פסק-דין בתיק עע 695/06

1.      הערעור שבפנינו נסוב כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט לובוצקי ונציגי הציבור מר הבר וגב' קרתי; עב 6842/04) אשר קיבל חלק מתביעתו של המערער לתשלום זכויות סוציאליות שונות, הנובעות מתקופת עבודתו במשיבה.

העובדות הצריכות לעניין

2. המשיבה היא חברה קבלנית לאינסטלציה (להלן - החברה). המערער עבד בחברה כמנהל עבודה, מיום 01.09.97 ועד ליום 01.03.03.

עם סיום עבודתו חתם המערער על "כתב קבלה, ויתור וסילוק", בו אישר קבלת סכום כסף עבור פיצויי פיטורים, שחרור כספים שנצברו בביטוח מנהלים וסילוק מלא  של תביעות לתשלומים המגיעים לו בגין תקופת עבודתו בחברה.

3. בבית הדין האזורי הגיש המערער תביעה לתשלום דמי הבראה, דמי כלכלה, גמול שעות נוספות, פיצוי בגין עבודה בשעות קיץ, הפרשות לקרן תגמולים, דמי חגים ופיצוי הלנת פיצויי פיטורים.

פסק דינו של בית הדין האזורי

4. בית הדין האזורי שמע את עדויות הצדדים, ולאחר שבחן את כלל טענותיהם קבע, כי אין ליתן תוקף לכתב הויתור עליו חתם המערער, משזה לא נחתם תוך ידיעה ברורה מראש ומתוך רצון חופשי; וכי על יחסי העבודה חל הסכם העבודה הקיבוצי הכללי לעובדים בענף הבניה והעבודות הציבוריות.

      אשר לתביעה לגמול שעות נוספות ותשלום בגין עבודה בשעות קיץ, דחה בית הדין האזורי את תביעתו של המערער, משזו לא כומתה ולא פורטה כראוי.

גם תביעתו של המערער לדמי חגים נדחתה, מן הטעם שזה "לא הוכיח, פירט או הצביע" עבור אלו ימי חג לא שולמה לו תמורה.

תביעותיו של המערער בגין אי הפרשה לקרן תגמולים, דמי הבראה ודמי כלכלה התקבלו.

התביעה לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים נדחתה, שכן פיצויי הפיטורים ששולמו למערער בתום תקופת העסקתו ניתנו לו מכח הסכמה אליה הגיעו הצדדים.

הערעור

5. בערעורו טוען המערער, כי כלל הראיות שהונחו בפני בית הדין האזורי, מצביעות על כך שהוא זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, עבודה בשעות קיץ ולדמי חגים.

החברה לא הגישה סיכום טענות מטעמה, ואף לא התייצבה לדיון שהתקיים ביום 17.10.07. משההודעה על הדיון נמסרה לחברה כדין, התקיים הדיון לגופו של עניין בהיעדרה.

הכרעה

6. נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי לאחר שנתנו דעתנו לחומר שהובא לפנינו ולטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות באופן חלקי.

      קביעותיו של בית הדין האזורי באשר לגמול שעות נוספות ועבודה בשעות קיץ מבוססות היטב בממצאיו ובמסקנותיו המשפטיות, ולא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבותנו בו. לפיכך, ראוי פסק הדין בעניינים אלו להתאשר מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. כל זאת, בשים לב לעובדה שבתלושי השכר של המערער הופיע תשלום נפרד בגין עבודה בשעות נוספות, ובעיקר לאור אמירתו החד משמעית של המערער בחקירתו הנגדית ובחקירתו החוזרת לפיה "התלוש משקף את עבודתי. הוא משקף את מספר הימים והשעות שעבדתי." (פרוטוקול הדיון מיום 08.01.06, עמודים 10-11).

7. אשר לטענות בדבר זכאותו לדמי חגים, מצאנו כי בבית הדין האזורי לא כפרה החברה בזכאותו של המערער לדמי חגים ולהיקפה. כך עולה מתצהירו של מנהל החברה, מר משה חליפה, ומפסק דינו של בית הדין האזורי. אלא, שלטענת החברה קיבל המערער תשלום מלא עבור ימי החג בהם לא עבד, על אף שתמורה זו לא צוינה באופן מפורש בתלושי השכר.

לעניין זה סבורים אנו, כי דין טענותיו של המערער להתקבל. משהודתה החברה בזכותו של המערער לדמי חגים, הרי שטענתה זו - שהיא טענת "הודאה והדחה" - מעבירה אליה את הנטל להוכיח ששילמה לו את הסכומים האמורים. החברה לא הביא לפני בית הדין האזורי אף לא ראשית ראיה להוכחת טענתה כי שילמה למערער דמי חגים.