פסק-דין בתיק עע 661/05

השופט שמואל צור

1.         בשנת 2000 פרסמה עיריית ירושלים (להלן- העיריה) מכרז לתפקיד "עוזר לביקורת הנדסה" בלשכת מבקרת העיריה. מר שלומי ירון (להלן- המערער), מהנדס אזרחי במקצועו, הגיש מועמדותו למכרז. בעת ההרשמה למכרז מילא המערער שאלון, בו רשם כי אין לו קרובי משפחה המועסקים בעיריה. המערער נבחר לתפקיד ולצורך קליטתו לעבודה הופנה לאגף משאבי אנוש בעיריה בה נתבקש למלא טופס "הצהרה על קירבת משפחה". מילוי הטופס העלה שבן אחות המערער עובד בעיריה כמפקח בניה בחטיבת הרישוי. על רקע זה, בשל חשש לניגוד עניינים, עוכב המשך הליך קליטת המערער והעניין הובא בפני ועדת חריגים של העיריה. בהחלטה מיום 15.2.01 קבעה ועדת חריגים כי לא ניתן לקבל את המערער לתפקיד אליו נבחר "מאחר ועלול להיווצר מצב של ניגוד עניינים בין התפקיד שלו נבחר המועמד לבין התפקיד אותו ממלא בן אחותו".

2.         המערער הגיש לבית הדין האזורי בירושלים תביעה להורות לעיריה לקבלו לעבודה לתפקיד אליו נבחר כעוזר לביקורת הנדסה של מבקרת העיריה. לחילופין תבע המערער לשלם לו פיצוי על אובדן הכנסה חודשית מאחר שדחה הצעת עבודה אחרת בעקבות קבלתו לעבודה בעיריה. כמו כן ביקש המערער לפסוק לו פיצוי על הפלייתו לרעה לעומת עובדי עיריה אחרים, בשל תחושת קיפוח ובשל פסילה שלא כדין לתפקיד. במקביל לתביעה הגיש המערער בקשה לצו מניעה זמני שימנע את איוש המשרה על ידי אחר (בש"א 1410/01). בהחלטה מיום 20.3.01 דחה בית הדין האזורי את הבקשה.

            להשלמת התמונה יצוין כי בחודש נובמבר 2001 פרסמה העיריה מכרז אחר לאיוש המשרה של עוזר לבקורת הנדסה. גם למכרז זה הגיש המערער את מועמדותו ובמקביל פנה לבית הדין האזורי בבקשה למתן צו זמני המורה לעיריה להעסיקו בתפקיד בתנאים שסוכמו עימו מלכתחילה (בש"א 3823/01). גם בקשה זו נדחתה על ידי בית הדין האזורי, כמו גם הבקשה לרשות ערעור שהוגשה לבית דין זה (בר"ע 1078/02).

3.         בתביעתו בבית הדין האזורי טען המערער כי מתחילה לא הצהיר על קרבת המשפחה מאחר וסבר, בטעות, שאחיין נכלל במעגל השני של קרבה משפחתית. כן טען המערער כי קיים הבדל בין השאלון לבין הטפסים שנדרש למלא בהליך הקליטה לעבודה בכל הנוגע לקרבת משפחה, אשר גרם להטעייתו בתום לב. בקשר לזה העלה המערער את האפשרות להפריד בין העבודה נשוא המכרז לבין עבודת האחיין, באופן שאם יהיה צורך לבקר את עבודת האחיין תערך הבקורת על ידי מבקר אחר. עוד טען המערער כי החלטת ועדת החריגים היתה לקונית, לא ניתנו לו הנימוקים והפרוטוקול ואף נמנע ממנו להופיע בפני הוועדה.

