פסק-דין בתיק עע 654/05

השופט עמירם רבינוביץ

1.         המערערת הועסקה אצל המשיבה (להלן - העירייה) כשבע שנים מאז 1979. בשנת 1986 הופסקה העסקתה אצל המשיבה והיא עברה לעבוד במתנ"ס קריית מלאכי (להלן - המתנ"ס). בהסכם שנחתם באותה השנה בין העירייה, המתנ"ס, ועד העובדים בעירייה ומועצת הפועלים הוסכם, כי המערערת ועובדים נוספים שהועברו למתנ"ס יחדלו להיות עובדי העירייה ויהיו לעובדי המתנ"ס. עוד הוסכם, כי אם תופסק העסקתם יהיו זכאים לחזור לעבוד בעירייה. בשנת 2004 הופסקה העסקתה של המערערת במתנ"ס. העירייה טענה כי אין לאכוף את הוראות ההסכם בנימוק שההסכם הקיבוצי שנחתם בשנת 2004 בינה לבין הסתדרות המעו"ף אינו מאפשר קליטת עובדים חדשים. השאלה העומדת לפתחנו בערעור זה, האם אכן איין ההסכם הקיבוצי את זכותה של המערערת לשוב לעבודתה.

הרקע העובדתי

2.         המערערת החלה לעבוד, כאמור, בעירייה בחודש אפריל 1979 כספרנית בהיקף משרה חלקי (50%).

3.         בשנת 1986 הועברה הפעלת הספריה העירונית מהעירייה למתנ"ס. על רקע זה, נחתם ביום 10.10.1986 הסכם בין העירייה לבין ועד העובדים ומועצת הפועלים (להלן - הסכם 86). מפאת חשיבותו של הסכם 86 לסוגיה שבמחלוקת בערעור זה נביא להלן את הסעיפים בהסכם זה הצריכים לפסיקת הדין :

"2.א.   מוסכם בזאת כי עובדי הספריה ששמותיהם מפורטים בנספח ג' (להלן: 'עובדי הספריה') יחדלו להיות עובדי המועצה [הכוונה לעירייה - ע.ר.] החל בתאריך 25.9.86 (להלן : 'היום הקובע'), וממועד זה ואילך יהיו עובדי החברה [המתנ"ס - ע.ר.] לכל דבר לענין, ויהיו כפופים מנהלית במישרין להנהלת החברה, ולמי שימונה על ידה למטרה זו.

3.ד       כל הסכם קיבוצי קיים ו/או שיחתם בעתיד, ויש בו השלכה על הספרנים המועסקים ברשויות המקומיות, יחול גם על עובדי הספריה.

4.ב       אם מכל סיבה שהיא, יבוטל הסכם זה ו/או אם אחד מעובדי הספריה יחדל לעבוד בספריה מכל סיבה שהיא (לרבות עקב צמצומים בהיקך כח האדם בספריה), יהיה/ו עובד/י הספריה הנ"ל, זכאי/ם לחזור לעבוד במועצה לאלתר, בתפקיד הולם. במקרה כאמור, מתחייבת המועצה להכיר בכל הזכויות שצברו עובדי הספריה בתקופת עבודתם בחברה".

4.           אין חולק, כי בהתאם להוראות הסכם 86 החלה המערערת לעבוד במתנ"ס החל משנת 1986. יוער, כי הן בתקופת עבודתה בעירייה והן בתקופת עבודתה במתנ"ס עבדה המערערת בספריה בשעות אחר הצהריים בלבד. בשעות הבוקר הועסקה המערערת על ידי משרד החינוך כגננת.

5.           ביום 1.5.2004 הודיע המתנ"ס למערערת כי העסקתה תסתיים ביום 1.6.2004. כעבור יומיים, ביום 3.5.2004 הודיעה המערערת למתנ"ס כי זה אינו מוסמך לפטרה, וכי הינה זכאית לחזור לעבודה בעירייה (מכתב המערערת למר רן ויצמן, ממלא מקום מנהל המתנ"ס - נספח ג' לסיכומי המערערת). מכתב דומה נשלח לראש העיר, מר מוטי מלכה. תנא דמסייע לעמדה זו מצאה המערערת בחוות דעתה של היועצת המשפטית של העירייה, עו"ד עידית יפת מיום 31.8.2003, העוסקת בפרשנות הסכם 86. בחוות הדעת כתבה היועצת המשפטית של העירייה, כי המערערת ועובדות נוספות שהעסקתן על ידי המתנ"ס נסתיימה, זכאיות לחזור לעבודה בעירייה, וכי על העירייה "לקבלם לעבודה בחזרה בתפקיד הולם". 

6.           משלא נענתה דרישתה לשוב לעבודה בעירייה, כתבה המערערת ביום 1.6.2004 מכתב נוסף למנהל כוח האדם העיריייה ובו חזרה על בקשתה לשוב לעבודה בעירייה.

