פסק-דין בתיק עע 721/05

השופט עמירם רבינוביץ :

1.      בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט אייל אברהמי; עב 1561/02, עב 1560/02, עב 1563/02, עב 1564/02), אשר פסק לפשרה עפ"י סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד- 1984, החל בבית הדין לעבודה מכח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969) וקיבל  את תביעת המשיבים לפיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי חופשה שנתית, דמי הבראה, נסיעות והפרשי שכר. בית הדין האזורי חייב את המערער לשלם למשיבים, בגין הרכיבים הנ"ל, כדלקמן: למשיב מספר אחד - 120,000 ש"ח, למשיב מס' 2 - 97,000 ש"ח, למשיב מס' 3 - 130,000 ש"ח, למשיב מס' 4 - 110,000 ש"ח, ולמשיב מס' 5 - 105,000 ש"ח.

זהות המערער

2.      כתב הערעור הוכתר בכותרת "שוכרי בית מלון לורנס", אך כתבי התביעה הוגשו נגד שוכרי לורנס באופן אישי וכך כתבי ההגנה הוגשו בשמו אישית.

3.      פסקי הדין של בית הדין האזורי ניתנו כנגד שוכרי לורנס למעט פסק הדין בעניינו של מוחמד עלי סורי שניתן כנגד "שוכרי לורנס בית מלון לורנס".

4.      פסק דין אינו יכול להינתן כנגד מי שלא נתבע. בית מלון לורנס לא נתבע ולכן הוא אינו יכול להיות זה שמערער. משכך, אנו רואים את פסקי הדין כולם כפסקי דין שניתנו כנגד שוכרי לורנס באופן אישי, ומכאן שגם את הערעורים למרות כותרתם יש לראות כמוגשים על ידי שוכרי לורנס באופן אישי, וכך אנחנו מתייחסים אליהם.

הרקע העובדתי

5.      המערער, (להלן גם:מר שוכרי לורנס) הינו המנהל ובעלים במשותף של בית מלון לורנס שבמזרח העיר ירושלים.

6.      המשיבים עבדו בשירות המערער במשך תקופות שונות. עבודת המשיבים אצל המערער הופסקה כתוצאה מסגירת המלון עקב פרוץ האינתיפאדה השניה בספטמבר 2000 והמצב הכלכלי ביטחוני באזור שהביא להתדרדרות ענף התיירות בכלל, ובתי המלון בפרט.

7.      לאחר הפסקת עבודתם, הגישו כל אחד מהמשיבים כנגד המערער תביעה בה ביקשו את בית הדין לחייבו בתשלום פיצויי פיטורים וזכויות אחרות הנובעות מתקופת עבודתם ומסיומה, כאמור.

8.      בבית הדין האזורי נשמעו עדויות והוגשו ראיות ועל בסיס הסמכת הצדדים ניתן פסק הדין בפשרה ללא נימוק עפ"י ס' 79 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד- 1984,  מושא ערעור זה.

9.      תמצית טענות המערער היא זו:

א.    המשיבים לא עבדו יום עבודה מלא, ולכן שכרם שולם להם בהתאם להיקף עבודתם.

ב.     המשיבים לא טענו מעולם ששכרם שולם בחסר.

ג.       הסכומים שנפסקו לזכות המשיבים מוגזמים ביותר ואינם מעידים על פסיקה לפשרה.

ד.     לחלק מן המשיבים נפסקו סכומים בגין תביעות לגביהן הודו המשיבים, כי קיבלו את הנתבע בתביעות אלה.

10.  המשיבים מצדם, טענו כי דין הערעור להידחות על הסף הואיל והוא הוגש על ידי מי שאיננו ומי שלא היה צד להליכים שהתנהלו בבית הדין האזורי. כמו כן, דין הערעור להידחות משום שפסק דינו של בית הדין האזורי ניתן בעקבות הסכמה דיונית לפסוק לפשרה.

דיון והכרעה