4.        בכתב ההגנה טענה העיריה כי המערער יימצא בניגוד אינטרסים בתפקיד נשוא המכרז, במסגרתו צריך לבקר את עבודתם של מפקחי הבנייה וביניהם אחיינו. עוד טענה העיריה כי החלטת ועדת החריגים שלא לאשר את מועמדות המערער סבירה ואין מקום להתערב בה. לטענתה, הליך קליטתו של המערער לעבודה הופסק משתי סיבות: האחת, חשש לניגוד עניינים והשניה, חוסר אמינות העולה מכך שהמערער לא גילה את העובדה שפוטר מעבודתו הקודמת ואף רשם בטפסי המועמדות כי הוא עובד שם עדיין. בנסיבות אלה, כך טענה העיריה, ההודעה על בחירתו של המערער לתפקיד לא יצרה לו זכות לפיצוי כלשהו. עוד טענה העיריה כי המערער פעל בחוסר תום הלב ובחוסר ניקיון כפיים עת ביקש להתקבל לעבודה ועל כן אין לו כל זכות קנויה שעשויה להיפגע מאי קבלתו לעבודה אצלה.

פסק הדין של בית הדין האזורי

5.        בית הדין האזורי (השופט אייל אברהמי ונציגי הציבור מר וינטר ומר גל-ים; עב 1357/01) קיבל את תביעתו של המערער בחלקה. בית הדין האזורי קבע כי המערער לא יוכל לזכות בתפקיד נשוא המכרז, שכן קיים ניגוד עניינים פוטנציאלי הגלום בביצוע התפקיד של בקורת בתחום ההנדסה, בו מכהן קרוב משפחתו. בקשר לכך ציין בית הדין כי הדבר מעלה חשש שהמערער יימצא במצב של ניגוד עניינים בין אינטרס הציבורי של מילוי תפקידו נאמנה לבין האינטרס האישי של דאגה לטובת האחיין (סעיף 36 לפסק הדין). במיוחד הדגיש בית הדין את אופי המיוחד של התפקיד בו מדובר שהוא מתחום הבקורת הפנימית של העיריה, תחום אשר בו יש להקפיד הקפדה יתירה על מניעת משוא פנים. בקשר לזה ציין בית הדין כי לא רק שעבודתו של המערער עשויה להיפגע בשל ניגוד אינטרסים, אלא גם אמון הציבור בעבודת הביקורת עלול להיפגע (סעיפים 37-38 לפסק הדין).

בתמיכה לקביעה זו הסתמך בית הדין על עדותה של מבקרת העיריה, ממנה עולה כי לא ניתן ליצור הפרדה בין עבודת הביקורת אליה נבחר המערער לבין עבודת האחיין כמפקח בנייה, שכן עבודת הביקורת מחולקת לפי נושאים ולא לפי אזורים גיאוגרפיים ובין אלה עלולה להיות גם עבודת האחיין (סעיף 39). כן הדגיש בית הדין האזורי כי המערער לא נפסל מפני שאחיינו עובד בעיריה, אלא מפני שהאחיין עובד בתפקיד המעמיד את המערער במצב של ניגוד עניינים פוטנציאלי (סעיף 41).

6.        עוד קבע בית הדין כי נפלו פגמים בהליך בו נתקבלה החלטת ועדת החריגים. בקשר לזה קבע בית הדין כי אומנם נשללה מהמערער זכות הטיעון אך לא לחלוטין, שכן הסבריו באשר לטענות בעניין השאלון וכשרותו לכהן בתפקיד נשוא המכרז הועלו במכתבו אשר היה בפני הוועדה (סעיף 51 לפסק הדין). כן נקבע כי מעדות מבקרת העיריה עולה, שהוועדה לא שקלה את האפשרות שהציע המערער במכתבו לנטרל את החשש לניגוד עניינים ובשל כך מכתבו לא זכה להתייחסות הולמת. כפועל יוצא מכך הגיע בית הדין למסקנה, כי אף שנפגעה זכותו של המערער שלא הופיע בפני ועדת החריגים, אין מקום לבטל את החלטת הוועדה, אלא לשקול העניין בשאלת הנזק (סעיפים 53-54). כן קבע בית הדין כי פגם נוסף בהליך בפני ועדת חריגים נבע מכך שהוועדה דנה בהרכב שלא תאם את הקבוע בנוהל. עם זאת, נקבע כי מאחר ועניינו של המערער לא עמד בניגוד להוראות הנוהל, הרי שאין הצדקה לזמן את ועדת חריגים שנית (סעיף 55). בית הדין קבע כי העיריה נכשלה בכך שלא כתבה בטפסי המועמדות מהי הגדרת "קרוב משפחה", כמפורט בנוהל ובכך שלא בדקה עם מקום העבודה האחרון שצויין בשאלון הפרטים אודות המערער.

