פסק-דין בתיק עע 524/06

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         לפנינו ערעורה של הגב' נעמי טמיר על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אהובה עציון; עב 4403/05) אשר דחה את תביעתה לביטול החלטת הוועדה הרפואית לעררים של קרנות הפנסיה שבהסדר (להלן גם - הועדה לעררים) מיום 4.11.04 בה נדחתה תביעתה של המערערת לקבל קיצבת נכות מן המשיבה- קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ  (להלן גם - הקרן).

2.         להלן הרקע העובדתי הנוגע לערעור:

המערערת חלתה במחלת הסרטן ובעקבות מחלתה זו הגישה תביעה לקרן לתשלום פנסיית נכות מלאה.

רופא הקרן קבע למערערת נכות מלאה זמנית מיום 1.10.03 ועד 31.12.03 וביום 30.11.03 האריך את תקופת הנכות הזמנית עד ליום 1.2.04.

ביום 7.1.04 רופא הקרן האריך פעם נוספת את תקופת הנכות הזמנית עד ליום 1.5.04 כשהוא מוסיף בהחלטתו כי על המערערת לצרף מסמך מרופא פסיכיאטר שמא קיימת נכות תפקודית שמקורה במצבה הנפשי של המערערת ובלשונו:

" מדובר על מצב של שנתיים לאחר טיפול בסרטן השחלה לשלא עדות חזרה אלא על מצב חרדתי. ד"ר משיח מבקש להעריך האם המצב החרדתי והאם הוא בעוצמה שאינה מאפשרת עבודה".

הקרן שלחה אל המערערת מכתב בו הופנתה לתאם מועד לבדיקה נוירולוגית פסיכיאטרית בפני ד"ר משיח. המערערת שוחחה עם ד"ר משיח בטלפון ותוכנה של השיחה תועד במכתבו של ד"ר משיח מיום 3.6.04.

נציין כי המערערת אישרה כי אמרה לד"ר משיח שהיא אינה זקוקה לבדיקה הפסיכיאטרית ואמנם בדיקה שכזו לא בוצעה בהעדר בדיקה פסיכיאטרית ולאור מצבה של המערערת קבע רופא הקרן ביום 2.7.04 כי היא אינה זכאית לקצבת נכות.

על כך ערערה המערערת בפני הועדה לעררים.

הוועדה לעררים התכנסה ביום 4.11.04 בהרכב של שלושה מומחים  רפואיים לשיקום ומומחה אחד בתחום האונקולוגיה. הועדה לעררים בדקה את המערערת, עיינה במסמכים שהובאו בפניה וקבעה כי אין זיקה שהמערערת תחזור לעבודה ולכן אין מקום לקבוע נכות, ומכאן שהמערערת אינה זכאית עוד לקיצבת  נכות.

על החלטה זו של ועדת העררים הוגשה תובענה בבית הדין האזורי.

בישיבת בית הדין האזורי הראשונה הצהיר בא כוח מערערת כי יש בידיו מסמכים רפואיים המעידים על קיומה של המחלה ובהסכמה ניתן למערערת להמציא את המסמכים הרפואיים מן המחלקה האונקולוגית בבית החולים תל השומר. לאחר קבלת המסמכים הנוספים הועדה לעררים קבעה כי אין סיבה לשינוי החלטתה.

3.         בית הדין האזורי בחן את החלטת הוועדה לעררים ואת הנספחים הרבים שהוגשו על ידי באי כוח הצדדים וקבע כי לא נפל כל פגם משפטי המצדיק התערבותו בהחלטת הועדה.

            בית הדין האזורי פירט את נימוקיו  ובין היתר את העובדה כי המערערת חתמה על כתב הסכמה כי ממצאיה הרפואיים של הועדה יהיו סופיים וכן כי התנהלות הועדה היתה תקינה וישבו בה הרופאים המוסמכים הרלבנטיים למחלתה של המערערת.

4.         בא כוחה של המערערת טען כי בהתנהלות הועדה לעררים קיים פגם המצדיק את התערבותנו אולם לא מצאנו כי יש בנימוקיו אלה כדי להצביע על פגם משפטי בהתנהלותה של הועדה לעררים.

            נציין כי גם בקביעתו של המוסד לביטוח לאומי כי למערערת 75% נכות לצמיתות אין כדי לחייב את ועדת העררים של המשיבה.

            התנהלותו של רופא הקרן בעניינה של המערערת היתה מעבר לנדרש בכך שמיוזמתו היפנה את המערערת לבדיקה פסיכיאטרית על מנת שמלוא התמונה - הן הגופנית והן הנפשית- תהא בפניו, בטרם יקבע אם המערערת זכאית לקצבת הנכות. אולם המערערת היא שסירבה לבצע בדיקה זו.

            הועדה לעררים מילאה את תפקידה כראוי, עיינה בכל המסמכים הרפואיים והפרוטוקול מלמד כי בחנה את מצבה של המערערת ביסודיות.

5.         מבלי לגרוע מנפקותה של החלטת הועדה לעררים הנני סבורה כי על הקרן לשקול במסגרת הנחיה לעתיד כי במקרה בו רופא הקרן מעלה מיוזמתו אפשרות כי למבוטח בעיה בהיבט הפסיכיאטרי או בכל תחום רפואי אחר, רצוי הוא כי הועדה לעררים, גם אם אין בתיק תלונה מטעם המבוטח באופן ישיר, תתייחס לאפשרות זו ותמנה בין חבריה רופא מומחה באותו התחום גם אם הבעיה הרפואית מועלית ביוזמתו של רופא הקרן.