פסק-דין בתיק עע 632/07

השופטת רונית רוזנפלד

1.     לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי  בתל-אביב (השופט שמואל טננבוים ונציג הציבור מר ישראל לוי; עב 8425/07), שדחה ערעור שהגיש המערער על החלטת ועדת הערר לפי חוק שירות התעסוקה מיום 23.7.07 (להלן - החלטת ועדת הערר). בהחלטתה, אישרה ועדת הערר סירוב שנרשם למערער בגין הפניה שהופנה לעבודה ביום 25.10.06.

2.     עיקרי העובדות הרלוונטיות כפי שעולה מן התיק הן כדלקמן:

א.   ביום 25.10.06 הפנתה לשכת התעסוקה את המערער לעבודה אצל חברת לפיד, השמת כוח אדם ושירותים בע"מ כעובד ניקיון. המערער הופנה לעבודה ב"סופר סנטר", באריאל (להלן - ההפניה).

ב.     המערער התייצב לעבודה ושהה במקום העבודה זמן קצר (לפי תיאור המערער - כ-25 דקות).

ג.       למערער נרשם סירוב בהתייחס להפניה הנ"ל,  מן הטעם שהוא  "לא היה מעוניין ללמוד את העבודה".

ד.     המערער הגיש ערר על הסירוב שנרשם לו לועדת הערר לפי חוק שירות התעסוקה. בכתב הערר פרט טענותיו כנגד רישום הסירוב, ובאלו המילים:

"...... התחלתי לעבוד באותו יום בשעה 16:00 בטאטוא הרצפה. בשעה 16:25 כאשר הייתי באמצע העבודה, קרא לי המעסיק אלי ואמר לי להפסיק את העבודה וללכת הביתה. נראה לי שמר דעוס סיכם עם המעסיק על כך שירשום לו סירוב, אחרת אין להסביר את העובדה שנרשם לי סירוב בתואנה שלא הייתי מעוניין ללמוד את העבודה. המעסיק רצה שאעבוד עם מכונה חשמלית מסובכת לשטיפת רצפות כולל שליטה בתפעולה המלא, טעינתה החשמלית, מילוי מים וריקונם, הפעלת כפתורים שונים וכל זאת בתוך חמש דקות כאשר אין לי כל רקע טכני".

ה.   בפני ועדת הערר חזר המערער על טענותיו כפי שפרט בכתב הערר, וכן הוסיף כי ועדה רפואית אסרה עליו לעבוד עם מכונות. לפי דבריו, יש לו ניסיון עם מחשבים ולא עם מכונות.

ו.           ועדת הערר דחתה את הערר שהגיש המערער. בין השאר ציינה הועדה 

   בהחלטתה:

"המעסיק ניסה ללמד את העורר לעבוד עם מכונה לשטיפת רצפות, אולם העורר לדבריו לא הצליח ללמוד את העבודה משום שאין לו רקע טכני, לא עבד מעולם, המעסיק לימד אותו מהר מדי וכיוצ"ב.

מכונות מהסוג הזה הינן מכונות פשוטות להפעלה ועובדים עליהן עובדים ללא כל רקע טכני, ניסיון קודם וללא הכשרה מקצועית. הועדה קובעת כי העורר לא עשה מאמץ כן וסביר ללמוד את העבודה באמצעות המכונה ועל כן הסירוב נרשם כדין..."

ז.    לפי העולה מן התיק, המערער הגיש תביעה כנגד חברת לפיד, חברה להשמת כח אדם בע"מ (דמ(תל-אביב)2102/07). הצדדים לתביעה שם הסמיכו את בית הדין לפסוק לפשרה לפי הוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984. בפסק דין שנפסק לפשרה, על פי הסמכת הצדדים כאמור, נפסק למערער סכום של 171.21ש"ח (הרשמת רחל  ברג -הירשברג, פסק דין מיום 28.5.07).

3.     פסק הדין של בית הדין האזורי

בפסק דינו שבערעור ציין בית הדין האזורי את טענת המערער כי "מספר דקות לאחר תחילת העבודה נאמר לו על ידי אלי, הממונה עליו במקום, כי הוא מחפש סופרמן ועל כן אין המערער מתאים לעבודה". כמו כן עמד בית הדין האזורי על טענת שירות התעסוקה כי "בבירור שעשה פקיד ההשמה עם המעסיק, נאמר לפקיד ההשמה  על ידי המעסיק, כי המערער לא היה מוכן ללמוד את העבודה". בהתייחס לטענות אלו קבע בית הדין האזורי כי אין טענה לפניו כי למעסיק אינטרס כלשהו שלא להעסיק את המערער או שקיימת סיבה כלשהי לאמירה לא נכונה בקשר לסיבת הפסקת העבודה. על כן קובע בית הדין כי "יש לקבל את אמירתו של המעסיק שהמערער לא היה מוכן ללמוד את העבודה..". בית הדין האזורי מוסיף עוד וקובע, כי אין מקום  לזימונו של המעסיק לעדות בפניו, כבקשת המערער. נוכח האמור, דחה בית הדין האזורי את ערעור המערער על החלטתה של ועדת הערר.

4.     בערעור לפנינו טוען המערער כי היה מוכן ללמוד את העבודה, וכי לאחר לימוד תפעול המכונה העביר אותו המעסיק לטאטוא הרצפה. את העבודה הזו ביצע במשך כרבע שעה, ובהיותו בעיצומה של העבודה קרא אותו המעסיק אליו, והודיע לו על הפסקת העבודה.

         לטענת המערער, אין הדבר מתפקידו להוכיח את האינטרסים של המעסיק או את כוונותיו הנסתרות. את אלו ניתן לברר באמצעות הזמנתו של המעסיק לעדות. המערער יוצא כנגד מה שנראה בעיניו קבלה אוטומטית של גרסת המעסיק, מבלי לבדוק אותה מול גרסת המערער. להוכחת טענותיו צירף המערער את פסק הדין של בית הדין האזורי בתל אביב, בו פסק לו בית הדין שכר עבודה בגין עבודתו אצל המעסיק.

5.    המשיב סבור כי יש להותיר את פסק דינו של בית הדין האזורי על כנו, וכי אין הצדקה לבחינה מחודשת של הממצאים העובדתיים שכבר נבחנו על ידי בית הדין האזורי. לטענת המשיב, אין מקום לזמן את המעסיק לעדות ויש ליתן אמון בעמדתו, בהיותו צד ניטרלי. המשיב עוד הצביע על ההיסטוריה התעסוקתית של המערער, שהופנה לעשרות מקומות עבודה ולא התקבל באף אחד מהם.

6.     לאחר שעיינו בפסק הדין שבערעור, בנימוקי הערעור, בהחלטת ועדת הערר ובכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל החלטה כי דין הערעור להידחות. על הטעמים להחלטתנו נעמוד להלן.