7.                   בית הדין האזורי דחה את טענת המערער בדבר הטעייתו. בית הדין קבע כי המערער התקבל לתפקיד עקב החלטה שגויה של ועדת המכרזים, אשר נבעה ממצג שווא של המערער בכל הנוגע לקרובי משפחה המועסקים בעיריה. בית הדין קבע כי מצג השווא של המערער נבע מטעות בתום לב כתוצאה מאי הבהירות בטפסים של העיריה לגבי הגדרת "קרובי משפחה". לדעת בית הדין היה מדובר בטעות בתום לב של שני הצדדים, אשר הובילה לביטול ההחלטה לקבל את המערער למשרה נשוא המכרז. יחד עם זאת, קבע בית הדין כי לא ניתן להתעלם מהנזק שנגרם למערער כתוצאה מביטול ההחלטה לקבלו לתפקיד.

בית הדין קבע כי פרישתה של העיריה מהמשא ומתן עם המערער נעשתה שלא בתום לב שכן היא נבעה מאי גילוי העובדות לעניין הגדרת קרוב משפחה בטפסי המכרז. עוד נקבע כי הודעת העיריה למערער על זכייתו במכרז יצרה אצלו ציפיה סבירה, כי יתקבל לעבודה. לפיכך, סיכם בית הדין, כי גם אם המערער נהג בחוסר תום לב ובאי ניקיון כפיים בניהול המשא ומתן לקראת העסקתו בעיריה, הרי שאין בכך בכדי לשלול ממנו את הזכות לקבל פיצוי על הנזק שנגרם לו. בסופו של דבר, חייב בית הדין האזורי את העיריה לשלם למערער שכר עבודה של חודש אחד בסך 8,000 ש"ח, אותו היה מקבל המערער במקום ממנו התפטר בעקבות ההודעה על זכייתו במכרז. בנוסף לכך חויבה העיריה לשלם למערער הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח.

הערעור והערעור שכנגד

8.         על פסק דין זה הוגשו הערעור והערעור שכנגד בפנינו. המערער חזר על טענותיו בבית הדין האזורי שהעיקרית בהן היא גובה הפיצוי שנפסק בשל הנזק שנגרם לו. לטענת המערער, טרם קבלת החלטה של ועדת החריגים, הוא סירב לקבל הצעת עבודה בחברה אחרת ובכך נגרם לו נזק של כ - 300,000 ש"ח. המערער טוען כי היה על בית הדין לפסוק לו פיצוי בגובה הנזק שנגרם לו. לחילופין, טוען המערער כי היה מקום לפסוק לו פיצוי בשל אובדן ההכנסה בגובה שנת אבטלה (26,000 ש"ח) או סכום של 10,000 ש"ח לחודש עבור שכר היסוד אותו הוא היה אמור לקבל בעיריה. בנוסף משיג המערער על כך כי בית הדין האזורי התעלם מעניין האפליה, שכן גם מבקרת העיריה נגועה במצב של קירבת משפחה עם אחד מעובדי העיריה שהינו אחיין שלה, אשר התמנה לאחרונה למנהל אגף הפיקוח על הבנייה של העיריה.

