פסק-דין בתיק עע 660/05

השופט יגאל פליטמן

פתח דבר

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (סגנית השופט הראשי יהודית גלטנר-הופמן; עב' 1749/01), בו נפסק, כי על המערערת לשלם למשיב בגין תקופת העסקתה אותו פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ופדיון הבראה.

            בטרם תיבחן זכאות המשיב לאשר נפסק לו כאמור, יצוין, כי המערערת הינה חברה לבניה והמשיב הינו תושב השטחים שעבד אצלה כמפעיל טרקטור. יחסי עובד מעביד בין הצדדים נותקו ב-3.99.

2.         תקופת העבודה

א.        גירסת המשיב היתה, כי עבד ברציפות אצל המערערת מאז שנת 1986 ועד לחודש מרץ 1999.

            גירסתו לא התקבלה על בית הדין קמא שהתרשם מחוסר מהימנותו, והעדיף להסתמך לענין זה על כרטיסו האישי בשירות התעסוקה. אולם, חרף ההפסקות הארוכות והמשמעותיות במהלך תקופת העבודה, נקבע בפסק הדין, כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים מאז חודש 2/90 ועד לחודש מרץ 99.

3.         נסיבות סיום יחסי עובד מעביד

א.        אין מחלוקת בין הצדדים, כי בחודש מרץ 1999 בעת עבודתו עבור המערערת, הגיעה המשטרה לאתר העבודה ועצרה את המשיב. מאז המעצר הוא לא חזר לעבודה. המשיב נעצר בגין חשד לביצוע אונס, ללא כל קשר לעבודתו. בגין מעשיו הוא נשפט בבית המשפט בבאר שבע וככל הנראה הורשע על ביצוע עבירת מין אחרת, זאת לאור התרשמותנו מקולת העונש שנגזר עליו, לטענתו.

ב.         לטענת המערערת היה עליה לבקש חידוש רישיון העבודה למשיב מידי שלושה חודשים, אולם כל עוד התנהל ההליך הפלילי כנגדו לא היה טעם לכך, באשר לא ניתן היה לקבל רישיון להעסקתו בישראל.

            מכתב ב"כ של המערער (נ/3) מיום 16.2.01, תומך בנטען. באותו מכתב נאמר, כי בקיץ שעבר התנהל נגד המערער הליך פלילי קצר שהסתיים בחודש אוקטובר (21.10.2000), ועם סיום אותו הליך הוא היה מוכן לחזור למקום עבודתו, אולם אירועי האינתיפאדה בשטחים מנעו זאת. לכן, אם המעביד חפץ בהמשך עבודת המערער מחובתו לדאוג להסדרת אישור כניסה לישראל, אחרת יהא עליו לשלם לו פיצויי פיטורים.

ג.         בנסיבות שתוארו דומה לכאורה שמעשיו של המשיב מנעו למעשה את העסקתו אצל המערערת עד לחודש אוקטובר 2000, אלא שאז פרצה האינתיפאדה ולא היה ניתן לקבל אישור להמשך העסקה.

4.         זכאות לפיצויי פיטורים

א.        בית הדין האזורי פסק, כי לאור תקופת העסקתו של המשיב כאמור מאז חודש 2/90 ועד לחודש 3/99 ונוכח נסיבות פיטוריו עקב אי הגשת בקשה לחידוש רישיון העסקה עבורו מטעם המערערת - הוא זכאי לפיצויי פיטורים. אולם בשל העבירה הפלילית שביצע, ובגינה הורשע, יש להפחית את סכום פיצויי הפיטורים כדי מחצית.

ב.         המערערת טענה, כי נוכח חוסר המהימנות שייחס בית הדין קמא לעדות המשיב, לא היה מקום לקבלת גרסתו, כי אי חידוש רישיון עבודתו נעשה ביוזמתה, ונסיבות הפסקת עבודתו אינם מזכים אותו בפיצויי פיטורים.

            המשיב טען, מאידך, כי הנטל להוכיח שלילת הזכאות לפיצויי פיטורים מוטל על שכם המערערת והיא לא עמדה בו.

ג.         אשר לדעתנו -

            המשיב תבע פיצויי פיטורים, על פי טענתו, כי בחודש מרץ 1999 הוא פוטר מעבודתו על ידי המערערת. אין ספק, כפי שפסק הדין קמא, כי כרטיסו האישי משקף את תקופת עבודתו. על פי כרטיסו האישי הפסיק המשיב לעבוד אצל המערערת בחודש ספטמבר 98, ורק בחודש ינואר 99 הוא החל לעבוד שם בשנית.

            משכך הם הדברים, על המשיב מוטלת חובת ההוכחה, כי אותה הפסקת עבודה של שלושה חודשים לא היתה אלא הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד מעביד. משעובדה זו לא הוכחה על ידו, יש לקבוע כי אין הוא זכאי על פי דין לפיצויי פיטורים.