7.           ביום 6.6.2004 הודיעה העירייה למערערת כי היא מוכנה "לקיים את חלקה בהסכם המשולש". העירייה הציעה למערערת לעבוד כסייעת בגני העריייה בשעות הבוקר או בכל תפקיד אחר ההולם את כישוריה (ראה מכתבו של מר שלמה קינן, מנהל כוח האדם בעירייה למערערת - נספח ח' לסיכומי המערערת). המערערת לא קבלה הצעה זו, כיוון שבשעות הבוקר מצאה לעצמה עוד בתקופת העסקתה במתנ"ס עבודה כגננת במשרד החינוך. לאור האמור ומשעבודתה של המערערת כספרנית התבצעה בשעות אחר הצהריים בקשה המערערת מן העירייה לאתר לה תפקיד הכרוך בעבודה בשעות אחר הצהריים בלבד.

8.           ביום 13.6.2004 הודיעה עירייה למערערת כי מסגרת שעות העבודה בעירייה היא בין השעות 8:00 - 16:00, וכי אין באפשרותה למצוא למערערת תפקיד בשעות אחר הצהריים.

9.           ממועד זה ואילך התנהל בין הצדדים שיג ושיח ממושך באשר לאפשרויות הצבתה של המערערת לעבודה בשעות אחר הצהריים בעירייה. ביום 29.7.2004 התקיימה פגישה בין המערערת למנהל כוח האדם בעירייה. בפגישה הוצע למערערת לעבוד בצהרונים המופעלים על ידי העירייה בין השעות 13:00 - 15:30. המערערת קיבלה הצעה זו והחלה בסופו של יום לעבוד בצהרוני העירייה ביום 24.2.2005.

10.         במהלך המשא ומתן שנוהל בין הצדדים ביחס לשיבוצה של המערערת לעבודה בעירייה נחתם ביום 23.6.2004 הסכם קיבוצי מיוחד בין העירייה להסתדרות המעו"ף וועד העובדים בעירייה (להלן - ההסכם הקיבוצי). ההסכם הקיבוצי  הוא תוצאה של תוכנית הבראה שאושרה לעירייה על ידי משרד הפנים. בתוכנית ההבראה התחייבה העירייה שלא לקלוט עובדים חדשים בכל דרך שהיא, אלא באישור אגף שכר וכ"א במשרד הפנים ומונה לה חשב מלווה. זאת ועוד. לצורך ביצוע תוכנית ההבראה נדרשה העירייה להביא לפרישתם של עד 57 עובדים בנוסף על 18 שסיימו עבודתם מאז חודש ינואר 2003. על מנת לעמוד בהתחייבויותיה חתמה, כאמור, העירייה, על ההסכם הקיבוצי הנזכר לעיל, שחלק מהוראותיו נביא להלן :

"3.       ההסכמים למינהם, ההסדרים, ההסכמות הנוהגים והנוהלים היו קיימים ערב חתימת הסכם זה ימשיכו לחול, לרבות זכויות עדיפות של עובדים ואין בהסכם זה כדי לגרוע מהם. הייתה סתירה בין הוראות הסכם זה לבין ההוראות הקיימות ערב החתימה על הסכם זה, יחולו הוראות הסכם זה לעניין המוסדר בו ולתקופה האמורה בו בלבד.

17.א.   העירייה מתחייבת בזאת שלא להגדיל את מצבת כח האדם במישרין או בעקיפין וכי היא לא תקלוט במקום עובדים שפרשו או פוטרו בהתאם לאמור בהסכם זה כל עובד אחר או אדם אחר. למען הסר ספק מתחייבת העיריה שלא לקלוט עובדים בכל תפקיד מוניציפאלי המבוצע באחריות העיריה.

36.       הסכם זה לא בא לגרוע מהוראות כל הסכם, הסדר, הסכמה, נוהג החלים על עובדי העיריה למעט אם צויין הדבר במפורש".

ההליכים בבית הדין האזורי

11.       ביום 10.3.2005 הגישה המערערת תביעה כנגד העירייה בבית הדין האזורי בבאר שבע (עב 1427/05 ; השופט אילן סופר ונציגי הציבור מר רוזנר ומר קלימי). בכתב התביעה נטען כי עם תחילת העסקתה של המערערת כגננת בצהרון ניסתה העירייה להחתים אותה על חוזה עבודה חדש, וכי חוזה העבודה עליו התבקשה המערערת לחתום מקפח את זכויותיה בכל הקשור לוותקה. לאור האמור, התבקש בית הדין לאכוף את ביצוע הסכם 86 באופן שיוצהר כי יש להכיר בוותקה של המערערת בעירייה מאז שנת 1979.