פסק-דין בתיק עע 562/05

הנשיא סטיב אדלר:

     לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב   אשר קבע, כי ד"ר אלגואטי (להלן גם - המערער), הועסק על ידי שירותי בריאות כללית (להלן גם - המשיבה או קופת חולים), במעמד של "רופא עצמאי" ולא במעמד של "עובד". על סמך קביעה זאת דחה בית הדין האזורי את תביעות המערער בהיותן נובעות מעילות שמקורן במשפט העבודה המגן, וקיומם של יחסי עובד ומעביד.

העובדות -

[2] ואלה העובדות הצריכות לעניינינו, כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי:

     המשיבה מפעילה 14 בתי חולים ולמעלה מ- 1,400 מרפאות ברחבי הארץ. חלק מהרופאים הנותנים שירותים למבוטחי קופת חולים מועסקים על ידה כשכירים וחלקם כעצמאיים. המערער, רופא במקצועו, טיפל במבוטחי המשיבה מ- 13.10.1980 ועד 31.7.1999, כאשר תנאי ההתקשרות בין הצדדים הוסדרו בחוזה ביניהם, בו הוגדר המערער כ"עצמאי".

הטיפול למבוטחי קופת חולים ניתן במרפאה פרטית אשר נשכרה על ידי המערער, ואשר צוידה בציוד שחלקו הארי שייך למערער ונרכש מכספו, לרבות ציוד המחשוב. המערער שילם מכספו את הוצאות שכר הדירה עבור המרפאה, רכש ציוד בהתאם לדרישות המשיבה, שילם מכספו בעבור ביטוח אחריות מקצועית, ובעבור רופאים מחליפים שנתנו שירות למבוטחים עת נעדר מהמרפאה.

המערער קיבל תשלום מהמשיבה בהתאם למספר המבוטחים שטופלו על ידו, כאשר ההחלטה באם לפנות לטיפול אצל המערער נתונה היתה לבחירתם החופשית של המבוטחים, והמשיבה לא התחייבה לשלוח למערער מספר מסוים של מטופלים. על המערער היה לפעול בהתאם להוראות המשיבה בעניין הטיפול והתרופות שהוא היה מוסמך היה לרשום לחולים. במהלך תקופת ההעסקה, היה המערער רשום בשלטונות המס כעצמאי, והוצאותיו בגין הפעלת המרפאה בה קיבל את מטופלי קופת חולים נרשמו בדוחות שהגיש.

בבעלות המערער היו מספר מרפאות נוספות על זו שבה טיפל במבוטחי המשיבה, הוא ניהל עסקים שונים אחרים, נתן שירותים לבית הורים בכפר סבא וטיפולי אקופנטורה. זאת, בלא לקבל אישור מקופת חולים. המערער אף נתן שירותים ללקוחות פרטיים במסגרת המרפאה בה נתן שירותים למבוטחי קופת חולים, כמו ביצוע בדיקות רפואיות לרישיון נהיגה.     

     לעומת זאת, טען המערער כי רק בשנים האחרונות של התקשרותו עם המשיבה עסק בעבודות הנוספות, לאור מיעוט צמצום מספר המטופלים שהגיעו אליו מהמשיבה.

     בין הצדדים היתה מחלוקת עובדתית, ובית הדין האזורי העדיף את גרסתה העובדתית של המשיבה על זו של המערער. נדחתה טענתו, כי נאסר עליו לטפל במבוטחים של קופות חולים אחרות, כי היה רשאי לטפל רק בלקוחות שנשלחו אליו על ידי המשיבה, וכי נאסר עליו לבצע מחקרים רפואיים.

הערעור -

[3] במסגרת הערעור, טען בא כוח המערער, כי מקרה דנן נופל לגדרם של אותם מקרים חריגים בהם ראוי כי ערכאת הערעור תתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית. לטענתו, יש לקבל את גרסת המערער לפיה, בין היתר, נאסר עליו להתקשר עם קופות חולים אחרות; הוא לא היה עצמאי לבחור את מיקום המרפאה, את גודלה ואת הציוד שבה, אלא בהתאם לדרישות המשיבה; היקף פעילותו נקבע על ידי המשיבה; נאסר עליו להתקשר עם קופות חולים אחרות, לטפל בלקוחות פרטיים ולערוך מחקרים רפואיים; ולא היתה לו האפשרות לשלוט בהוצאותיו והכנסותיו. 

[4] עוד טען בא כוח המערער, כי המקרה דנן שונה מהמקרה אשר נדון בפני בית דין זה בפסק הדין בעניין ד"ר מנצור טורבטי.     שם נדונה תובענה של רופא אשר טיפל במבוטחים של המשיבה במרפאה הפרטית שלו, ונדחתה טענתו כי מעמדו היה של "עובד". בית דין זה יישם את המבחן המעורב שבתוכו מבחן ההשתלבות, תוך קביעה, בעת בחינת הפן החיובי של מבחן זה, כי העבודה שנעשתה על ידי הרופא - מתן שירות רפואי למבוטחים - היתה בליבת עיסוקה של המשיבה, ואולם זו סיפקה את השירות למבוטחיה הן על ידי רופאים שכירים שעבדו במרפאות ובבתי החולים שלה, והן על ידי רופאים עצמאיים שעבדו במרפאות הפרטיות שלהם, כדוגמת ד"ר טורבטי. אשר לפן השלילי של המבחן, נקבע כי אכן ד"ר טורבטי ניהל עסק עצמאי, ועל פי קביעות אלו הגיע בית הדין למסקנה, כי ד"ר טורבטי היה רופא פרטי ולא "עובד" של המשיבה.

     קופת חולים מצידה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי.

[5]     לאחר עיון בכלל החומר שהונח בפנינו, ושמיעת טענות המערער, לא שוכנענו כי יש מקום לחרוג מן הכלל לפיו אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדים והתרשמה מעדותם.

     על כך אוסיף הערות אלה:

     על פי העובדות שנקבעו על ידי בית דין קמא, אין הבדל משמעותי בין המקרה של ד"ר טורבטי לבין המקרה שלפנינו. מכלול עובדות המקרה מצביעות על קיומו של עסק פרטי אותו ניהל המערער. אמנם, הוא סיפק שירותים למבוטחים של המשיבה, והיה כפוף להוראות וכללים שנקבעו על ידה. אולם, הוא עשה כן במרפאה פרטית שלו, תוך שיכול היה להגדיל או להקטין את ההוצאותיו וההכנסותיו. הוא שילם עבור דמי השכירות, הביטוח המקצועי, והציוד הרפואי. הוא טיפל בחולים באופן פרטי הן במסגרות אחרות, והן במסגרת המרפאה בה נתן שירות למבוטחי המשיבה, ולא היה מנוע מלקבל חולים החברים בקופות חולים אחרות. בחוזה בין הצדדים סוכם, כי מעמדו של המערער יהיה מעמד של "עצמאי", והמערער היה רשום ככזה בשלטונות המס. משקבענו כי לא מצאנו מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית דין קמא, ומשמכלול עובדות אלו כפי שנקבעו דומות, כאמור, למקרה שנידון בפרשת ד"ר טורבטי -  דין הערעור להידחות. 

פסק דין צדקא - 

[6]  על כל אלה אוסיף הערה הנוגעת לסוגיה אם כי לא למקרה דנן.