9.         לעניין ערעורו של המערער העיריה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי. בערעור משלה, טוענת העיריה כי לא היתה הצדקה לפסוק למערער פיצויים מאחר ונקבע כי קיים ניגוד עניינים של ממש, המונע את קבלתו לעבודה. לטענתה, הסיבה העיקרית לדחיית מועמדותו של המערער היתה החשש לניגוד עניינים שעלה בשל יחסי הכפיפות שייווצרו בינו לבין אחיינו. העיריה מדגישה כי גם אם נגרם נזק כלשהוא למערער, דבר המוכחש על ידה, הרי זה תוצאה ישירה של אי גילוי פרטים על ידי המערער בדבר קרוב משפחתו. בקשר לכך טוענת העיריה כי דווקא לה נגרם נזק בכך שכן רק למעלה משנה וחצי מיום פרסום המכרז הראשון, אוישה משרת העוזר לבקורת הנדסה. בנסיבות אלה, כך טוענת העיריה, המערער הוא שחייב לפצותה על הנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממחדליו. עוד טוענת העיריה כי טעה בית הדין האזורי בכך שלא פסק לה הוצאות משפט. מוסיפה העיריה וטוענת כי פרישתה מהמשא ומתן בעניין העסקתו של המערער נובעת מחוסר תום ליבו של המערער במילוי סעיף קרובי המשפחה בשאלון ועל כן היא פעלה בתום לב לאורך כל הדרך.

דיון והכרעה

10.       לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים בכתב ובעל פה, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור והערעור שכנגד ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1992. פסק הדין של בית הדין האזורי מנומק היטב בעובדותיו ומבוסס במסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם המצדיק התערבותנו בו. הערעור והערעור שכנגד, בעיקרם של דברים, הם על מימצאים עובדתיים בהם אין ערכאת הערעור נוהגת, בדרך כלל, להתערב. לא מצאנו במקרה זה עילה לחרוג מכלל זה. למעלה מן הנדרש, נעמוד להלן, בקצרה, לדברים אחדים שעלו בערעורים.

11.       על הכלל בדבר ניגוד עניינים עמד השופט (כתוארו דאז) אהרון ברק, לאמור:

"... כי מי שפועל למען אינטרס של אחר, חייב להימנע מניגוד בין אותו אינטרס לבין אינטרס שלו עצמו או אינטרס אחר כלשהו. זהו העיקרון בדבר האיסור על ניגוד עניינים. תחילתו של עיקרון זה כעניין מוסרי שבין האדם לבין עצמו. לימים הוא הפך - מכוח הקונסנסוס החברתי העומד ביסודו - כעניין של משפט החל ביחסים שבין אדם לבין זולתו (ראה י' זמיר, "אתיקה בפוליטיקה" משפטים יז (תשמ"ז-מ"ח) 250 ). בישראל הכירו בתי המשפט בשורה ארוכה של פסקי-דין, כי העיקרון בדבר איסור על ניגוד עניינים אינו אך עניין מוסרי שבין אדם לבין עצמו, אלא הוא הינו עיקרון משפטי המשתרע על כל תחומי המשפט. הוא חל בתחומי המשפט הפרטי והמשפט הציבורי גם יחד. בתחומי המשפט הציבורי הוא חל על בעלי תפקידים פוליטיים ומינהליים כאחד. הוא חל על מבצעי פונקציות שיפוטיות, חקיקתיות ומינהליות גם יחד...

עם זאת, אין העיקרון של ניגוד עניינים מתמצה אך בהוראות החוק החרות. זהו עקרון יסוד, המצוי בהיכלם של עקרונות היסוד של השיטה. ממנו נגזרות הוראות חרותות. על פיו מתפרשות הוראות אלה. ממנו נגזרות הלכות שיפוטיות - "משפט מקובל נוסח ישראל" - באשר לניגוד עניינים בתחומים שהחקיקה אינה מכסה. באמצעותו יתפתח המשפט ויינתן פתרון ראוי לבעיות של ניגוד עניינים שהחיים יעוררו במרוצת השנים.