פסק-דין בתיק עע 68/07

השופט שמואל צור

השאלה העומדת לדיון

1.         פרק ז' לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), תשמ"ד-2004 (להלן - החוק או חוק המדיניות הכלכלית) מהווה תשתית חקיקתית להפעלה נסיונית של תכנית לשילובם של מקבלי גמלאות הבטחת הכנסה במעגל העבודה. תכנית זו מופעלת על ידי המשיב והיא קרויה "תכנית מהל"ב" - מהבטחת הכנסה לתעסוקה בטוחה", ובשמה העממי - "תכנית ויסנקונסין" (להלן - התכנית).

2.         לפי החוק הוקמו מרכזי תעסוקה המופעלים על ידי זכיין פרטי. בכל מרכז פועל נושא משרה בשם "מתכנן יעדים תעסוקתיים" ולו מסורות סמכויות רחבות להשמה בעבודה (סעיף 41 לחוק), להכנת תכנית אישית למשתתף (סעיף 42) להפניית משתתף לשירות בקהילה (סעיף 44) ולפיקוח על עמידת המשתתף במטלות התכנית ("אישור השתתפות"; סעיף 45). מתכנן היעדים התעסוקתיים (להלן - המתכנן) הוא עובד התאגיד (סעיף 40(ב) לחוק) אך הוא מפעיל, בין היתר, סמכויות עצמאיות המסורות לו מכח החוק עצמו.

3.         סעיף 46(א) קובע כי הרואה עצמו נפגע מהחלטת המתכנן - ובכלל זה מקביעה המתייחסת ל"אישור השתתפות" - רשאי לערור על ההחלטה בפני ועדת ערר שהוקמה בחוק בהרכב של עובד ציבור, עובד סוציאלי ואיש משק וכלכלה (סעיף 46(ב)). סעיף 46(ד) לחוק קובע כי על ועדת ערר יחולו הוראות חוק בתי הדין מינהליים, התשנ"ב-1992, למעט הוראות מסוימות שאינן מענייננו. מכח הוראות החוק הוקמו שתי ועדות ערר, האחת - למרכזי התעסוקה הפועלים באשקלון ובירושלים והשניה - למרכזי התעסוקה הפועלים בחדרה ובנצרת.

4.         סעיף 47(א) לחוק קובע כי החלטת ועדת ערר ניתנת לערעור בפני בית דין אזורי לעבודה.

5.         השאלה הניצבת בפנינו היא מה טיבו של הליך הערעור בבית הדין לעבודה על החלטות של ועדות הערר ובתוך כך, האם יש לאפשר למערער להביא ראיות על עניין שעמד לדיון בפני ועדת הערר. בשתי החלטות נפרדות של בית הדין האזורי נקבע כי הליך הערעור מבוסס על התשתית העובדתית שנפרשה בוועדת הערר ולמעט במקרים נדירים, לא יתאפשר להשמיע ראיות בערעור והדיון יתקיים על יסוד השמעת טיעונים בלבד. על כך הערעורים בפנינו שהוגשו לאחר  קבלת רשות (בר"ע 765/06 ובר"ע 846/06).

6.         בשל השאלות המשותפות לשני הערעורים, החלטנו לקיים בהם דיון מאוחד. בשל חשיבות העניין העומד לדיון וראשוניותו, איפשרנו לנציג הקליניקה לרווחה תעסוקתית באוניברסיטה העברית להתייצב בפנינו כ"ידיד בית המשפט" ולהשמיע טענותיו.

הרקע העובדתי

ע"ע 68/06

7.         המערער בתיק זה השתתף בתכנית מהל"ב במרכז התעסוקה באשקלון. מערער זה הופנה להשתתף בקורס "הכנה לעולם העבודה" שהתקיים בחודש מארס 2006. ביום תחילת הקורס (12.3.06) הודיע המערער למתכנן כי הוא חולה והעביר לו העתק תעודות מחלה. המערער הופנה לבדיקה על ידי רופא המרכז לפי תקנה 9 לתקנות המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (שילוב מקבלי גמלאות בעבודה) (הוראת שעה) תשס"ה-2004 ונטען כי סירב להיבדק על ידי הרופא. לאור זאת החליט המתכנן לשלול מן המערער את הגמלה לחודש מארס 2006 (נספח ח' לתשובת המדינה בבית הדין האזורי).

