פסק-דין בתיק עע 606/06

השופטת נילי ארד

1.         המשיבה 1, חברת איי. אס. אס. אשמורת בע"מ (להלן - החברה) היא חברת כוח אדם, אשר העסיקה את גב' אבביטו איינעלם (להלן - העובדת) בעבודות ניקיון החל מחודש ספטמבר 2002 במשרד התחבורה.

            ביום 1.4.03 הפסיקה החברה את העסקתה של העובדת, בעת שהייתה בחודש השביעי להריונה. לאחר שהחברה דחתה את כל בקשותיה של העובדת להשיבה לעבודתה, פנתה העובדת, באמצעות באת-כוחה אל הממונה על חוק עבודת נשים, על פי הסמכות המוקנית לה לפי סעיפים 9      ו- 22 לחוק עבודת נשים תשי"ד - 1954 (להלן - חוק עבודת נשים). בהחלטה מיום 19.8.2003 הודיעה הממונה לחברה כי אין היא נותנת לה היתר לפיטוריה של העובדת. זאת, בהסתמך על החומר שהיה לפניה ממנו הוברר, כי "במועד בו פוטרה העובדת היא הייתה בשלהי הריונה...." וכי "המעביד לא הרים את נטל ההוכחה לכך שהעובדת התפטרה וכי סירבה לקבל הצעות עבודה שהציע לה".

2.         בית הדין האזורי בירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציג ציבור מר מחלב; עב 1452/04) קיבל את תביעתה של העובדת כנגד החברה ומנהליה לתשלום זכויותיה, תוך שקבע כי העובדת פוטרה שלא כדין.

הוסיף בית הדין האזורי ופסק, כי בגין פיטוריה של העובדת כשהיא בהריון ושלא על פי דין, חלה על מנהליה מר יוסי לוי ומר אבי לוי אחריות אישית פלילית לפי חוק עבודת נשים. על כן, ובמסגרת הוראתו של סעיף 15(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן - חוק שוויון הזדמנויות בעבודה), הטיל בית הדין האזורי על כל אחד מהם כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(ד) לחוק העונשין התשל"ז-1977.

ערעור המנהלים

3.         כנגד הקנס הפלילי העונשי שהושת עליהם, הגישו מר יוסי לוי ומר אבי לוי את ערעורם לפנינו (עע 556/06; עע 589/06). ערעורם זה, בדין יסודו ופשיטא שיש לקבלו. זאת, מן הטעם שבית הדין האזורי חרג מסמכותו, בכך שהטיל סנקציה פלילית על מנהלי החברה, במסגרת ההליך האזרחי שנדון בפניו.

ערעור העובדת

4.         העובדת מצידה, ערערה על כך שהסכום של 15,000 ש"ח שפסק בית הדין האזורי לזכותה, כפיצוי בגין עוגמת נפש, נמוך מדי ואין בו כדי להלום פיצוי בגין נזק שאינו ממוני, המגיע לה, על פי הוראותיהם של חוק שוויון הזדמנויות וחוק עבודת נשים, בנסיבות המקרה כפי שהוכחו.

5.         אכן, מקובל עלינו, כי החברה ומנהליה, פעלו שלא כדין ובחריגה בוטה מהוראות הדין. זאת, הן בשל כך שפיטרו את העובדת כשהיא בהריון מתקדם, והן משום שלא נענו לפניותיה החוזרות ונשנות להשיבה לעבודה, לפני החלטת הממונה ולאחריה. החברה אף דחתה את פניותיה של שדולת הנשים בישראל, באת-כוח העובדת, להשבתה לעבודה, ולתשלום פיצויי פיטורים והשכר המגיע לה.

            משקבעה הממונה, שבנסיבות המקרה, פיטורי העובדת קשורים להריונה, קמה לעובדת הגנה מוחלטת מפני פיטורים [עע 307/99 אופיר טורס בע"מ - גולדנברג-חייט, פד"ע לח 170, 177].

