פסק-דין בתיק עע 573/07

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופט חיים ארמון, עב 2126/04) מיום 10.8.2007, אשר דחה את מרבית רכיבי התביעה שהגישה עיד - שירותי בטיחות בתעבורה בע"מ (להלן: החברה) נגד מר עותמאן כבהא.    

הרקע

2.         החברה המערערת עוסקת במתן שירותים של קציני בטיחות בתעבורה, ולקוחותיה הם בעלי משאיות אשר מתוקף הוראות שבחוק חייבים להעמיד את המשאיות שבבעלותם לבדיקת קצין בטיחות בתעבורה מדי חודש בחודשו.

                  מר כבהא שהוא קצין בטיחות בתעבורה, הועסק בחברה לפי חוזה שנחתם בין הצדדים ביום 15.5.2003 (להלן: החוזה). במסגרת החוזה הוסכם, בין היתר, על תקופת העסקה קצובה בת ארבע שנים; על התחייבותו של מר כבהא שלא להתחרות בחברה משך 24 חודשים מיום הפסקת עבודתו בה; ועל פיצוי מוסכם בסך 20,000$ כפי שיעורם בשקלים חדשים במועד התשלום, למקרה של הפרת ההסכם ו/או הפרת הוראה מהוראותיו.

      בחלוף חודשים אחדים ממועד חתימת החוזה, הודיע מר כבהא בכתב לחברה על התפטרותו מן העבודה, ובסמוך לכך, הפעיל עסק עצמאי המתחרה בחברה.

3.         ביום 12.8.2004 הגישה החברה תביעה לבית הדין האזורי תוך שעתרה לסעדים אלה: תשלום הפיצוי המוסכם בגין הפרת החוזה; פיצוי בגין אובדן הכנסות; פיצוי בגין פגיעה במוניטין; תשלום חוב שהצטבר כתוצאה מנסיעות בכביש 6 שביצע מר כבהא ברכב שהעמידה החברה לרשותו לצורכי עבודה ושהיה רשום על שם בעל השליטה בחברה. בנוסף, הגישה החברה בקשה לצו זמני ולצו קבוע המגביל את חופש העיסוק נגד מר כבהא בעסק המתחרה שפתח. הדיון בהליך הזמני וההליך העיקרי אוחד בהסכמת הצדדים, ובהמשך ההתדיינות, חזרה בה החברה מעתירתה לצו הגבלת עיסוק, נוכח חלוף הזמן. 

                  מר כבהא הגיש כתב הגנה בו ביקש לדחות את התביעה על כל רכיביה, תוך הצגת גרסה עובדתית שונה מהותית מגרסתה של החברה, לרבות בנוגע לנסיבות החתימה על חוזה העבודה ונסיבות התפטרותו מהחברה.

פסק הדין של בית הדין האזורי

4.         בפסק דין מעמיק ורחב יריעה התייחס בית הדין לטיעוני הצדדים ולחומר הראיות והעדויות שנשמעו לפניו. בית הדין קיבל את מרבית גרסתה העובדתית של החברה, לרבות גרסתה בדבר נסיבות החתימה על ההסכם העבודה ונסיבות התפטרותו של מר כבהא. טיעוני החברה ותביעתה בנוגע לחוב שמקורו בנסיעות בכביש 6, נדחו.

      על בסיס הממצאים העובדתיים ובהסתמך על הוראות הדין וההלכה הפסוקה, נקבע כי מר כבהא לא החזיק בסודות מסחריים של החברה, וכי התנאי בחוזה האוסר תחרות לאחר סיום יחסי העבודה - אינו תקף. לפיכך נדחו מרבית רכיבי התביעה שהגישה החברה.

      עם זאת, נקבע כי בהתפטרותו, נהג מר כבהא בחוסר תום לב ותוך הפרת חוזה העבודה. על כן, התקבלה תביעת החברה לפיצוי בגין הפרת החוזה בסך 90,000 ש"ח בלבד כפי תביעתה. משנדחתה מרבית גרסתו העובדתית של מר כבהא, חויב הוא בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לחברה בסכום של 12,500 ש"ח.

הערעור

5.         ערעורה של החברה סב על דחיית תביעתה לפיצוי בגין פגיעה במוניטין, אובדן הכנסה ותשלום החוב שהצטבר לחובתה בשל נסיעות בכביש 6. מר כבהא מצידו הגיש ערעור שכנגד, על קביעתו של בית הדין לפיה הפר את חוזה העבודה, ולחלופין על שיעור סכום הפיצוי המוסכם בו חויב.  

6.         לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ונתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור והערעור שכנגד להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים, כמו גם במסקנותיו המשפטיות, ולא נמצא טעם משפטי המצדיק את התערבותנו בו. לפיכך, הרינו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב -1991.

7.         מעבר לנדרש נציין, כי בדיון שנערך בפנינו, הקדישה החברה חלק נכבד מטיעוניה לעניין החוב שהצטבר בגין נסיעות בכביש 6. בתוך כך, שבה החברה והדגישה את גובה החוב אשר עומד היום על עשרות רבות של אלפי שקלים עקב הקנסות והריבית שהוטלו בגין אי תשלום אגרת הנסיעה במועד.

      לא שוכנענו מטיעוניה של החברה כי יש מקום לשנות מהכרעתו של בית הדין האזורי. רכיב תביעה זה נדחה תוך שנקבע כי לא הוכח שהחוב כולו מקורו בנסיעותיו של מר כבהא, וכמו כן לא הוכח שהחברה עצמה תידרש לשלם את החוב, באשר המדובר ברכב בבעלותו האישית של בעל השליטה בחברה. לא מצאנו מקום להתערב בקביעות עובדתיות אלה של בית הדין האזורי.

      כמו כן, מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי לפיה אילו החברה היתה נוהגת באופן סביר, היא היתה דואגת לכך שהכתובת הרשומה במשרד הרישוי תהיה מעודכנת באופן כזה שהחשבונות המתאימים יגיעו אליה, שאז לא היה החוב מגיע למימדים אליו הגיע. המדובר ברכב אשר היה בבעלות בעל השליטה בחברה, ועליו מוטלת החובה לעדכן את פרטי הכתובת הרשומה ברשויות המתאימות. משלא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו, בייחוד נוכח היות הנסיעות בכביש 6 כאלו אשר סביר היה לצפותן, כפי שקבע בית הדין האזורי בפסק דינו.  

8.         סוף דבר - לאור דחיית שני הערעורים, ובהתחשב בהוצאות שנפסקו בבית הדין האזורי, ישא כל צד ישא בהוצאותיו בערעור.  

ניתן היום י' באלול תשס"ח (19.9.08) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.