פסק-דין בתיק עע 683/06

השופטת רונית רוזנפלד

1.         המערערים, כולם גמלאי המשיבה 1 - עירית תל אביב - יפו, קיבלו בגמלתם "תוספת גמול ממושך", עד להפסקת התשלום על פי הודעתו של הממונה על השכר. על פי החלטתו של הממונה, תשלום התוספת מנוגד להוראת ס' 29 לחוק יסודות התקציב התשמ"ה - 1985. חלקם של המערערים התבקשו על פי החלטת הממונה על השכר להשיב את התוספת ששולמה להם, חלקה או כולה.

           תביעתם של המערערים שהוגשה כנגד החלטת הממונה  נדחתה על ידי בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חנה בן יוסף ונציגי הציבור מר דוד פרופר והגב' נורית אמיתי; עב 2087/04), ומכאן הערעור שלפנינו, בו אנו מתבקשים לקבוע כי זכאים המערערים להמשך תשלום התוספת בגמלתם. כמו כן אנו מתבקשים לבטל את החלטת הממונה על השכר שהורתה לחלק מן המערערים להשיב את  התוספת שקיבלו, כולה או חלקה.

2.         העובדות הרלבנטיות כפי שהן עולות מפסק דינו של בית הדין האזורי ומכלל החומר שבתיק הן כדלקמן:

א.        המערערים פרשו מעבודתם בעיריית תל אביב לגמלאות במהלך התקופה שבין 1.3.99 ועד 28.2.03, לאחר שעבדו בעירייה במשך 36 שנים ויותר. תוספת "הגמול הממושך" שולמה להם במשכורתם האחרונה, והמשיכה והשתלמה בגמלתם, עד שהופסק התשלום בגמלת חודש נובמבר  2003, על פי החלטת ביניים של הממונה מיום 2.11.03.

ב.         "הורתה" של "תוספת הגמול הממושך" בהסדר קיבוצי משנת 1973 שקבע, כי לעובדים הפורשים לפנסיה לאחר שלושים ושש שנות שירות ויותר, תוענק דרגת פרישה. במסגרת זיכרון דברים שנחתם בין ארגון עובדי עיריית תל אביב לבין העירייה בשנת 1987, הומרה "דרגת הפרישה" בתשלום תוספת "גמול שירות ממושך" בשיעור של 15%. לפי הקבוע בזיכרון הדברים משנת 1987, תשולם התוספת לעובד הפעיל מיד עם הגיעו לשלושים ושש שנות שירות רצוף בעירייה.

            זמן קצר לאחר שנחתם, בוטל זיכרון הדברים על ידי הממונה על השכר. החלטת הממונה אושרה בשנת 1988 בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט שאול אלוני, תיק ה.פ. 280/87, ניתן ביום 19.6.88). לאחר ביטולו של ההסכם, הגיעו הצדדים להסכם חדש (ככל הנראה הסכם בעל פה), לפיו תוענק התוספת לגמלאי העירייה שיפרשו לאחר שלושים ושש שנות עבודה רצופה.

ג.       כל אחד מן המערערים קיבל בסמוך לפני פרישתו, הודעה מן העירייה בדבר תנאי גמלתו. בין השאר הודיעה העירייה כי תוספת הגמול הממושך תהווה חלק משכרו הקובע לעניין תשלום הגמלה.

ד.         ביום 2.11.03 ניתנה החלטת ביניים של הממונה על השכר " להפסיק את תשלום  הגמול הממושך החל ממשכורת חודש נובמבר 2003 לכל הגמלאים שהחלו לקבל תוספת זו לאחר 1.3.99". אין חולק כי קודם לקבלת החלטת הביניים האמורה הובאה לפני הממונה עמדת ארגון העובדים בקשר לכוונתו של הממונה להפסיק את תשלום התוספת בגמלתם של הפורשים. ביום 20.11.03 הודע למערערים על הפסקת תשלום התוספת בגמלתם החל מגמלת נובמבר 2003.

ה.        ביום 28.2.04 נשלח אל כל אחד מן המערערים בנפרד מכתב שבו הוא

                        מוזמן לטעון טענותיו בקשר להפחתת התוספת מגמלתו.

            ביום 2.5.04 ניתנה החלטתו של הממונה בה נקבע, בין השאר, כדלקמן:

" לאחר עיון בטענותיהם של ב"כ הגמלאים, הגמלאים עצמם, ב"כ ארגון העובדים וכן תגובות העירייה, אשר הוזכרו לעיל (וכן תגובה נוספת של העירייה מיום 13.1.04), ובכלל זה טיעוני הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בהליכים המשפטיים המתנהלים בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, הריני מחליט כדלהלן:

שכרם הקובע של הגמלאים הוגדל בשיעור של 15% ערב פרישתם, וזאת בניגוד לחוק הגמלאות, וללא אישורו של הממונה על השכר. מדובר בהסכם מקומי בעיריית תל אביב, אשר ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 3.3.99 איננו חל עליו, שכן ההסכם איננו חל על הסכמים מקומיים שעניינם תנאי פרישה וגמלאות.

אינני מקבל את הטענה, כאילו ההסכם לתשלום הגמול הממושך הינו הסכם ארצי כהגדרתו בהסכם הקיבוצי מיום 3.3.99, וכן אינני מקבל את הטענה, כי מדובר בהסכם משנת 1973, שאיננו כפוף להוראות סעיפים 29 לחוק, שכן ההסכם השתנה במהלך השנים, ובכלל זה בשנת 1987. כמו כן, ההסכם במתכונתו הנוכחית משולם רק החל משנת 1988, לאחר שהסכם דומה בוטל על ידי בית המשפט המחוזי, כאמור לעיל, והחלטת העירייה לשלם את הגמול הממושך לגמלאים בלבד לאחר ביטול התשלום לעובדים פעילים יש בה כדי לעקוף את הוראתו של בית המשפט ושל הממונה על השכר.

לאור כל האמור לעיל, הריני מורה לעיריית תל אביב להפסיק את תשלום הגמול הממושך לאלתר לכל הגמלאים שפרשו החל מיום 1.3.99, והמקבלים תוספת זו, וכמובן שלא לשלם עוד תוספת זו לגמלאים שיפרשו בעתיד "( ההדגשות שלי ר.ר.).

ו.          ביום 15.6.04 השלימו חלק מן הגמלאים את טיעוניהם לפני הממונה, וביום 15.12.04 ניתנה החלטתו הסופית של הממונה לפיה לא יהיו המערערים זכאים להמשך תשלום התוספת בגמלתם. אחדים מהם חויבו להשיב את הכספים ששולמו להם בגין התוספת, באופן חלקי או מלא. יצוין כי הממונה החליט על המשך תשלום התוספת בגמלתם של שנים מן הגמלאים, שהגישו תביעה בבית הדין האזורי.

ז.         בהליך אחר, שהתנהל במסגרת סכסוך קיבוצי בבית הדין האזורי בתל אביב, נבחנה חוקיות תשלום התוספת בגמלתם של עובדי העירייה, לאחר שהממונה על השכר הורה בהחלטה מיום 5.1.03 שלא לשלם את התוספת בגמלתם של עובדי העירייה שיפרשו מעבודתם בעירייה לאחר ה-5.1.03 (השופטת נטע רות ונציגי הציבור יהודית ארבל ומר ברוך איזנברג, ס"ק 57/03). בפסק דינו של בית הדין באותו הליך נקבע כי אין להתערב בהחלטת הממונה שניתנה כדין. על פסק הדין לא הוגש ערעור לבית הדין הארצי (להלן - פסק הדין שבסכסוך הקיבוצי).

פסק הדין שבערעור