פסק-דין בתיק עע 515/06

השופט יגאל פליטמן

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (סגנית השופטת הראשית דיתה פרוז'ינין ונציגי הציבור גב' רקנטי ומר שיפמן; עב 1397/99), בו נדחתה תביעת המערערים להחיל עליהם את ההסכם הקיבוצים-1993 של דירוג שירות החוץ,  הייחודי למשרד החוץ.

2.         להלן עובדות המקרה כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי:

א.        התובעים הינם עובדי משרד התמ"ת.

ב.         התובעים שירתו, וחלקם משרתים גם עתה, כנספחים כלכליים בחו"ל.

ג.         בעת שירותם בחו"ל קיבלו ומקבלים התובעים, כמו גם עובדי מדינה אחרים המשרתים בחו"ל, משכורת המכונה "משכורת חו"ל" על פי טבלת שכר אחידה לכל המשרדים (נספח ת/21 לתצהיר מר קופרשטוך, סעיפים 4 ו-9 לתצהיר גב' מרקוביץ).

ד.         בשנת 1993 נחתם הסכם קיבוצי שבו נוצר לראשונה דירוג של שירות החוץ. זהו הסכם שכר ייחודי למשרד החוץ. במבוא להסכם הובהרו הנסיבות שהובילו לחתימתו, והעובדים שעליהם יחול, (נספח י' לכתב התביעה), (להלן - הסכם משרד החוץ):

"הואיל:          והמדינה, באמצעות הנהלת משרד החוץ, ביצעה שינויים ורה-ארגון במבנה משרד החוץ, תוך מטרה להתאים את השירות המדיני ושירות החוץ המינהלי למערכת הבינלאומית המשתנה ולהתקדמות הטכנולוגית בתחום התקשורת הבינלאומית, הכל כאמור בנספח א' להסכם זה;

הואיל:            והוסכם על הצדדים כי השינויים במבנה משרד החוץ כאמור לעיל ותנאי העבודה הייחודיים מחייבים ביצוע רפורמה במבנה השכר של עובדי השירות המדיני ושירות החוץ המנהלי;

והואיל:          והרפורמה במבנה השכר כאמור לעיל תתבצע באמצעות שיבוץ ממלאי התפקידים בשירות המדיני ושירות החוץ המינהלי שבמשרד החוץ בטבלת שכר חדשה על פי מדרג התפקידים שקבעה הנהלת המשרד;

והואיל:          והוסכם בין הצדדים להוציא את ממלאי התפקידים כאמור לעיל ("עובדי שרות החוץ") מתחולתם של ההסכמים הקיבוציים הכלליים החלים על יתר עובדי המדינה בדירוגים המקבילים; "

3.         המערערים טענו, כי לאור מהותה של עבודתם הזהה לזו של עובדי שירות החוץ, נהגה המדינה כלפיהם בחוסר שוויון הפלייה אסורה ושיקולים זרים בכך, שסירבה להחיל את הסכם משרד החוץ גם עליהם.

            המדינה טענה מאידך, כי אין מקום להשוות בין קבוצת המערערים לבין עובדי משרד החוץ, משאין מדובר באותן קבוצת התייחסות. משום כך היא לא נהגה כלפיהם באי שוויון, מה גם שקבלת טענת המערערים משמעה פריצת הסכמי השכר במשק. 

4.         בפסק דינו המנומק והמפורט קבע בית הדין האזורי כזאת:

א.        לאחר שמיעת הראיות ובחינת טענות הצדדים מסקנתנו הינה, כי "לא זו בלבד שקיימים הבדלים משמעותיים ביותר בין התובעים לבין עובדי שירות החוץ..., אלא שהתובעים עצמם אינם מהווים קבוצה הומוגנית בעלת מאפיינים דומים ובעלת מסלול מקצועי זהה ואחיד שניתן להשוותה לעובדי שירות החוץ..."

ב.         "אכן עבודת התובעים בחו"ל זהה במהותה לעבודתם של עובדי שירות החוץ, ואמנם בעת עבודתם בחו"ל חל על התובעים דירוג עובדי חו"ל. מדובר בטבלת שכר אחידה לכל עובדי המדינה המשרתים בחו"ל (סעיף 2.ג לעיל) ואולם התבוננות בתנאי עבודתם כמכלול, בכל הפרמטרים הנדרשים, מגלה כי יש שוני משמעותי ביותר בין עבודתם של התובעים לבין זו של עובדי שירות החוץ.

            ראשית - לא הוכחה בפנינו טענת התובעים, כי גם בהיותם בארץ, הם ממלאים תפקידים בעלי זיקה ישירה לקשרים כלכליים בינלאומיים..."

            שנית - קיים הבדל בין עובדי שירות החוץ לבין התובעים לגבי יכולת הבחירה בכל הנוגע לשירות בחו"ל. לגבי התובעים אין מדובר בחובה "אלא בזכות, שהתובעים יכולים לממש כאוות נפשם, ואכן כמחצית מן התובעים מימשו זכות זו פעם אחת בלבד, ולא יספו... לא זה המצב לגבי עובדי משרד החוץ... עובדי משרד החוץ אינם יכולים לבחור שלא לשרת כלל בחו"ל, זהו חלק אינטגרלי, משמעותי ביותר, ובלתי נפרד מעבודתם, וממסלול הקידום שלהם... מסלול הקידום של עובדי שירות החוץ הוא מובנה, ומותנה ביציאה לשליחויות בחו"ל (סעיפים 12 - 16 לתצהיר מר בן שטרית). שליחויות אלה מהוות חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מעבודתם, ולא נתונה בידם הבחירה  האמיתית שלא לצאת לחו"ל, שכן הדבר יפגע בקידומם. לא הובאה בפנינו ראיה המעידה על קשר כלשהו בין מסלול הקידום של התובעים במשרד התמ"ת לבין השליחויות בחו"ל... "

שלישית - "גם מסלול ההכשרה שעוברים עובדי שירות החוץ שונה לחלוטין מזה של התובעים... "