פסק-דין בתיק עע 470/06

השופטת נילי ארד

1.                  לפנינו ערעור, לאחר מתן רשות, על החלטה של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת שרה שדיאור, בשא1706/06, בשא1414/06 בתיק עיקרי 1370/06) מיום 7.6.2006 בה נקבע כי המרצת הפתיחה שהגיש המשיב אינה הדרך הראויה לבירור המחלוקת שבין הצדדים. על כן, הסב בית הדין את ההליך לדיון בבקשה לסעד זמני. בנוסף, נדחתה בקשת המערער לצירוף הרופאים המרדימים המועסקים בו כנתבעים בהליך.

רקע עובדתי

2.        על פני הדברים, עולות מכתבי הטענות שבפנינו, לכאורה, העובדות המפורטות להלן.

המשיב (להלן גם - הרופא) משמש החל משנת 1992 כמנהל היחידה לטיפול נמרץ כללי במערער (להלן גם - בית החולים). בשנת 1997 אוחדו, מבחינה מנהלית, מחלקת ההרדמה והיחידה לטיפול נמרץ כללי. במועד כלשהו בסמוך לאיחוד, סוכם בין הרופא לבין מנהל מחלקת ההרדמה, באישור הנהלת בית החולים, על צירופו של הרופא לפול הרופאים המרדימים. בכך למעשה, נכלל גם הרופא בגדר השיטה הנוהגת במחלקת ההרדמה - שעוגנה בהסכמים קיבוציים - לפיה, תקבולים של שירות רפואה פרטי (להלן - שר"פ) של רופאי מחלקת ההרדמה, מצטברים בקופה משותפת ומתחלקים בין כלל הרופאים המרדימים.

3.   בשנת 2005 הוחלט על הפרדה מנהלית בין מחלקת ההרדמה למחלקת טיפול נמרץ. כתוצאה מכך, הוצא הרופא, על ידי מנהל מחלקת ההרדמה, מפול הרופאים המרדימים בטענה כי מלכתחילה הוחל עליו הסדר ייחודי וחריג שנבע מהאיחוד המנהלי בין שתי המחלקות, ומשהוחזר המצב לקדמותו, שוב אין ההסדר חל עליו.

4.   כתוצאה מכך, הפסיק בית החולים להעביר לרופא את כספי השר"פ שהצטברו בפול הרופאים המרדימים. כנגד פעולה זו הגיש הרופא תובענה לבית הדין האזורי בירושלים, בהליך של המרצת פתיחה. לאחר ניסיונות גישור בין הצדדים, אשר לא צלחו, הגיש בית החולים ביום 20.4.2006 בקשה לדחייה ו/או למחיקת המרצת הפתיחה ולחלופין להעברת ההליך למסלול של תובענה רגילה, ולצירוף הרופאים המרדימים כנתבעים (להלן - הבקשה).

5.   בית הדין האזורי קיבל את הבקשה בחלקה, ובהחלטתו מושא ערעור זה, קבע כי אין זה מן הראוי לדון בעניין על דרך של המרצת פתיחה. תחת זאת, קבע בית הדין כי המרצת הפתיחה תידון כבקשה לסעד זמני. בקשת בית החולים לצירוף הרופאים המרדימים כנתבעים נדחתה על ידי בית הדין מן הטעם שהצירוף אינו דרוש לבירור העובדות, ועלול לסרבל את ההליך שלא לצורך. עם זאת, הורה לבית החולים ליידע את הרופאים המרדימים על ההליך, וכתבי הטענות שהוגשו בו, וציין כי פתוחה הדרך בפניהם להגיש בקשה מטעמם לצירופם להליך, אם יחפצו בכך.

טענות הצדדים

6.   בערעורו טען בית החולים כי היה על בית הדין למחוק את התובענה בהיעדר יריבות בינו לבין הרופא. לשיטתו, מדובר בסכסוך כלכלי בין הרופא לבין הרופאים המרדימים, אשר לבית החולים אין כל עניין או מעמד בו. שכן, השאלה מושא ההליך נוגעת לאופן חלוקת הכספים הנצברים במסגרת השר"פ, אשר בית החולים מהווה אך צינור לתשלומם. לחלופין, יש להעביר את התובענה למסלול של תביעה רגילה, ולצרף את הרופאים המרדימים כנתבעים, באשר הם הצד עמו קיימת המחלוקת בדעיקרא, הם אלה העלולים להיפגע מההכרעה בהליך, וצירופם חיוני לייעול הדיון ולבירור והכרעה בשלמות בכלל השאלות העולות בתובענה. 

הוסיף בית החולים וטען, כי אין זה בסמכותו של בית דין קמא להעביר תובענה מהליך של המרצת פתיחה, להליך של סעד זמני, מבלי שהדבר התבקש על ידי מי מן הצדדים, ומבלי שהרופא הגיש תביעה עיקרית.