            בחודש אפריל 2006 שב המערער והופנה להשתתף בסדנה "הכנה לעולם העבודה", אך נעדר מפעילות זו בימים 2.4 - 11.4. לאור זאת החליט המתכנן לשלול ממנו את גמלת הבטחת הכנסה לחודש אפריל 2006.

8.         על שתי החלטות אלה של המתכנן הגיש המערער ערר בפני ועדת הערר. אשר להחלטה המתייחסת לחודש מארס 2006 הכחיש המערער כי סירב להיבדק על ידי הרופא.

            אשר להחלטה המתייחסת לחודש אפריל 2006 טען המערער כי, בימים הרלבנטיים, הוא היה לחוץ ומבולבל ובשיחתו עם המתכנן לא נאמר לו כי עליו להתייצב לפעילות הסדנה וכי אם לא יעשה כן תשלל ממנו הגמלה (מוצג מש/1 לתשובת המדינה לבקשה לרשות ערעור).

9.         ועדת הערר דחתה את הערר. אשר לסירוב להיבדק אצל רופא המרכז, ציינה הוועדה כי נערך בירור עם הרופא אשר זכר היטב את המקרה ועמד על דעתו כי המערער סירב להיבדק, דבר המהווה סירוב להשתתף בתכנית. אשר להשתתפות בסדנה בחודש אפריל 2006 ציינה הוועדה כי הסבריו של המערער להעדרויותיו הרבות לא היו משכנעות והוא הטיל את האחריות להעדרותו על המתכנן "שלא הזכיר לו" (מוצג מש/4 לתשובת המדינה לבקשה לרשות ערעור).

10.       על החלטת ועדת הערר הגיש המערער ערעור לבית הדין האזורי בבאר שבע. אשר לחודש מארס 2006 שב המערער והכחיש כי סירב להיבדק על ידי רופא המרכז. לטענתו, החליטה ועדת הערר בעניין זה בלא לשמוע את עדות הרופא ובלא לאפשר לו לחקור אותו בפניה. אשר לחודש אפריל 2006 שב המערער וטען כי במועד הרלבנטי הוא היה מבולבל ולא ידע שעליו להשתתף בסדנה. לטענתו, קביעת הוועדה כי הסבריו לא משכנעים אינה מבוססת וכי עמדת המרכז כי אין עליו להודיע למערער על חובתו להשתתף בסדנה - אינה סבירה.

            בקשר לכל אלה ביקש המערער לאפשר לו להביא ראיות בפני בית הדין.

11.       בית הדין האזורי (השופט אילן סופר; תיק עב' 2218/06) דחה את הבקשה להבאת ראיות בערעור. לעניין הסירוב להיבדק אצל רופא המרכז ציין בית הדין האזורי כי, גם אם חקירת הרופא  נחוצה, הרי המקום הנכון לעריכתה הוא בוועדת הערר ולא בבית הדין.

            לעניין אי ההשתתפות בסדנה בחודש אפריל 2006 קבע בית הדין האזורי כי טענתו של המערער בדבר נסיבות אי השתתפותו בסדנה הינה, ברובה, משפטית - אף שהיא מלווה בטענה עובדתית הנוגעת למצבו הנפשי - ולגביה אין צורך לשמוע ראיות אלא יש לבחון אם הבלבול הצדיק את העדרות המערער מן הפעילות. הוסיף בית הדין האזורי וציין כי בחינת החלטת ועדת הערר, על פי אמות המידה המקובלות במשפט המינהלי, יכולה להעשות על בסיס החומר שהיה בפני הוועדה וממילא ראיה שלא היתה בפני הוועדה אינה יכולה להתברר בפני בית הדין.