פסק-דין בתיק עע 564/06

השופט עמירם רבינוביץ

1.         המערער בע"ע 564/06 (להלן - המערער) עבד אצל המשיב בע"ע 564/06 (להלן - המנהל הקהילתי) כמציל בבריכה, מדריך חדר כושר וכאיש אחזקה החל מיום 25.1.2000 ועד ליום 30.1.2001, מועד בו הסתיימה עבודתו עקב פיטוריו.

2.         ביום 26.12.2000 נחתם עם המערער חוזה עבודה, בו הוסכם כי שכרו החודשי יעמוד על 3,700 ש"ח וכי " יעבוד 45 שעות בשבוע".

3.         ביום 7.1.2001 היה המערער מעורב בקטטה עם שמואל שוקרון שהיה בתקופה הרלוונטית לענייננו מדריך טניס במנהל הקהילתי (להלן - שוקרון). הנסיבות בהן פרצה הקטטה שנויות במחלוקת בין הצדדים. לגרסת המערער, הקטטה לא פרצה ביוזמתו אלא כתוצאה מהתנהגות לא ראויה של שוקרון. המנהל הקהילתי גרס מאידך כי המערער הוא שהחל בקטטה.  יחד עם זה, על העובדות הבאות אין חולק : כתוצאה מהקטטה פונה שוקרון לחדר מיון ושוחרר בו ביום, שוקרון הגיש תלונה למשטרת ישראל וזו הורתה למערער לא להתקרב למנהל הקהילתי במשך ארבעה ימים, לאחר חקירה שנערכה בעניין במשטרת ישראל הוחלט בחודש יולי 2001 לסגור את התיק נגד המערער בשל העדר ראיות מספיקות להעמדה לדין. ערר שהגיש המערער על קביעה זו התקבל וסיבת הסגירה שונתה ל"חוסר אשמה".

4.         בעקבות הקטטה החליט המנהל הקהילתי לפטר את המערער, תוך שהוא שולל ממנו את פיצויי הפיטורים המגיעים לו. במכתב הפיטורים שנמסר למערער ביום 30.1.2001 נכתב כי סיבת הפיטורים היא "התנהגות בלתי הולמת". לטענת המנהל הקהילתי, בנוסף לקטטה היה מעורב המערער במספר אירועים חמורים נוספים במהלך העסקתו על ידו. במיוחד ציין המנהל הקהילתי אירוע, בו הגיש אחד מלקוחות המנהל הקהילתי תלונה על המערער בשל יחס לא ראוי כלפיו. יצויין, כי בשלב מאוחר חזר בו הלקוח מהתלונה הנ"ל. עוד יצויין, כי לטענת המנהל הקהילתי בימים בהם נאסרה על המערער על ידי משטרת ישראל הכניסה למנהל הקהילתי זייף המערער את דו"ח הנוכחות שלו ודיווח על הימים בהם הושעה כימים בהם עבד.

5.         בשנת 2001 הגיש המערער לבית הדין האזורי בירושלים מספר תביעות. בתביעות שהגיש עתר לסעדים הבאים : תשלום פיצויי פיטורים, תשלום הודעה מוקדמת, תשלום פידיון חופשה ותשלום גמול שעות נוספות. בנוסף, ביקש המערער לחייב את המנהל הקהילתי בפיצויי הלנה. התביעות שהגיש המערער החלו להתברר במסלול של "דיון מהיר" ובשלב מאוחר יותר הועברו לבירור במסלול רגיל.

6.         בית הדין האזורי בירושלים (עב 1259/02 ; סגנית הנשיאה דיתה פרוז'ינין ונציגי הציבור ה"ה גולדנברג וענר) קיבל באופן חלקי את תביעת המערער, וקבע, כי במקרה הנוכחי לא שוכנע כי נסיבות המקרה חייבו שלילת פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת. עוד ציין בית הדין האזורי כי המערער לא קיבל גמול שעות נוספות בגין שעות נוספות בהן עבד, ולכן חייב את המנהל הקהילתי לשלם למערער גמול שעות נוספות בסך 1,522 ש"ח. בתוך כך נדחתה טענת המנהל הקהילתי כי משנקבע בהסכם העבודה כי שבוע העבודה של המערער יהיה בן 45 שעות, יש לקבוע כי שולמה למערער תמורה בגין שעתיים נוספות בשבוע. בית הדין האזורי לא מצא לחייב את המנהל הקהילתי בתשלום פיצויי הלנה " בשל התמשכות ההליכים בתיק, בחלקם, בשל בקשות דחייה של התובע".     

7.         הן המערער והן במנהל הקהילתי הגישו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. ערעורו של המערער נסב על עניין אחד בלבד והוא אי פסיקת פיצויי הלנה בשל אי תשלום גמול שעות נוספות. בהקשר זה טען המערער כי במקרה הנוכחי לא הוכחו הנסיבות בהן מוסמך בית הדין להפחית את פיצויי ההלנה (טעות כנה או מחלוקת של ממש) וכי עד למועד פסק הדין לא שילם המנהל הקהילתי את הסכום שאינו שנוי במחלוקת ואף מסיבה זו לא היה מקום להפחית את פיצויי ההלנה. עוד טען המערער, כי התמשכות ההליכים בתיק לא נגרמה בעטיו.

