פסק-דין בתיק עע 711/06

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים שניתן בארבע תביעות שהדיון בהן אוחד (השופטת יפה שטיין, עב 1917/04, 1957/04, 2169/04, 2170/04) בו התקבלו בחלקן תביעות שהגישו המערערים. 

2.         המערערים הועסקו כעובדים בתחנת דלק שבבעלות המשיב, בתקופות שונות אשר פורטו בפסק הדין של בית הדין האזורי. המערערים התפטרו מעבודתם, והגישו תביעה לתשלום הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, ותשלומים נוספים המגיעים להם, לטענתם, מכוח יחסי העבודה שבינם לבין המשיב.

3.         בית הדין האזורי פסק למערערים תשלומים בגין פדיון חופשה, דמי הבראה, והפרשי שכר. בית הדין האזורי דחה את טענת המערערים בדבר תחולתו של צו ההרחבה בענף תחנות הדלק, אשר הרחיב את הוראותיו של הסכם קיבוצי כללי בתחנות הדלק, שמספרו7065/78 מיום 29.11.1978, וכפועל יוצא מכך, דחה את תביעותיהם להפרשי שכר והפרשות למבטחים שהסתמכו על צו הרחבה זה. כמו כן, נדחתה תביעתם לפיצויי פיטורים, מן הטעם שנסיבות התפטרותם לא היו נסיבות בהן יש לראות את התפטרותם כפיטורים.  

      בערעור שלפנינו, טוענים המערערים כנגד דחיית תביעתם בכל הנוגע לאותם רכיבים אשר נדחו על ידי בית הדין האזורי. 

4.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולכלל החומר שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

                  המערערים מבססים את טענותיהם בעניין הזכאות להפרשי שכר על צו ההרחבה בענף תחנות הדלק,  אשר, כאמור, הרחיב את הוראותיו של הסכם קיבוצי כללי בתחנות הדלק, שמספרו7065/78 מיום 29.11.1978. לעניין שאלת תוקפו של ההסכם הקיבוצי לא הובאו ראיות בפני בית הדין האזורי,  ומשלא חלקו המערערים על טענת המשיב כי ההסכם הקיבוצי האמור בוטל עוד בשנת 1991, לפני שהמערערים החלו בעבודתם אצל המשיב - אין אנו נדרשים להביע עמדתנו בשאלה זו. משכך הם הדברים, המערערים אינם יכולים לבסס את תביעתם להפרשי שכר והפרשות מבטחים בגין ימי מחלה, על בסיס צו ההרחבה האמור. על כן, דין הערעור בנקודה זו להידחות.

5.         באשר לטענה בדבר טעות שנפלה בפסיקתו של בית הדין האזורי בעניין תשלום דמי הבראה המגיעים למערער נאפז אבו-זיאד - לא מצאנו טעות בפסיקת בית הדין האזורי אשר קיבל את חישובי המשיב, ופסק לעניין זה על פיהם. בקשר לכך יוער, כי רשאי היה בית הדין האזורי להתחשב בתשלומים ששילם המשיב בגין דמי הבראה במהלך שנות העסקתו של מערער זה.

6.         מוסיפים המערערים וטוענים כי טעות נפלה בפסק הדין בו נפסקו למערער 3 - נאפז אבו-זיאד (להלן גם: נאפז) פדיון חופשה בגין 29 ימים בלבד. לטענתם, הוא זכאי ל-36 ימי חופשה (ראו: סעיף 56 להודעת הערעור).

      לאחר שבדקנו טענה זו של המערערים, נמצא כי נאפז זכאי לפדיון חופשה של יום אחד נוסף מעבר לנפסק על ידי בית הדין האזורי, ואנו מחייבים את המשיב לשלם לו את ההפרש הנובע מטעות זו. לעניין זה, נעיר כי בגין שנת העבודה השמינית, זכאי נאפז ל-22 ימי חופשה, בהתאם להוראת סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, ולא ל-28 ימים כטענתם.

7.         לטענת המערערים, הם זכאים להפרשי שכר מינימום, באשר שכרם שולם להם לפי היקף משרה של 98% בעוד שלפי קביעת בית הדין האזורי, הם הועסקו בהיקף של משרה מלאה. אין בידינו לקבל טענה זו. בבית הדין האזורי טענו המערערים, כי הועסקו בהיקפים העולים על משרה מלאה. בית הדין האזורי דחה טענתם זו, וכלל לא נדרש לשאלה אם היקף המשרה הוא 98% או 100%. למעשה, מדובר בטענה חדשה שלא נידונה על ידי בית הדין האזורי, ואין בידינו להיזקק לה.

8.         עוד טוענים המערערים כי טעות נפלה בפסק הדין עת לא פסק למערער נאפז אבו-זיאד, תוספת של 150 ש"ח. טענה זו דינה להידחות, באשר לא עמדה לדיון כלל בפני בית הדין האזורי, ולא ניתן להעלותה בערכאת הערעור. מעבר לנדרש נציין כי, לכאורה, מן הטבלאות שצורפו להודעת הערעור, ושנערכו על ידי המשיב, עולה כי התשלום שולם במלואו.

9.         אשר לערעור בעניין זכאות המערערים לפיצויי הפיטורים - בית הדין האזורי קבע כי התפטרותם של המערערים אינה בגדר התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. מסקנה זו של בית הדין האזורי מעוגנת היטב בתשתית העובדתית, ולא מצאנו כל עילה להתערב בשיקול דעתו בנקודה זו.

10.       לעניין טענתם של המערערים על כך שבית הדין האזורי לא פסק להם פיצויי הלנה - אף בכך לא מצאנו יסוד להתערב. מפסק הדין האזורי עולה כי בין הצדדים היו מחלוקות של ממש ובתום לב, ומשכך נכון היה לפסוק למערערים הפרשי הצמדה וריבית בלבד.

11.       סוף דבר - הערעור נדחה, בכפוף לתיקון שקבענו לעיל באשר לזכאותו של המערער 3 לפדיון של 22 ימים, ולא של 21 ימים כפי שקבע בית הדין האזורי. על כן, ישלם המשיב למערער 3 סכום פדיון חופשה של יום אחד נוסף, בסכום של 133.41 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.2004, ועד יום התשלום בפועל.

            המערערים יישאו בהוצאות המשיב בסכום 2,500 ש"ח, בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.

ניתן בהעדר הצדדים היום, כ"ח תשרי, תשס"ח (10 אוקטובר, 2006) ותישלח לצדדים.