ע"ע
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
645-06
25/04/2007
|
בפני השופט:
1. יגאל פליטמן
2. נילי ארד
3. לאה גליקסמן
|
| - נגד - |
התובע:
מאירה בראל
עו"ד דוד ויניצקי
|
הנתבע:
1. לה פסטה דלה קזה בע"מ
2. סולו פסטה בע"מ
עו"ד גדי ירום
|
| פסק-דין |
השופטת נילי ארד
1. ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בבית משפט מחוזי. האם הליך לביטול הסכם הפשרה יבוא בגדר סמכותו של בית הדין האזורי לעבודה? סוגיה זו היא מושא ערעור זה, אשר נדון על פי טיעוני הצדדים בכתבי בי-דין ובסיכומים בכתב שהגישו.
הרקע לערעור
2. המערערת גב' מאירה בראל (להלן גם:
מאירה) ובעלה (להלן גם:
משה או
מר בראל) היו נשואים זו לזה וניהלו במשותף, כעסק משפחתי, את המשיבות, שהן חברות לייצור ולשיווק מוצרי פסטה ומכירתן בחנות ובמסעדה המוחזקות על ידי המשיבה 2 (להלן:
החברות).
3. במסגרת הליכי גירושין שניהלו בני הזוג, הוגשה תובענה לפירוק החברות בבעלותם לבית המשפט לענייני משפחה, אשר העבירה לדיון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (להלן גם:
בית המשפט). בתאריך 5.5.03, במסגרת הדיון בתובענה, חתמו בני הזוג על הסכם פשרה. לבקשתם ניתן לו תוקף של פסק דין (השופטת הילה גרסטל; הפ 483/03), לאחר "שהצדדים אישרו שהם קראו היטב את הוראותיו, הבינו את תוכנו ומשמעויותיו ותוצאותיו, וחתמו עליו מרצונם הטוב והחופשי" (להלן:
הסכם הפשרה או
ההסכם). סעיפי ההסכם הצריכים לענייננו, הם אלה:
בסעיף 1 להסכם נאמר:
" מאירה מוכרת את כל מניותיה בכל שלושת החברות (לה פסטה דלה קזה בע"מ, סולו פסטה בע"מ ומילן פסטה בע"מ) למשה ו/או לחברות (ההחלטה - בהתייעצות עם רו"ח החברות), תמורת סכום של 500,000 ש"ח שישולמו במזומן תוך 90 יום מהיום.
עם ביצוע התשלום תשוחרר מאירה מכל ערבויותיה והתחייבויותיה בחברות כלפי צדדים שלישיים ...
והיא מוותרת על כל טענה ו/או תביעה כנגד משה ו/או כנגד החברות ומשה מוותר על כל טענה ו/או תביעה כנגד מאירה, הכל למעט במקרה של אי-עמידה בהוראות הסכם זה".
בסעיף 5 להסכם נקבע:
" העברת המניות ומכירות הנכסים תהיינה כולן אגב גירושין.
סידור הגט יתבצע בד בבד עם ביצוע התשלום על פי סעיף 1 לעיל....
עם ביצוע הגט מוותרת מאירה על מזונותיה, כתובתה ותוספת כתובתה (לרבות בגין התקופה שקדמה למועד הסכם זה) וכן על כל זכות אחרת שיש לה כלפי משה ו/או כלפי החברות, מכל מין וסוג שהוא, לרבות כעובדת, ולמעט על פי הסכם זה".
ובסעיף 15 הוסכם כך:
"
בכפוף להוראות המפורטות בהסכם זה, מוסכם כי אין לצדדים כל תביעות ודרישות, מכל מין וסוג שהוא האחד כלפי משנהו, וכי האמור בהסכם זה מהווה הסדר סופי ומוחלט של כל תביעותיהם ומיצוי מלא של כל זכויותיהם".
4. כתשעה חודשים לאחר שניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, ביום 2.2.04, הגישה המערערת לבית הדין האזורי בתל-אביב (השופט שמואל טננבוים ונציגי ציבור; עב' 2840/04) תביעה נגד החברות לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים. עיקר טענותיה היה באלה:
· על פי הסכם הפשרה התחייב מר בראל לקנות את חלקה בחברות ולהסיר ממנה את כל ערבויותיה והתחייבויותיה כלפי צדדים שלישיים, למכור את ביתם המשותף ולהעביר לה את חלקה מהמכירה. אולם "בעת עריכת ההסכם שנכתב במזנון בית המשפט, תבע בעלה של התובעת כי התובעת תסיים עבודתה בחברה ותוותר על כל זכות הקיימת לה כעובדת כלפי הנתבעות לרבות פיצויי פיטורין. התובעת נאלצה להסכים לתנאי זה שנכפה עליה כתנאי בלעדיו לא תזכה היא לג"פ ולגירושין מבעלה";
· המערערת לא קיבלה כל תמורה בגין הויתור על זכויותיה שנכפה עליה "תוך ניצול מצוקתה הנפשית והשכלית ותוך ניצול חולשתה כלפיו בהליך הגירושין" והיא "לא הסכימה לוותר על זכויותיה הסוציאליות ואין היא מוותרת עליהם גם כיום".
· "הפרת ההסכם ע"י מר בראל מזכה באופן אוטומטי את התובעת בזכות לתבוע מן הנתבעות את כל זכויותיה כעובדת";
· "הסעיף בו מסכימה התובעת לוותר על זכויותיה כעובדת כלפי הנתבעות הינו בלתי חוקי ובטל מעיקרו".