פסק-דין בתיק עע 730/07

השופטת רונית רוזנפלד

      כללי

1.     לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (הנשיאה ורד שפר  ונציג הציבור מר אהרון כהן; עב 1465/04), בו  קיבל בית הדין את טענת המערערת  רוחייה נבואני (להלן- גב' נבואני או העובדת) כי פוטרה מעבודתה, ולא התפטרה ממנה על דרך זניחתה. בית הדין האזורי דחה את תביעתה של גב' נבואני להחזרתה לעבודה ופסק לה פיצויי פיטורים כמו גם פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. בית הדין האזורי הוסיף עוד וחייב את המעסיקה, המועצה המקומית מג'אר (להלן- המועצה) לשלם לה פיצוי בשיעור שכר 10 חודשי עבודה בהם הייתה מוכנה לעבוד בעוד שהמועצה לא שיבצה אותה לעבודה.

2.     ערעורה של גב' נבואני סב על דחיית תביעתה לאכוף על המועצה את העסקתה והחזרתה לעבודה. כמו כן היא מערערת על שיעור הפיצוי שבו חויבה המועצה בגין פיטוריה שלא כדין, וכן על  כך שהמועצה לא חויבה במלוא הפיצוי שתבעה בשיעור שכר 18 חודשים בהם מנעה ממנה המועצה לעבוד, ושלא כדין.

המועצה טוענת בערעורה כנגד קביעת בית הדין כי גב' נבואני פוטרה מעבודתה, בעוד שהנכון הוא לטענת המועצה, כי היא זנחה אותה. מכאן גם שלא היה מקום, לטענת המועצה, לפסוק לגב' נבואני פיצויי פיטורים, וכל פיצוי כספי אחר.  פסק דין זה ניתן בשני הערעורים, שנדונו לפנינו במאוחד.

3.     אלו הם עיקרי העובדות הרלבנטיות, כפי שעולה מפסק הדין של בית הדין  האזורי:

                         א.        גב' נבואני הועסקה על ידי המועצה כטבחית בבית ספר לחינוך מיוחד  שבכפר מג'אר, החל מחודש ספטמבר 1993. ביום 31.1.02 הרימה גב' נבואני סיר מלא שבו בישלה לתלמידי המעון כדי להניחו על הכיריים.  לדבריה, הכיריים היו גבוהים מדי והיא נאלצה להרים את הסיר הכבד לגובה, ולהורידו לאחר מכן. כשהרימה את הסיר חשה כאב חד בגבה. אירוע זה הוכר כתאונה בעבודה. העובדת שהתה בתקופת אי כושר עד ליום 31.7.02.

                          ב.         החל מיום 10.6.02, עוד לפני סיום תקופת אי הכושר, ובמהלך חודשים ארוכים לאחר מכן התנהלה חליפת מכתבים ממושכת  בין בא כוחה של העובדת לבין המועצה, בעניין שיבוצה של העובדת עם שובה לעבודה, באופן שיתאים למגבלותיה הרפואיות. ביום 28.10.02 ניתנה חוות דעת רופאה תעסוקתית דר' לוקץ' לפיה, מאז התאונה לא חזרה העובדת לעבודה. לפי חוות הדעת " העובדת יכולה לחזור לעבודה. מוגבלת בהרמה וטלטול משאות כבדים, בכיפופי גב חוזרים ונשנים. תוקף ההגבלה: לשלושה חודשים."

                           ג.         לאחר שניתן אישור הרופאה התעסוקתית המשיכו הצדדים בהתכתבות בעניין שיבוץ מתאים לגב' נבואני, בפועל לא שובצה העובדת לעבודה במהלך שלושת החודשים, בהתאם לחוות דעת הרופאה התעסוקתית.

                          ד.         ביום 4.1.03 התקיימה פגישה בין הגב' נבואני לבין ראש המועצה בה סוכם כי גב' נבואני תנצל את כל ימי מחלתה וחופשתה על פי הנוהל, ואם ימצא לה תפקיד מתאים, אין מניעה כי המועצה תעבירה ותשבצה באותו תפקיד. בין השאר נבחנה אפשרות לשבץ את העובדת לתקופת ניסיון במקום עוזרת גננת שאמורה הייתה לצאת לחופשת לידה במועד קרוב.

