פסק-דין בתיק עע 60/08

הנשיא סטיב אדלר

1.      בפנינו ערעור, לאחר נטילת רשות, על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב מיום 4.11.2007 (השופטת אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור מר יצחק גלנטי והגב' יהודית לנדאו; בשא 8502/07 עב 6882/06), בה נדחתה בקשת המערער מר ועקנין לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהעדר הגנה במעמד צד אחד ביום 11.12.2006 (להלן - פסק הדין). הדיון בערעור התנהל על דרך של הגשת סיכומים בכתב. 

תמצית העובדות הצריכות לעניין

2.      ביום 5.7.2006 הגיש מר יקיר (להלן - העובד) תביעה כנגד מר ועקנין (להלן - המעסיק) בסך כ - 60,000 ש"ח, בגין תקופת עבודתו הנטענת  (24.11.05 - 17.4.06). ויוטעם, הסכום הנתבע כלל סך של 16,000 ש"ח עבור דמי שכירת דירה עד ליום 30.12.2006 וסך של 28,363.80 ש"ח בגין הלנת שכר.

3.      ביום 23.10.2006 הגיש העובד בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, לבקשה צורף אישור מסירת כתב התביעה ביום 24.7.2006 לידי ציפורה ועקנין "אשתו של המנהל אבי ועקנין". ביום 24.10.2006 נשלחה למעסיק תזכורת לדרישה להגשת כתב הגנה, בה צויין, כי אם לא יגיש כתב הגנה בתוך 15 ימים, יהא רשאי בית הדין ליתן כנגדו פסק דין על סמך כתב התביעה. על פי הרישום במחשבי בית הדין אף החלטה זו נמסרה ל"בן משפחה".

משלא התקבל בבית הדין כתב הגנה, פסק בית הדין לעובד את  הסכום הנתבע וכן סך של 2,500 ש"ח  בצירוף מע"מ כדין כשכר טרחת עורך דין.

4.      בחודש ספטמבר 2007 הגיש המעסיק "בקשה בהולה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד". בבקשה טען, כי הוא מעולם לא קיבל לידיו את כתב התביעה, באשר הוא פרוד מאשתו ומתגורר מיום 15.4.2006 באילת (צורף חוזה שכירות לדירה באילת) וכי נודע לו על מתן פסק הדין כשלושה שבועות לפני הגשת הבקשה לביטולו, מפי בתו אשר מסרה כי בדירה בה היא מתגוררת עם אמה בוצע הליך של עיקול מטלטלין בגין חובו שלו. עוד הוסיף המעסיק, כי בידיו טענות הגנה טובות לפיהן לא הוא שהעסיק את העובד אלא ליאור וקנין (לבקשה צורפו תלושי שכר, לתמיכה בטענה האמורה).

בתגובה טען העובד, כי בעת מסירת כתב התביעה לאשת העובד, לא ציינה זו כי בעלה אינו מתגורר עמה; כי מברור, שערכה חברת מוקד שהתבקשה לבצע מסירה של כתב אזהרה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל,  עם שכנה עלה כי המעסיק מתגורר בכתובת בה מתגוררת רעייתו וכי גם בעת ביצוע עיקול המטלטלין לא טענה רעיית המעסיק, כי הוא אינו מתגורר בכתובת האמורה. כן צירף העובד מכתב נושא תאריך 8.7.2007, בחתימת בא כוחו של המעסיק, הימנו  עולה, כי למצער באותו המועד כבר ידע המעסיק על ההליך בהוצאה לפועל.

