פסק-דין בתיק עע 642/05

השופטת נילי ארד

1.         עפיף נזאל, המשיב בערעור שלפנינו, עבד כנהג במערערת שהיא חברה העוסקת בתחום ההובלות (להלן: החברה), החל מפברואר 1996 ועד ליום 31.5.2003. עם סיום העסקתו הגיש המשיב תביעה בה עתר לחייב את החברה בתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, תגמולים, הפרשות לקרן השתלמות ופדיון ימי חופשה. תביעתו של המערער לתשלום דמי הבראה ודמי חגים נמחקה בהמשך, לבקשתו.

2.         בבית הדין האזורי עמדו במוקד המחלוקת בין הצדדים שתי סוגיות עיקריות: האם המשיב פוטר מעבודתו בחברה או שהתפטר מיוזמתו; והאם רכיב הפרמיה שהופיע בתלוש השכר של המשיב היה, כטענתו, רכיב פיקטיבי שהיווה חלק משכרו, או תוספת המותנית בתנאי.

3.         במהלך הדיון הסמיכו הצדדים את בית הדין לפסוק לפשרה, בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). בפסק הדין קבע בית הדין (השופטת עידית איצקוביץ ונציגי ציבור מר יצחק רז ומר אילן גבראלי; עב 1731/04) כי הפרמיה אשר שולמה למשיב אינה רכיב קבוע אלא משתנה, לכן אין לראות ברכיב זה חלק משכר העבודה; כי על החברה היתה מוטלת חובה להפריש עבור המשיב הפרשות לקרן השתלמות למן המועד בו הפך עובד קבוע, בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף ההובלה, ומשלא נעשה כן זכאי המשיב לפיצוי; וכי מחומר הראיות לא עולה שהחברה הורתה לשחרר את הסכומים שנצברו בגין פיצויים בביטוח המנהלים על שם המשיב בחברת הביטוח "מנורה".

            נוכח שיקולים אלה חייב בית הדין את החברה לשלם למשיב 33,000 ש"ח נטו; הורה לחברה ליתן בידיו מכתב שחרור בגין כספי הפיצויים שהופקדו בביטוח מנהלים על שמו בחברת הביטוח "מנורה", אשר נכון ליום 31.12.2003 עמדו על סך 33,495 ש"ח; והוסיף וקבע, כי אם יוברר שהסכומים שנצברו בחברת הביטוח "מנורה" הוחזרו לחברה, תשלם החברה סכום זה ישירות למשיב, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 31.12.2003 ועד לתשלום המלא בפועל.

4.         כנגד חיובה בתשלום הפיצוי למשיב מוסב ערעור החברה, אשר שבה וטענה כי לא פיטרה את המשיב מעבודתו, וכי על כן לא קמה למשיב עילה לפיצוי בגין הפסקת עבודתו בחברה.

            המשיב מצידו ביקש לדחות את הערעור, תוך שהדגיש כי פסק הדין של בית הדין האזורי ניתן לאחר שהצדדים נתנו הסכמתם לפסיקה לפשרה.

על פי הסכמת הצדדים, ניתן פסק דין זה בערעור על בסיס סיכומיהם בכתב וכלל חומר הראיות והטענות שהובאו לפנינו.

5.         לאחר שנתנו דעתנו לכלל טענות הצדדים, נחה דעתנו כי דין הערעור להדחות. ככלל, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בפסק דין שניתן בהסכמת הצדדים לפסוק לפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, שכן בהסכמה זו גילו הצדדים דעתם בדבר רצונם לסיים את המחלוקות ביניהם בפשרה. התערבות ערכאת הערעור תהא אך באותם מקרים בהם קיימת חריגה קיצונית ממתחם הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו, חריגה מסמכות, התעלמות מוחלטת מטענות הצדדים או טעות גלויה וברורה על פניה בהבנת מהות ההסכמה בין הצדדים ופרטיה (ראו: עע (ארצי) 487/05 אבו שראר - שרון אשקלון 1998 בע"מ, ניתן ביום 13.3.2006; עע (ארצי) 721/05 שוכרי בית מלון "לורנס" - עלי סורי, ניתן ביום 11.5.2006 והאסמכתאות שם).

ענייננו אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים. חיובה של החברה אינו חורג ממתחם הסבירות ובא לאחר התייחסות למחלוקת שהתגלעה בין הצדדים ותוך ייחוס משקל למכלול נסיבות העניין. החיוב האמור אף עולה בקנה אחד עם פרטי ההסכמה אליה הגיעו הצדדים במסגרת נכונותם ליישב הסכסוך ביניהם בדרך של פסיקה לפשרה. משכך הוא, לא מצאנו טעם משפטי המצדיק התערבותנו בפסק דינו של בית הדין האזורי, מושא ערעור זה.

6.         סוף דבר : הערעור נדחה. תוך שלושים יום מהיום תשלם המערערת למשיב שכר טרחת עורך דינו בערעור, בסך 5,000 ש"ח. 

ניתן בהעדר הצדדים היום, י"ג תמוז תשס"ו (9.7.2006) ויישלח אליהם.

השופטת נילי ארד           השופט שמואל צור           השופטת ורדה וירט-ליבנה

נציג עובדים, מר יוחנן שטסמן              נציג מעבידים, מר מיכאל הילב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: