הנזקים הכספיים שנגרמו לחברה קיים מספר ישיבות הוכחות. במאמר מוסגר יצויין, כי לאחר השבת העניין לבית הדין האזורי העמידה החברה את תביעתה על הנזקים שנגרמו לה על סכום של 500,000 ש"ח. מתצהירו של מר אלי מידן, מנהל החברה, עולה כי ראשי הנזק הנתבעים הם : פיצוי על אבדן הכנסות וירידה בהיקף המכירות, פיצוי על פגיעה במוניטין, פיצוי על אבדן הזמן שהושקע בהתחקות אחר מעשי המשיבים, לרבות הוצאות לחוקרים פרטיים, פיצוי על גניבת ציוד (תוכנת ניהול לקוחות, חלקי שרות למדפסות ויחידות טונר) ופיצוי על הוצאות משפטיות.  

16.       בית הדין האזורי לאחר ששמע טענות הצדים, דחה את טענת החברה, כי נגרמו לה נזקים כספיים בתקופה בה היה צו המניעה בתוקפו. פסיקתו של בית הדין האזורי נומקה בנימוקים אלה : התקופה במהלכה יש לבחון את הנזקים שנגרמו לחברה היא מרץ - ספטמבר 1998. בנוסף, ומכיוון שצו המניעה הגביל את פעילות המשיבים רק באזור ירושלים, יש לבחון את הנזקים שנגרמו באזור ירושלים בלבד. החברה בתצהיר שהוגש מטעמה לא פירטה את הנזקים שנגרמו לה באזור ירושלים ובתצהירה ערכה חישוב הכולל אזורים נוספים בארץ ; החברה לא ערכה חישוב של הנזקים לתקופה מרץ - ספטמבר 1998 אלא כללה בחישוביה תקופות לא רלוונטיות כגון הרבעון האחרון של שנת 1997 ; במהלך החקירה הנגדית של מנהל החברה התגלו חשבוניות כפולות ואי סדרים חשבונאיים ולכן לא ניתן לאמוד את הנזק הנטען ; כרטיסי הלקוחות והמאזנים לא אומתו על ידי רואה חשבון, ולכן אין ליתן להם משקל מכריע, לא הוכח כי תוכנת ניהול הלקוחות אכן נגנבה על ידי המשיבים, ובכל מקרה לא צורפה חשבונית המעידה על עלותה של אותה תוכנה ; מעיון בחומר הראיות עולה כי רשימת הלקוחות של החברה לשנת 1998 אינה דומה לרשימת הלקוחות של חברת בר, וכי בשנה זו אין ברשימת הלקוחות של חברת בר ולו לקוח אחד שקיבל שירות מהחברה ; לא הוכח כל נזק שנגרם למוניטין של החברה ; המשיבים אכן נטלו ציוד מהחברה, אך לא הוכחה עלותו  של הציוד שנלקח ובכל מקרה המדובר בציוד שנלקח בשנת 1997 - תקופה לא נדרש בית הדין להעריך את הנזק הנטען (פסק דינו של בית הדין האזורי יקרא להלן : פסק הדין בעניין הנזקים הכספיים).   

טענות הצדדים והכרעה בערעור על פסק הדין בעניין פיצויי הפיטורים