פסק-דין בתיק עע 555/07

השופט עמירם רבינוביץ

1.         ביום 28.2.2006 ניתן על ידי בית דין זה פסק דין, במסגרתו הורינו למערערים בהליך זה להגיש כתבי תביעה מכומתים בתביעה המתנהלת בבית הדין האזורי בחיפה.  המערערים לא פעלו על פי הוראות פסק הדין וחרף התראות חוזרות נשנות שנתנו על ידי בית הדין האזורי, אליו הוחזר ההליך, לא הגישו את כתבי התביעה המכומתים. לאור האמור, החליט בית הדין האזורי בחיפה (הנשיא רמי כהן ונציגי הציבור מר אפרימי ומר ריכנשטיין; עב 2150/01 עד 2200/01, עב 1168/02) ביום 23.7.2007 לדחות את תביעת המערערים, תוך שהושתו עליהם הוצאות משפט בסכום של 500 ש"ח. על החלטת בית הדין האזורי מכוון הערעור שבפנינו.

הרקע העובדתי

2.         המערערים הם קבוצה המונה 721 איש. חלקם עובדים פעילים בסקטורים השונים בנמל אשדוד ובנמל אילת ואילו חלקם עובדים שפרשו לגימלאות.

3.         בחודש דצמבר 2000 הגישו חלק מהמערערים - אלה המועסקים או שהועסקו בנמל אשדוד ובנמל אילת - תביעה לבית הדין האזורי בבאר שבע, בגדרה נתבעו סעדים הצהרתיים שונים. תביעה דומה הוגשה לבית הדין האזורי בחיפה על ידי המערערים המועסקים או שהועסקו בנמל חיפה.

4.         בהחלטת נשיא בית הדין הארצי מיום 4.4.2002 הוחלט על איחוד התביעות ובירורן בבית הדין האזורי בחיפה. זמן מה לאחר החלטת הנשיא הוגשה על ידי המערערים בקשה לתיקון כתב התביעה (בשא 2522/02). בכתב התביעה המתוקן תבעו המערערים את הסעדים הבאים :

א.        הכללת תוספת השכר המכונה "פרמיה" בחישוב ההפרשות לפנסיה, ימי החופשה ופדיון החופשה , ימי המחלה ופדיון ימי המחלה.

            ב.         הכללת תוספת השכר המכונה "פרמיה" בחישוב "ערך השעה".

            ג.         הכללת תוספות "נוכחות" ו"כלכלה" בחישוב ערך השעה. זאת,

                       בהתאם לפסק דין שניתן על ידי בית דין זה ביום 25.10.1979.

ד.         חישוב ערך השעה באמצעות חלוקת השכר החודשי ב - 184 שעות חודשיות כמתחייב מצו ההרחבה בעניין קיצור שעות העבודה.

ה.        חישוב השכר המשתלם כתוצאה מביצוע "משמרת ג' נוספת" על פי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951

ו.         קיום ההסכם הקיבוצי שנחתם ביום 1.9.1989 באופן שהמשיבות יפרישו סכום בגובה 5.5% משכר המערערים לקופת גמל.  

5.        עוד בטרם החלה תביעת המערערים להתברר לגופה הגישה המשיבה 1 (להלן גם - רשות הנמלים) - היא הנתבעת המקורית בכתב התביעה - בקשה לחייב את המערערים לכמת את תביעתם ובית הדין האזורי חייבם לעשות כן. כנגד החלטת בית הדין האזורי פנו המערערים בבקשת רשות ערעור לבית דין זה (ברע 200/03).  משנתנה רשות הערעור דן בית הדין בשאלה "האם צדק בית הדין קמא משחייב את המערערים לכמת תביעתם או שמא נכון היה להותיר את תביעותיהם כתביעות לסעד הצהרתי".