                         ה.        שיבוצה של גב' נבואני לעבודה בגנים באותה תקופה לא הסתייע, והיא התבקשה להתייצב ביום 24.2.03 לעבודה בבית ספר יסודי ד'. אלא שלמחרת היום הודע לה כי ראש המועצה מתנגד לשיבוצה לעבודה בבית הספר, וכי הוא מבקש שתחזור לעבודה במעון. בשלב זה שוב החלה חליפת מכתבים בין ב"כ הגב' נבואני לבין המועצה. לטענת המועצה שיבוץ התובעת בבית הספר היסודי ד' לא התאפשר בהעדר תקן.

                           ו.         ביום 29.3.03 שבה גב' נבואני והתייצבה לעבודה במעון. קבלתה לעבודה הותנתה בהתחייבות שלה או של המועצה כי אם תהיה פגיעה בעבודה תחול האחריות עליה או על המועצה. גב' נבואני לא המציאה התחייבות כפי שהתבקשה, ואף לא התייצבה לעבודה במעון. בינתיים הציעה לה המועצה שיבוץ כעוזרת גננת לתקופה ממאי 2003 ועד סוף שנת הלימודים. שיבוץ זה בוצע בפועל, אלא שהוא היה שיבוץ זמני בלבד.

                          ז.         במהלך חודש אוגוסט 2003 הודיע ראש המועצה לגב' נבואני כי נמצא לה מקום עבודה בחטיבת הביניים ב' שבכפר, שם פועלת כיתת חרשים. כשהגיעה גב' נבואני למקום נמסר לה כי התפקיד אויש בו ביום על ידי עובדת אחרת.

                         ח.        בין לבין, התקיימו בחירות לראשות המועצה , בהן נבחר ראש מועצה חדש. ביום 28.1.04, לאחר פגישה שהתקיימה בינו לבין גב' נבואני נשלח אליה מכתב, שהגב' נבואני ראתה בו מכתב פיטורים. במכתבו מודיע ראש המועצה הנבחר לגב' נבואני כי לא יוכל להחזירה לעבוד,  וזאת מהטעמים הבאים:   "1.סיבות רפואיות (ראי מכתבו של דר לוקץ' מיום 28.10.02) 2. משרתך אוישה ע"י עובדת אחרת  3. אין משרה פנויה להעסיקך בה".

                         ט.        בעקבות מכתב המועצה הנ"ל הגישה גב' נבואני את תביעתה כנגד המועצה לבית הדין האזורי.

