פסק-דין בתיק עע 709/06

השופט עמירם רבינוביץ

1.         המערערים 1 - 3 בע"ע 662/06 והמשיבים בע"ע 709/06 (להלן - המערערים) היו עובדי המשיבה בע"ע 662/06 והמערערת בע"ע 709/06 (להלן - פניציה). המערער מס' 2 סיים את עבודתו בפניציה ביום 20.4.97 והמערער מס' 3 ביום 30.11.00.

2.         באפריל 1995 החליטה פניציה להקים ועדה לפרסי יעול (להלן - הוועדה) במטרה לעודד הצעות יעול של העובדים כדי להביא לחסכון בעלויות, לייעול תהליכי עבודה ולהגברת רמת הבטיחות.

3.         בתאריך 16.6.99 הוגשה על ידי המערערים הצעת יעול (להלן - ההצעה) למתקן להרמת ארגזים (להלן - המתקן).

4.         לטענת המערערים, החיסכון לפניציה המושג מן המתקן מסתכם בכ-10 מליון שקלים לשנה.

5.         הוועדה דנה בהצעה בחודש אוקטובר 1996 והגיעה למסקנה, כי להצעה יש ערך של נוחות ובטיחות מסויימים בלבד והמליצה להעניק למערערים פרס בסך של 4,000 ש"ח. פרס זה לא שולם למערערים.

6.         בתביעה שהגישו המערערים לבית הדין האזורי בנצרת הם טענו כי, בהתאם לסעיף 8 לתקנון הישן החל על הצעת המערערים, חייבת פניציה לפצותם בשיעור של 10% מסכום החיסכון לשנה המסתכם ב-10 מליון שקלים, כלומר בסכום של מליון שקלים.

7.         בית הדין האזורי בנצרת (עב 1572/01 השופט הראשי סומך ונציגי הציבור מר קליין ומר שמריהו) בהחלטתו מיום י"א באייר תשס"ד (2.5.04) המליץ לצדדים למנות בורר או מומחה שיסייע להכרעת המחלוקת בין הצדדים ביחס לשווי החיסכון שיצמח לפניציה מן ההצעה.

8.         בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה, אך הנשיא אדלר קבע, כי על בית הדין האזורי לדון בשאלה, האם יש מקום להשיב את העניין לוועדה שתדון בשנית במחלוקת בין הצדדים ביחס לחסכון שהפיקה פניציה מן ההצעה, על פי הקריטריונים שנקבעו על ידי בית הדין האזורי בהחלטה מיום 2.5.04, או שמא יש למנות מומחה שיערוך את התחשיבים בהתאם לתקנון הישן.

9.         בית הדין האזורי בחר בחלופה השניה ומינה את ד"ר דוד רובין, מהנדס תעשייה וניהול, כמומחה לקביעת החיסכון הכספי שהביא המתקן לפניציה (להלן - המומחה).

10.       המומחה, לאחר בחינה מדוקדקת של הנושא, הציע לשלם למערערים פרס יעול בסך של 21,898 ש"ח על חסכון שהסבו בהצעתם לפניציה, ובנוסף לכך המליץ על תוספת פרס בטיחות בשיעור 5,500 ש"ח ובסך הכל סכום של 27,898 ש"ח.

11.       ב"כ הצדדים הפנו למומחה שאלות הבהרה לא מעטות, והוא השיב עליהן אחת לאחת מבלי שחזר בו מחוות דעתו.

12.       בית הדין האזורי בפסק דינו המשלים דחה את השגות הצדדים על חוות דעת המומחה וקיבל את חוות דעתו כמות שהיא.

13.       בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי טענה פניציה כי, בהתאם לסעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן - חוק החוזים), אין הנושא נתון להכרעה שיפוטית משום שמדובר בפרס; כמו כן שניים משלושת המערערים חתמו על כתב ויתור עם סיום עבודתם ורק בשל כך יש לדחות את תביעתם. לחילופין, נטען כי היה מקום להחזיר את הדיון להכרעת הוועדה, ולחילופי חילופין, המומחה המליץ על הענקת פרס בטיחות בסך 5,500 ש"ח, אך בית הדין לא חייב היה לקבל המלצה זו מה גם שהיא חרגה בהרבה מגובה פרסי הבטיחות הקבועים בתקנון הישן שלא עלו על 1000 ש"ח. בנוסף לכך הביא המומחה בחשבון חיסכון בשעות עבודה של מפעיל מלגזות בסך 88,330 ש"ח, נתון אותו לא טענו המערערים, ולכן - לטענת פניציה - בסך הכל היה מקום לפסוק למערערים, פרס בסכום של 13,065 ש"ח בלבד.

14.       המערערים טענו בעיקרו של דבר, כי לא ניתן להם להצטרף לביקור המומחה בפניציה, ולכן יש להטיל ספק במידע שקיבל המומחה מפניציה בביקורו במפעלה. כמו כן טענו המערערים, כי המומחה טעה שלא קיבל את טענותיהם ביחס לחסכון שהפיקה פניציה מן המתקן.

15.       אנו סוברים שיש לדחות את שני הערעורים בעיקר מטעמיו של בית הדין האזורי.

א.        אין אנו סבורים שמדובר במקרה הנוכחי בפרס כמשמעותו בסעיף 33 לחוק החוזים המונע דיון בו. אכן, מדובר בהכרעה מקצועית, אך היא מבוססת על קריטריונים ומהלכים הניתנים לביקורת על פי דיני החוזים לגבי כל שלב ושלב של ההערכה מבלי לגרוע מהאופי המקצועי של ההערכה, שהיא אכן קביעת מומחה, בו בית הדין לא יתערב בפרטים המקצועיים שבה.

ב.         כתב הוויתור שויתרו שניים מהמערערים בעת סיום עבודתם לא "מכסה" על פניו ויתור על תביעתם הנוכחית. ויתור כזה צריך להיות מפורש, אך לא היה ויתור כזה.

ג.         אכן, המקום הטבעי לדיון והכרעה בשאלת גובה החיסכון שחסכה פניציה בעקבות ההצעה, היה צריך להיות בוועדה, אך בדיעבד הדרך שהלך בה בית הדין האזורי במינוי המומחה לא היה בה עיוות דין, המצדיק את התערבותנו.