פסק-דין בתיק עע 665/06

השופט שמואל צור

1.         בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע נדונה תביעתו של מר ליאוניד לוין (להלן - המשיב) כנגד ח.א.ש. מערכות ושירותים בע"מ (להלן - המערערת) לתשלום פיצויי פיטורין, הפרשי שכר עבודה, פדיון חופשה שנתית, פדיון דמי הבראה, דמי חגים ופיצויי הלנה. בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב בעיקרה.

            ערעור המערערת בפנינו מתייחס רק לשני עניינים: האחד - חיובה לשלם למשיב הפרשי שכר עבודה והשני - פיצויי הלנה על משכורת חודש אפריל 2003.

רקע עובדתי

2.         המערערת הינה חברה המספקת שירותי שמירה ונקיון.

3.         המערערת זכתה במכרז למתן שירותי שמירה ונקיון בסניף קופת חולים "מכבי" באשקלון ובבית חולים "רמת מרפא". שני המוסדות הללו נמצאים באותו מבנה.

4.         המשיב עבד כשומר מטעם המערערת בסניף קופת חולים "מכבי" באשקלון ובבית חולים "רמת מרפא" מיום 22.6.98 ועד להתפטרותו ביום 9.4.03, מועד סיום תקופת ההתקשרות של המערערת עם המוסדות הללו. עבודת המערער היתה במשמרות קבועות משך שישה ימים בשבוע ושכרו שולם לו על בסיס שעות עבודה.

5.         המערערת שילמה את שכרו של המשיב כל חודש בהמחאה. תשלום זה נעשה על בסיס דו"ח שעות עבודה פנימי שלה המפרט את מספר שעות העבודה בהם עבד המשיב בכל יום בחודש (להלן - דו"ח הנוכחות).

            המשיב חתם מידי חודש על נכונות הפרטים שבדו"ח הנוכחות ועל קבלת שכרו.

6.         תביעת המשיב בבית הדין האזורי להפרשי שכר עבודה התבססה על צילומים של כרטיסי נוכחות של "מכבי שירותי בריאות" ובית החולים "רמת מרפא" הרשומים בכתב יד וחתומים בחותמת הקופה ובית החולים. כרטיסי הנוכחות הללו התייחסו לתקופה יוני 2000 - מרץ 2003 והם משקפים עבודה בהיקף גדול מזה העולה מדו"ח הנוכחות הפנימי של המערערת עליו חתם המשיב.

הדיון בבית הדין האזורי

7.         כאמור, בית הדין האזורי (השופטת יהודית גלטנר הופמן; תיק עב' 3743/03) קיבל את תביעת המשיב בעיקרה ובכלל זה את תביעתו להפרשי שכר עבודה ופיצויי הלנה על משכורת חודש אפריל 2003.

8.         אשר לתביעה להפרשי שכר, בית הדין האזורי בחן את הראיות והעדויות שהובאו בפניו וקבע כי צילומי כרטיסי הנוכחות שהציג המשיב אמינים בעיניו על פני דו"חות הנוכחות של המערערת לפיהם שולם שכרו.

            בית הדין העדיף לקבל את כרטיסי הנוכחות, בין היתר לאור העובדה שהמערערת לא הציגה את הרישומים על בסיסם נערך דו"ח הנוכחות החודשי עליו חתם המשיב. לחובת המערערת נזקפה גם הימנעותה מלהביא אישורים מקופ"ח מכבי על מספר שעות העבודה בהן חייבה אותה בתקופה הרלבנטית, למרות שבית הדין נתן לה הזדמנות להגיש נתונים אלו.

            בנוסף לכך קבע בית הדין האזורי כי בתלושי השכר שהציגה המערערת לא נרשמו שעות נוספות ובתלוש חודש 3/2003 נרשם כי המשיב עבד 42 שעות ולא 179 שעות כפי שעולה מהרישומים ולכן אין לתת אמון ברישומי תלושי השכר של המערערת ועליה היה הנטל להוכיח כי שילמה את מלוא שכרו של המשיב.

            על יסוד נתוני כרטיסי הנוכחות שהציג המשיב, חייב בית הדין האזורי את המערערת לשלם למשיב הפרשי שכר בסך 16,914 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.4.03.

9.         אשר לחיוב בפיצויי הלנה, בית הדין האזורי פסק כי היה על המערערת לפעול בכל דרך לתשלום שכר חודש 4/2003 אותו סרב המשיב לקבל. לפיכך חייב בית הדין את המערערת לשלם את השכר בגין חודש זה בסך 556 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 9.4.03 ועד ליום 11.10.04 (הוא מועד הגשת כתב ההגנה) ומיום זה ועד התשלום בפועל בצירוף פיצויי הלנת שכר כחוק. לפי הנתונים שנמסרו לנו מדובר בפיצויי הלנה בסכום של           כ- 10,000 ש"ח.

הערעור

10.       המערערת חוזרת על טענותיה בבית הדין האזורי לפיהן כרטיסי הנוכחות אותם הציג המשיב מעולם לא הוצגו בפניה. לטענתה, למשיב ניתנה הזדמנות מידי חודש לאשר או לתקן את מספר השעות בהן עבד וחתימתו על דו"חות הנוכחות מאשרת את נכונותם.

            המערערת טוענת כי כרטיסי הנוכחות שהציג המשיב נחזים להיות רשומים במשך מספר שנים באותה עט. לטענתה, המשיב לא החתים ולו פעם אחת את הכרטיסים בשעון האלקטרוני שהיה במקום וזאת בטענה כי השעון היה מקולקל במשך כל שנות עבודתו. לטענתה, כרטיסי הנוכחות של קופ"ח מכבי התייחסו לחודשים שלמים ואילו כרטיסי הנוכחות של "רמת מרפא" התייחסו לתאריכים שבין 20 לכל חודש ולמשיב לא היה הסבר הגיוני לכך. לטענתה, המשיב נמנע מלהזמין לעדות את גב' אידה רובינשטיין וחזר בו מהזמנה לעדות של מנהלת סניף קופ"ח "מכבי" החתומה על כרטיסי הנוכחות. לטענתה, המנעות זו מפריכה את גרסת המשיב.

11.       לעניין פיצויי הלנת השכר טוענת המערערת כי לאור התנהגותו חסרת תום הלב של המשיב ולאור סירובו וסירוב בא כוחו לקבל את התשלום, אין לחייב אותה בפיצוי בגין הלנת שכר וזאת כדי שלא יצא חוטא נשכר. לחילופין טוענת המערערת כי לאור נסיבות המקרה היה על בית הדין להשתמש בסמכותו על פי חוק הגנת השכר ולהפחית באופן משמעותי את פיצויי ההלנה.

12.       המשיב תומך בפסק דינו של בית הדין האזורי. לדבריו בית הדין האזורי לא נתן אמון ברישומי המערערת והעדיף את נתוני כרטיסי הנוכחות שהציג המשיב. לטענתו, הכרעותיו של בית הדין האזורי הן עובדתיות ולפיכך אל לה לערכאת הערעור להתערב בפסיקתו.