8.         המנהל הקהילתי טען בערעורו את הטענות הבאות : המערער היה מעורב בשרשרת אירועים אלימים בעטיים נשללו ממנו פיצויי הפיטורים כדין ;  לא זו אף זו המערער דיווח דיווח כוזב בדו"חות הנוכחות שלו; לא היה מקום בנסיבות המקרה לחייב את המנהל הקהילתי בתשלום תמורת הודעה מוקדמת  ; המערער אינו זכאי לגמול שעות נוספות לאור ההוראה בהסכם העבודה שלו, לפיה שבוע העבודה שלו יהיה בן 45 שעות ומאחר שעל פי הדין שבוע עבודה הוא בן 43. בנסיבות אלה, מדי חודש בחודשו שילם המנהל הקהילתי למערער תשלום עבור שעתיים נוספות בכל שבוע ; המערער לא הוכיח כי נדרש לעבוד שעות נוספות ; בית הדין האזורי לא קיזז סכומים שקיבל המערער ביתר ; שכר טרחת העורך דין אותו חוייב המנהל הקהילתי לשלם גבוה באופן ניכר מהמקובל. להשלמת התמונה יצויין, כי במהלך הדיון בערעור העלה המנהל הקהילתי לראשונה טענות נוספות  שלא בא זכרן בכתב הערעור או בסיכומיו כמו הטענה כי בית הדין האזורי פסק למערער סכומים מעבר לאלה שנתבעו על ידו. במסגרת הכרעת הדין לא נתייחס לטענות אלה אשר הושמעו לראשונה, כאמור, במהלך הדיון.

9.         לאחר שעיינו בחומר הראיות הגענו לכלל מסקנה כי דין ערעור המנהל הקהילתי להידחות וכי דין ערעור המערער להתקבל בחלקו הקטן. הטעמים להכרעתנו יובאו להלן.

10.       אשר  לערעור המנהל הקהילתי  -  הערעור, בעיקרו של דבר, מכוון כנגד ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי והמשקל שנתן לעדויות ולראיות שהובאו בפניו. ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, אשר ראתה ושמעה את העדים. מקרה זה אינו מצדיק סטייה מכלל זה. נדגיש, כי בית הדין האזורי ציין, כי שלילת פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת תעשה במקרים חמורים, ואילו במקרה הנוכחי שוקרון הוא שיזם את הקטטה, התיק המשטרתי נסגר בהעדר אשמה והדיווח הכוזב נעשה בהוראת מנהלו הישיר של המערער, מר גולן, טענה שלא נסתרה ונתמכה בעדותה של אוה אבלוב, עדת המנהל הקהילתי. זאת ועוד. אין חולק, כי הפיטורים עצמן מהווים עונש. כל אלה מביאים למסקנה, כי אין לשלול את פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת במקרה זה. מבלי לגרוע מהאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי  נוסיף לעניין שלילת פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת כי על פי פסיקה אחרונה של בית דין זה, עת נשקלות נסיבות בעטיין יש מקום לשלול את פיצויי הפיטורים יש ליתן משקל לעובדה כי משטרת ישראל מחליטה לסגור את תיק החקירה מחמת "חוסר אשמה" (ראה לעניין זה ע"ע (ארצי) 412/06 האגודה למען הקשיש בקרית גת - משה דוד, טרם פורסם, ניתן ביום 9.10.2007). נתון זה אומנם לא הייתה ידוע למנהל הקהילתי במועד הפיטורים, אולם זמן קצר ביותר לאחר הגשת התביעה נודע לו נתון זה.

11.       אשר לערעור המערער - הלכה פסוקה היא, כי " אין לפרש את סמכותו של בית הדין להפחית את פיצויי ההלנה כסמכות שאין בצידה שיקול דעת לבית הדין. לבית הדין שיקול דעת האם להפחית את פיצויי ההלנה" (ע"ע (ארצי) 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים - ג'וליה מימון, ניתן ביום 29.11.2000). בית דין זה פסק בעבר כי אחת הסיבות להפחתת פיצויי הלנה היא " הזמן הרב שעבר מאז סיום יחסי עובד-מעביד עד למתן פסק הדין" וכי " אילוצי בית הדין והעומס המוטל עליו מביאים לכך שפיצויי ההלנה התלויים במשך הזמן אינם עומדים בשום פרופורציה לסנקציה המבוקשת" (עד"מ (ארצי) 1009/04 ויקטוריה סבירסקי - ראיסה לרנר, ניתן ביום 25.10.2006). לאור האמור, אין מקום מקום להתערב במסקנת בית האזורי האזורי שלא לפסוק למערער פיצויי הלנה, מה גם שבמקרה הנוכחי מעיון בתיק בית הדין האזורי עולה כי התמשכות ההליכים בתיק שנפתח בשנת 2001 נעוצה בחלקה במערער ובבאי כוחו.

יחד עם זאת, אנו סבורים שיש לפסוק לזכות המערער הפרשי הצמדה וריבית כחוק בגין גמול השעות הנוספות החל ממועד סיום העבודה (30.1.2001) ועד התשלום בפועל (ראו לעניין זה סעיף 18א לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958).

12.       סוף דבר - ערעור המנהל הקהילתי נדחה. ערעור המערער מתקבל בחלקו כאמור בסעיף 11 לפסק דין זה. בנסיבות העניין ולאור שיעור שכר טרחת העורך דין שנפסק על ידי בית הדין האזורי, הגענו לכלל מסקנה כי כל צד ישא בהוצאותיו.                             

ניתן היום, יט' בחשוון, תשס"ח (31 באוקטובר 2007) בהעדר הצדדים.