פסק-דין בתיק עע 58/06

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט אילן איטח ונציגי הציבור מר מעוז הלוי; עב 1614/03) אשר קיבל בחלקה את תביעתו של המערער וחייב את המשיבה (להלן גם איבריה) בתשלום פיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988 (להלן: גם - חוק שוויון הזדמנויות) ובפיצוי הלנת שכר עבודה חודש ינואר 2003. ובנוסף חייב את איבריה ליתן למערער כרטיס גמלאי המזכה אותו בהטבה של גמלאי החברה, לרבות זכות לכרטיסי טיסה.

            בית הדין האזורי דחה את תביעותיו של המערער לפיצוי בגין נזק לא ממוני ולא חייב את איבריה בתשלום הזכויות הכספיות עבור תקופת העבודה שהיה על איבריה להשיבו לעבודה על פי החלטת בית הדין האזורי מיום 11.3.03 (בש"א 811/03).

2.         המערער ערער על דחיית חלק מתביעותיו ועל גובה הפיצוי שנפסק לו בגין פיטוריו בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות.

            איבריה הגישה ערעור שכנגד על קביעותיו של בית הדין האזורי, אולם הערעור שכנגד נמחק בהחלטתה של הרשמת לאה גליקסמן מיום 4.5.06 (בש"א 224/06).

            משנמחק הערעור שכנגד הרי שערעורו של המערער הוא העומד בפנינו.

3.         א.        לאחר שבחנו את טענות הצדדים הננו סבורים כי דין הערעור להדחות

ברובו, מטעמיו של בית הדין האזורי וזאת על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991.

            קביעותיו של בית הדין האזורי ומסקנותיו מקובלות עלינו ולא מצאנו כי יש מקום להתערב בו, בכפוף למפורט להלן.

ב.         יחד עם זאת, שתי טענות מטענותיה של באת כוח המערער מקובלות עלינו. הראשונה - כי היה מקום לפסוק למערער פיצוי גבוה יותר בגין הפסד השתכרות מן הפיצוי שנפסק לו בפסק דינו של בית הדין האזורי. והשניה - כי יש לשלם למערער את זכויותיו הכספיות עבור התקופה בה הושב לעבודה על פי צו של בית הדין האזורי.

ובמה דברים אמורים?

ג.         בית הדין האזורי שקל את גובה הפיצוי הראוי שיש לפסוק למערער בגין פיטוריו שלא כדין וקבע כי לאור העובדה כי בחודשים יולי 2003החל תהליך של צמצום בעובדי התחנה עד שבחודש אוקטובר 2003 נותרה עובדת אחת בתחנה, היא הגב' פרי, שמונתה במקומו של המערער כמנהלת התחנה, הרי שיש להניח בסבירות גבוהה שהמערער היה מפוטר ממילא בתקופה הנ"ל. מסיבה זו פסק למערער פיצוי בגובה שכר לתקופה שמיום 15.1.03 ועד לחודש אוקטובר 2003, הוא המועד בו התרחש הליך הצמצום בניכוי השכר שהיה אמור להשתלם למערער בגין ימי העבודה בחודש אפריל 2003, ובסך הכל סך של 125,000 ש"ח. בקביעתו זו דחה בית הדין האזורי את תביעתו של המערער לשלם לו שכר עד הגיעו לגיל פרישה, דהינו עוד כשמונה וחצי משכורות.

ד.         במסקנתו זו של בית הדין האזורי סבורים אנו כי יש מקום להתערב וזאת מאחר ואין בעובדה שעובדי המחלקה פוטרו כדי לבסס הנחה שהמערער ממילא היה מפוטר באותו מהלך וזאת במיוחד לאור העובדה שגב' פרי נשארה באותה תחנה ומלאה את תפקידו של המערער ומכאן שתפקידו של המערער נשאר תפקיד נחוץ גם לאחר הליך הצמצום.

            זאת ועוד, בבואנו לשקול את הפיצוי הראוי במקרה זה, נקודת המוצא היא כי המערער פוטר בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בכך שאיבריה פיטרה אותו אך ורק בשל גילו המבוגר.

בנסיבות אלה שהמערער עבד באיבריה עשרים שנה ופיטוריו נעשו בסמוך מאוד לגיל הפרישה ובהסתמך על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי בדבר השתלשלות האירועים עד לפיטורים מצאנו כי יש מקום להגדיל את גובה הפיצוי בגין אובדן ההשתכרות בחודשיים נוספים ובסך כולל של 30,170 ש"ח וכן לשלם למערער את זכויותיו הכספיות עבור התקופה שממועד הפיטורים הראשונים, שבוטלו בהחלטת בית הדין האזורי ועד למועד פיטוריו השניים, בסך כולל של 10,913 ש"ח.

לסכומים אלה יווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.4.03 ועד למועד התשלום בפועל.

4.         סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו כך שעל איבריה לשלם למערער, בנוסף לסכומים שכבר שולמו לו, את הסכומים הבאים:

א.        פיצוי נוסף בגין פיטורים בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך של 30,170 ש"ח.