4.  פסק הדין של בית הדין האזורי 

בית הדין נדרש ראשונה למחלוקת שבין הצדדים בשאלה אם פוטרה הגב' נבואני מעבודתה על ידי המועצה או שמא התפטרה מן העבודה על דרך זניחתה. בהצביעו על השתלשלות העניינים כפי שנפרשה לפניו בקשר להתנהלותה של הגב' נבואני במהלך התקופה, ציין בית הדין את התרשמותו כי גב' נבואני ניסתה להימנע מלחזור לעבוד במסגרת המעון, וזאת "אם משיקולי בריאות שלדעתנו לא הוכחו למצער בגין התקופה שאחרי 28.1.03 בו הסתיימו שלושת חודשי ההגבלה, אם משיקולים אישיים של כמיהה לשינוי ולשבירת השגרה." בית הדין קבע כי "יש בכך די לקבוע שידיה של התובעת אינן נקיות בכל הנוגע להשתלבותה במעגל העבודה שנמצא במסגרתה של המועצה." עם זאת,  לאחר שסקר בפרוטרוט את ניסיונות השיבוץ של גב' נבואני במהלך התקופה שמאז סיום תקופת אי הכושר ושלושת חודשי ההגבלה, הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי : "המועצה ראתה עין בעין עם התובעת בכל הקשור למציאת מקום עבודה חלופי, ומשיקולים שונים לא עמדה על דרישתה כי התובעת תשוב לעבוד במעון דווקא גם לאחר שתמה תקופת מגבלתה הרפואית, וניסתה להציבה במקומות עבודה אחרים". בהתייחסו למכתב המועצה אל הגב' נבואני מיום 28.1.04 קבע בית הדין כי אי אפשר שלא לראות בו מכתב פיטורים, על כל המשתמע מכך. בית הדין קבע על כן, כי הגב' נבואני פוטרה מן העבודה ביום 28.1.04, ולא זנחה אותה.  בית הדין עמד על כך שהגב' נבואני פוטרה בלא שנערך לה שימוע כדין,  וכן התייחס למה שנראה היה בעיניו חוסר תום לב בהתנהלותה של המועצה כלפי הגב' נבואני בהפניותיה לשיבוץ, שבשנים מתוך שלושת המקומות אליהם הופנתה לצורך שיבוץ, ובהם התייצבה, נמנעה הצבתה באופן מפתיע, וכך קבע בית הדין: "בבית ספר יסודי ד' בגין מחלוקת על תקן להעסקתה ובכיתת  החרשים בגין הצבתה לעבודה של מחליפה אחרת שהגיחה 'יש מאין' בספטמבר 03, כשהתובעת מחוסרת עבודה וממתינה לשיבוצה ...." בקשר לכישלון הצבתה של הגב' נבואני בכיתת החרשים עמד בית הדין על כך שהעובדת ששובצה במפתיע באותו תפקיד, היא קרובת משפחה של ראש המועצה, שאחיו הוא מנהל מחלקת החינוך במועצה. בית הדין קבע כי בשיבוץ קרובת המשפחה לאותה משרה הפרה המועצה את הוראת ס' 4(ד) לחוקת העבודה. מסקנת בית הדין לאור כל האמור הייתה כי ניתן היה למנוע את פיטוריה של גב' נבואני לו הייתה המועצה נוהגת בהתאם לדין החל עליה. משהגב' נבואני פוטרה "יש לראות בכך פיטורים הנובעים מחוסר תום לב, קרי פיטורים שלא כדין."

בית הדין דחה את תביעת העובדת לאכיפת חוזה העבודה ולהחזרתה לעבודה, בקבעו כי לא ניתן להתעלם מחוסר ניקיון כפיה בכל הנוגע לרצונה שלא להמשיך לעבוד במעון. בהתייחס לתשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניו קבע, כי אין המקרה הזה בא בכללם של המקרים המצדיקים אכיפת יחסי עבודה.  בית הדין מצא כי הסעד הראוי לפסוק בגין פיטוריה של הגב' נבואני שלא כדין הוא פסיקת פיצויים , אותם העמיד על פיצוי בשיעור שש משכורות.

בהתייחס לתביעתה של הגב נבואני לתשלום שכר עבור 18 חודשים, מאז 1.8.02, בהם לטענתה העמידה את עצמה לרשות  המועצה, ולא שובצה לעבודה, קבע בית הדין כי ניתן לראות אותה כמי שהעמידה את עצמה לרשות העבודה רק ביום 26.11.02 מועד בו בא כוחה כתב כי היא נכונה לשוב לעבודה. בית הדין קבע כי עד ליום 4.12.02 בחרה גב' נבואני שלא לשוב לעבודה וביקשה לנצל את ימי המחלה שלדידה הגיעו לה. לפי קביעת בית הדין מאז 4.12.02 עשתה  גב' נבואני מאמצים סבירים להשתלב בעבודה וזאת למעט פרק הזמן שמ-29.3.03 שבו סוכם על חזרתה לעבודה במעון, סיכום שלא עמדה בו, ועד ליום 1.5.03 שאז הוצבה לעבודה למשך תקופה בת חודשיים בגן ילדים. בסך הכל מצא בית הדין כי הגב' נבואני זכאית לפיצוי בגין הפסד שכר עבור 10 חודשים.