6.        בפסק הדין שניתן בערעור ביום 28.2.2006 (ע"ע 220/03 אילן ארגס ואח' - רשות הנמלים בישראל, להלן - פסק הדין הראשון) נדחה ברוב דעות ערעור המערערים ונקבעו העקרונות הבאים : על המערערים חלה החובה לכמת תביעתם, בין היתר, משום שעל רשות הנמלים לדעת בפני מה עליה להתגונן; פיצול הדיון באופן שתחילה תידון זכאותם העקרונית של המערערים לזכויות הנתבעות על ידם ורק לאחר מכן יערך חישוב פרטני לגבי כל תובע ותובע יאריך את הדיון שלא לצורך; ההליך שמנהלים המערערים אינו הליך קיבוצי; הקושי במקרה הנוכחי אינו נובע מחוסר היכולת לכמת את התביעות אלא מעלות הכנת התביעות המכומתות; כימות התביעות אומנם מכביד על המערערים, אולם בהתחשב בסכומים המשוערים הנתבעים ניתן לקבוע כי יש בידי המערערים לממן עלות הכנת התביעות המכומתות; המערערים יכולים היו להתגבר על הקשיים שבהגשת כתבי תביעה מכומתים באמצעות הגשת תביעות מבחן מכומתות.

           להשלמת התמונה מן הראוי לציין, כי המערערים הגישו עתירה כנגד פסק הדין הראשון לבית המשפט העליון, וביום 28.1.2007 נדחתה עתירתם (בג"צ 4214/06 אילן ארגס ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח').

7.        ביום 11.4.2006, בעקבות פסק הדין הראשון ניתנה על ידי בית הדין האזורי החלטה, במסגרתה נדרשו הצדדים להגיש כתב תביעה מכומת, תוך 30 יום. ביום 30.5.2006 לאחר שהודיעו המערערים כי פנו לבית המשפט העליון הוארך המועד להגשת כתב התביעה המתוקן, מבלי לנקוב מועד להגשתו. עם מתן פסק הדין בבית המשפט העליון, בו נדחתה עתירת המערערים נתנה ביום 30.4.2007 החלטה נוספת על ידי בית הדין האזורי, בה נכתבו הדברים הבאים:

" עד היום לא עדכנו התובעים את בית הדין על מתן החלטת בית המשפט הגבוה לצדק ואף לא הגישו עד היום כתבי תביעה מכומתים. משכך, ככל הנראה זנחו התובעים את תביעתם ומכל מקום, לא ניתן להתקדם בבירור תביעה שטרם הוגשה כדין. התביעות בתיקים אלה תידחנה אם לא יוגשו כתבי התביעה המכומתים, ותשולם אגרה כדין תוך 15 ימים מהיום".

8.         משלא הוגשה כל תגובה מטעם המערערים עד ליום הנקוב בהחלטה החליט בית הדין האזורי ביום 23.7.2007 לדחות התביעה. עוד נפסק כי על כל אחד מהמערערים לשלם לנתבעת הוצאות בסכום של 500 ש"ח. יוטעם, כי למרות שהנתבעת המקורית בהליך הייתה רשות הנמלים ניתן פסק הדין כנגד חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ (להלן - חברת נמלי ישראל).

9.         לאחר מתן פסק הדין הגישו המשיבות 2 ו - 3 (להלן - המשיבות) בקשה לתיקון פסק דין. בבקשה נטען כי בעקבות חקיקת חוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד - 2004 (להלן - חוק רשות הספנות) בטלה מן העולם רשות הנמלים ובנעליה נכנסו, לעניין תביעות של עובדים פעילים - חברת נמל אשדוד בע"מ (להלן - חברת נמל אשדוד); ולעניין תביעה לתשלום גימלאות של עובדים שבוטחו בפנסיה תקציבית - בעלת הדין הנכונה היא חברת נמלי ישראל. לאור האמור, ומשבפסק הדין הופיעה כנתבעת חברת נמלי ישראל בלבד, התבקשה הוספתה של חברת נמל אשדוד כנתבעת נוספת.