פסק-דין בתיק עע 504/07

השופטת ורדה וירט ליבנה

1.      המערערת והמשיבה שכנגד (להלן: האגודה למען הקשיש או האגודה) הגישה בבית הדין האזורי תביעה שעניינה נסיבות פיטורי המשיבה והמערערת שכנגד (להלן: העובדת), אשר הייתה בהריון בעת שהודיעה לה האגודה על פיטוריה. תביעתה של האגודה כנגד העובדת וכנגד מדינת ישראל - משרד העבודה והרווחה, נדחתה על ידי בית הדין האזורי (השופטת אריאלה גילצר כץ ונציג הציבור מר לורנס; עב 9429/04) ותביעתה שכנגד של העובדת התקבלה ברובה.

על כך הוגשו הערעור והערעור שכנגד מטעם שני הצדדים.

תמצית העובדות

2.      האגודה למען הקשיש היא עמותה רשומה המספקת שירותים שונים לטובת אוכלוסיית הקשישים בקרית גת. בין היתר, מפעילה האגודה שני מרכזי יום בהם ניתנים שירותים שונים לקשישים תמורת דמי השתתפות, כגון ארוחות חמות. העובדת הועסקה על ידי האגודה בתפקיד מזכירה מיום 01.03.00.

      ביום 01.07.02 הודיע לה מר שמעון אלבז, יו"ר האגודה, על פיטוריה לאור חשדות שמעלה בכספי האגודה.

במעמד זה הודיעה העובדת ליו"ר האגודה, כי היא בהריון.

3.      ביום 04.07.02 הודיעה האגודה לעובדת במכתב, כי היא מפוטרת החל מיום 01.07.02.

      ביום 10.07.02 הודיע בא כח האגודה לעובדת במכתב נוסף, כי לפי שעה הוחלט על השעיית פיטוריה עד לקבלת היתר לפיטוריה, בשל היותה בהריון.

      לאחר מכן, פנתה האגודה לממונה על חוק עבודת נשים במשרד העבודה והרווחה (להלן: הממונה) לצורך מתן היתר רטרואקטיבי לפיטורי העובדת מחודש יולי 2002. כמו כן, הגישה האגודה תלונה במשטרה כנגד העובדת בחשד לגניבה ממעביד. תלונה זו נסגרת על ידי פרקליטות מחוז הדרום מחמת חוסר אשמה ביום 23.02.03.

4.      בעקבות המלצת הפרקליטות לסגור את תיק החקירה כנגד העובדת מחוסר אשמה החליטה הממונה לדחות את בקשת האגודה למתן היתר לפיטורי העובדת. הממונה ציינה כי בקשת ההיתר הוגשה כשהעובדת הייתה כבר בשלהי הריונה לצורך מתן היתר למפרע. 

העובדת ילדה ביום 19.12.02. במהלך חופשת הלידה הודיעה העובדת לאגודה כי הרתה בשנית. בעקבות הודעה זו, פנתה האגודה בבקשה נוספת לממונה ליתן היתר לפיטוריה של העובדת.

הממונה ציינה בהחלטתה כי החלטת האגודה לפטר את העובדת נולדה עוד קודם להודעה על ההריון ולפיכך, אין קשר בין הפיטורים להריון. לפיכך, התירה הממונה את פיטורי העובדת 45 ימים לאחר שתסתיים חופשת הלידה - ביום 27.04.03.

האגודה פנתה לבית הדין האזורי בתביעה כנגד החלטתה הראשונה של הממונה שלא להתיר את פיטורי העובדת. בתביעה שכנגד שהגישה העובדת טענה כי בפיטוריה הפרה האגודה זכויות סוציאליות שונות המוקנות לה עבור תקופת עבודתה באגודה.

פסק דינו של בית הדין האזורי

5.      בית הדין האזורי שמע את העדים מטעם הצדדים ולאחר שבחן את טענותיהם ואת כלל החומר שהיה בפניו, קבע כי דין תביעתה של האגודה למען הקשיש להידחות במלואה, מן הטעמים הבאים:

לא הייתה מחלוקת שהאגודה לא ידעה על הריונה של העובדת ביום בו הודיעה לה על פיטוריה לראשונה, ובהתאם לפסיקה אין בדבר כדי למנוע את מתן ההיתר לפיטורים על ידי הממונה; בית הדין לא מצא טעמים המצדיקים את התערבותו בהחלטת הממונה, משעומדת היא בכללי המשפט המנהלי, ונשענת על שני נימוקים סבירים: האחד, המלצת הפרקליטות לסגור את תיק החקירה כנגד העובדת מחוסר אשמה, והשני, השיהוי בהגשת הבקשה.

אשר לתביעתה שכנגד של העובדת, קבע בית הדין האזורי כי יש לקבל4 ברוב4. בית הדין בחן לעומק את טענתה של האגודה, לפיה יש לשלול מהעובדת את פיצויי הפיטורים לאור עבירות משמעת שביצעה ומצא, כי האגודה לא הוכיחה את טענה שהעובדת מעלה בכספיה במידת ההוכחה הראויה. לפיכך, נקבע כי פיטורי העובדת היו משוללי יסוד ונעשו ללא צידוק מספיק.

אשר להחלטתה השנייה של הממונה להתיר את פיטורי העובדת בתום 45 הימים שלאחר חזרתה לעבודה, קבע בית הדין כי אין להתערב בהחלטה זו, בהיותה סבירה בנסיבות העניין. על פיטוריה שלא כדין של העובדת, מבלי שניתנה לה זכות טיעון, פסק בית הדין האזורי פיצוי בגובה 12 משכורות חודשיות של העובדת. כמו כן, נפסקו לזכות העובדת הפרשי שכר, חלף הודעה מוקדמת,פדיון ימי חופשה, דמי הבראה ושכר טרחת עורך דין והוצאות.