5.      בית הדין האזורי דחה את הבקשה לביטול פסק דין על סמך הבקשה והתגובה לה, תוך שקבע, כי המעסיק לא ציין מתי נודע לו על קיומה של התביעה ועל מתן פסק הדין. עוד הוסיף בית הדין, כי "משהנתבע לא התגרש מאשתו ומשלא שינה את מען מגוריו הרשום במדרש הפנים למען הנטען בבקשה, הרי שבוצעה מסירה כדין ואין לו לנתבע להלין אלא על עצמו". על פי העולה מתיקי בית הדין האזורי, בית הדין הכריע בבקשה לביטול פסק הדין מבלי שקיים דיון במעמד הצדדים ומבלי שהמעסיק נחקר על התצהיר שהגיש בתמיכה לבקשה לביטול פסק הדין.

ההליכים בבית דין זה

6.      על החלטת בית הדין שלא לבטל את פסק הדין הגיש המעסיק בקשת רשות ערעור, בה חזר על האמור בבקשתו לביטול פסק דין. עוד הוסיף, כי ציין בבקשתו את המועד בו נודע לו על קיום ההליך בבית הדין האזורי; וכי התקלה שבאי ידיעתו על ההליך, נעוצה ביחסיו העכורים עם רעייתו, הימנה הוא פרוד. כן ביקש ליתן הדעת לעובדה, כי בפיו טענות הגנה כנגד התביעה.

7.      ביום 19.12.2007, ניתנה החלטתנו, לפיה התבקשו הצדדים להודיע, האם נתונה הסכמתם לקבלת הערעור ללא צו להוצאות, באופן בו תבוטל החלטתו של בית הדין האזורי מיום 4.11.2007 ובית הדין האזורי יזמן את הצדדים לדיון בבקשה לביטול פסק הדין. בית הדין האזורי יכריע בבקשה לביטול פסק הדין לאחר שיתאפשר למבקש לנסות ולהוכיח טיעונו בעניין אי המצאת כתב התביעה לידיו ולאחר שתינתן למשיב אפשרות לחוקרו על תצהירו.

המעסיק הודיע על הסכמתו למוצע. העובד ביקש לדחות את בקשת רשות הערעור, תוך שחזר על נימוקיו בבית הדין האזורי, לעניין אי הוכחת טעם לביטול פסק הדין.  לחילופין, ציין כי אם יהא בית הדין סבור, כי יש להורות על זימון הצדדים בפני בית הדין האזורי לדיון בבקשה לביטול פסק הדין, הרי שיש לפסוק הוצאות לחובת המעסיק ולו בשל האיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

לאור עמדות הצדדים, החלטתנו ליתן רשות ערעור. לצדדים ניתנה אפשרות להשלים טיעוניהם בערעור בכתב.

הכרעה

8.      לאחר שנתנו דעתנו לכלל טענות הצדדים, סבורים אנו כי דין הערעור להתקבל, באופן שאנו מורים כי החלטת בית הדין האזורי שלא לבטל את פסק הדין, תבוטל ובית הדין יקיים דיון בנוכחות הצדדים בבקשה לביטול פסק דין, תוך שיאפשר להם להביא ראיותיהם לעניין זה. כן יתן בית הדין דעתו לשאלת קיומה של הגנה בידי המעסיק.

הצורך בזימון הצדדים לדיון במקרה דנא, הינו לאור העובדה, כי בין הצדדים נטושה, בין השאר, מחלוקת עובדתית ביחס לטענות שבבקשה לביטול פסק דין, וכן לאור העולה מהוראת תקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, לפיה:

"(א)    בעל דין שלא הגיעה לידיו ההודעה במועד האמור בתקנה 47 או שלא התייצב לדיון ובית הדין דן שלא בפניו - רשאי, לא יאוחר משלושים ימים לאחר שהומצאו לידיו פסק הדין או ההחלטה האחרת, לבקש ביטולם ועיכוב הוצאתם לפועל.

(ב)       הוגשה בקשת ביטול כאמור בתקנת משנה (א), יזמין בית הדין או הרשם את בעלי הדין לדיון בה, ורשאי הוא לעכב את הוצאת פסק הדין או ההחלטה האחרת לפועל, אם בערובה או בתנאים אחרים או נוספים ואם בלי תנאים.