7.   הרופא תמך בהחלטתו של בית הדין האזורי והוסיף וטען: היריבות בהליך היא בינו לבין בית החולים בלבד; בית החולים הפר את הוראות ההסכם הקיבוצי החל עליו, כאשר נענה, באופן חד צדדי, לדרישת מנהל מחלקת ההרדמה להפסיק את העברת תשלומי השר"פ לרופא; המחלוקת שבדיון נוגעת לתקינות קבלת ההחלטה על ידי בית החולים לאור פרשנות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים; בינו לבין הרופאים המרדימים אין מתקיים סכסוך כלכלי או משפטי; אין לראות ברופאים המרדימים אישיות משפטית נפרדת, ואין הם מהווים "קבוצה" לעצמה וכל המשותף להם הוא עיסוקם בתחום מומחיות אחד, ופתוחה להם הדרך להגיש בקשה להצטרף כצד להליך, כפי שציין בית דין קמא בהחלטתו.

על כל אלה מוסיף הרופא וטוען, כי בנסיבות מקרה דנא ראוי להעביר את ההליך מהליך של המרצת הפתיחה להליך של בקשה לסעד זמני.  זאת, נוכח תוכנה של המרצת הפתיחה, ומתוקף הגמישות בסדרי הדין הנתונה לבית הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. 

דיון והכרעה

הסבת הדיון מהמרצת פתיחה לבקשה לסעד זמני

8.   ההליך של הגשת תובענה על דרך של המרצת פתיחה קבוע בתקנות 248-258 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי), אשר אומצו בפסיקתנו גם בבתי הדין לעבודה (דב"ע מט/124-3 טניס בע"מ - מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח', פד"ע כא 92). עיון בהמרצת הפתיחה שהוגשה לבית דין קמא, ובתשובה לה מטעם בית החולים מלמד כי המדובר במערכת עובדתית סבוכה אותה אין זה מן הראוי לברר במסגרת המרצת פתיחה, כפי שקבע בצדק בית דין קמא. אשר על כן, היה על בית הדין להיעתר לבקשה החלופית של בית החולים, ולהורות על הסבת הדיון לתובענה רגילה, במסגרת סמכותו על פי תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי. 

      ועוד זאת. החלטתו של בית דין קמא על הסבת המרצת הפתיחה להליך של דיון בבקשה לסעד זמני, אינה הולמת את הסעדים שביקש הרופא כנגד בית החולים, ובהם, הצהרה על בטלות ההחלטה בדבר הפסקת תשלומי השר"פ. מה גם שסעד זמני כלל לא התבקש על ידי מי מן הצדדים, ואף לא הוגשה תביעה עיקרית בהליך.

      אי לכך, דין הערעור להתקבל בכל הנוגע להחלטה בדבר הסבת ההליך לדיון כבקשה לסעד זמני. 

צירוף הרופאים המרדימים כנתבעים

9.   דין הערעור להתקבל אף בעתירת בית החולים לצירוף הרופאים המרדימים כצד להליך. הלכה פסוקה היא כי על בית הדין לצרף לתובענה הנידונה בפניו נתבע העלול להיפגע מתוצאת פסק הדין, ואשר בלא צירופו לא תיפתר בשלמות וביעילות המחלוקת שבין הצדדים. תקנות סדר הדין מכוונות למנוע, ככל האפשר, מצב בו החלטה המסיימת את המשפט תביא לסיומו הפורמלי בלבד, מבלי שהמחלוקת שבדיון על כלל פניה, תעבור מן העולם הלכה למעשה (ראו: דב"ע שן/4-61 המוסד לביטוח לאומי נ' קופת חולים מכבי, פד"ע כב 3). על כן, נפסק כי מן הראוי הוא לצרף צד להליך, אף אם קיימת אפשרות, ולו הקלושה שצירופו יחסוך בהתדיינויות. אם בדיעבד יתברר כי לא היתה כל תועלת בצירוף זה, ניתן יהיה לפצות על כך במסגרת פסיקת ההוצאות בהליך (ראו: בש"א 129/03 מסוף העברת מסמכי מחשב בע"מ ואח' נ' מגידיש משה ואח', ניתן ביום 1.4.2003).

10. בענייננו, קבלת תביעתו של הרופא עלולה, למצער, לגרום לפגיעה כלכלית ברופאים המרדימים, ובכך די כדי להצדיק את צירופם כצד להליך.

זאת ועוד. לטענת בית החולים, וכעולה לכאורה מן ההסכמים הקיבוציים, הרופאים המרדימים הם צד לאותם הסכמים עליהם סומך הרופא תביעתו. צירוף הרופאים המרדימים כצד להליך עשוי, אפוא, לחסוך בהתדיינויות, ומן הדין כי הפרשה כולה תבורר מעשה מקשה אחת.