בהתייחסו לחוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות, חזר בית דין זה והטעים את חבותו של המעסיק כלפי עובדת בהיריון, תוך שנתן דעתו לכך, כי בשל הריונה עשויה העובדת "להיאלץ להיעדר מעבודתה יותר מהרגיל. כמו כן, ייתכן והמעביד שלה יפיק פחות תועלת מעבודתה והיא תהיה חשופה לפיטורים או להרעת תנאי עבודתה..." [דב"ע נו/80-3 אלול - רוזנבלום, פד"ע ל 86, 95; דב"ע מח/8-3 אבנר קופל  סוכנות לביטוח  - וייס ארלוביץ, פד"ע כ 57, 59]]. בתוך כך, הדגיש בית דין זה את האיסור החל על מעסיק לפטר עובדת בשל הריונה, בחריגה מהוראותיהם של חוק השוויון וחוק עבודת נשים, וללא אישור כדין לפיטורים, ומבלי שהמעביד הוכיח שהפיטורים קשורים להריון [עע1633/04   אופטיק דורון - מזל זכאי, ניתן 6.6.06; עע 307/99 אופיר טורס בע"מ - גולדנברג-חייט, פד"ע לח 170 ; דב"ע שן/115-3 מאסטרו בע"מ - שחם (בלוך) כרך כ"ג(1) 233 ; עע 1617/04, 1622/04 אשכר ניסבאום - ב.ר. מסעדות (קניון הנגב) בע"מ, ניתן 17.11.05].

            משנה תוקף לפסיקתנו זו, כאשר מדובר בעובדי חברת  כח  אדם, שמעצם טיב העסקתם הינם קבוצת עובדים חלשה [עע 326/03  מדינת ישראל - משרד הבריאות, המרכז לבריאות הנפש - ילנה צ'פקוב, ניתן 20.2.06; ע"ע 1363/02 דינה חזין ואח' - תנופה שירותי כ"א ואחזקות 1991 בע"מ ואח', ניתן 5.11.06]. 

כך הוא דרך כלל, כך אף בענייננו, בו חלה חבות מוגברת על החברה, בהיותה חברת כוח אדם, להקפיד ביתר שאת שלא לפגוע בזכויות המוקנות לעובדת בשל הריונה, ולקיים את כלל הזכויות המוקנות לה בחוקי המגן.

6.         לאור כל האמור לעיל, הגענו למסקנה כי דין  ערעורה של העובדת להתקבל כמפורט להלן: החברה תשלם לעובדת פיצוי כולל בגין נזק לא ממוני בסך 55,000 ש"ח. זאת, הן בשל הפרת חובת השוויון כלפי עובדת בהריון, לפי סעיף 10 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה; והן בגין עוגמת הנפש שנגרמה לעובדת עקב פיטוריה בעודה בהריון, לפי הוראותיו של סעיף 13א(א)(1) לחוק עבודת נשים. פיצוי כולל זה, תשלם החברה לעובדת בנוסף לפיצוי בסך 15,000 ש"ח בגין עוגמת נפש, בו חויבה בפסיקתו של בית הדין האזורי.

7. טרם נעילה נטעים, כי בערעור זה אין אנו נדרשים להכרעה באחריותם  האישית של מנהלי החברה על פי הוראות חוק עבודת נשים, במסגרת ההליך  האזרחי מושא הערעור. זאת, נוכח הצהרתו של ב"כ החברה, בדיון בפנינו, כי החברה תשלם לעובדת כל חיוב שיושת עליה בערעור זה.         

סוף דבר

8.         מתקבל ערעורם של מר יוסי לוי ומר אבי לוי. בהתאם, אנו מורים על ביטול הקנס הפלילי שהשית בית הדין האזורי, על כל אחד מהם.

9.         מתקבל ערעורה של העובדת בנוגע לפיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם לה נוכח פיטוריה בעת שהייתה בהריון. בתוך 30 יום מהיום, תשלם חברת איי. אס. אס. אשמורת בע"מ לגב' אבביטו איינעלם, סכום כולל של 55,000 ש"ח כפיצוי בגין נזק לא ממוני ועוגמת הנפש שנגרמה לה בגין פיטוריה. זאת, כאמור, בנוסף על הסך של 15,000 ש"ח שפסק לזכותה בית הדין האזורי.