פסק-דין בתיק עע 463/07

1.         לפנינו ערעור, לאחר מתן רשות, על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת שרה שדיאור, עב 1408/05) מיום 28.6.2007 בה נדחתה בקשת המבקשות להגשת תצהירים משלימים, ובהם מסמך שנערך על ידי מי שהיתה הממונה הישירה של המשיבה (להלן: המסמך).

2.         בפתח הדברים נציין, כי בהסכמת הצדדים, נערך הדיון בלא נוכחותו של נציג העובדים, אשר הוזמן והתעכב בדרכו לבית הדין בגלל שיבושי תנועה.  

3.         ואלה העובדות לכאורה, הצריכות לענייננו, כעולה מהחומר שלפנינו.

            בין הצדדים מתקיים הליך, אשר בו, בין היתר, נתונה במחלוקת השאלה האם משמשת המשיבה בתפקיד "מנהלת ענף ענ"א" במבקשת 1 (להלן גם: המדינה). לאחר שמיעת ראיות המשיבה, ובטרם נשמעו ראיות המדינה, הגישה המדינה בקשה להגשת תצהירים משלימים מטעמה, לרבות המסמך. בקשתה נדחתה על ידי בית דין קמא, מן הטעם שיהא בדבר כדי לפגוע בזכותה הדיונית והמהותית של המשיבה. כנגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור (בר"ע 468/07), הרשות ניתנה, ומכאן הערעור שלפנינו. 

4.         במסגרת הערעור, טוענת המדינה כי נסיבות המקרה מצדיקות את החריגה מכללי סדרי הדין הנהוגה בבתי הדין לעבודה. זאת, משהמדובר במסמך שנערך על ידי מי שהיתה הממונה הישירה של המשיבה, הגב' שוחט, וכי אין מחלוקת באשר למידע המופיע בו. מוסיפה המדינה וטוענת כי נמנעה מלהגיש את המסמך, מבעוד מועד, משלא סברה שהגב' שוחט, כעובדת מדינה בעת הרלוונטית, תובא להעיד מטעם המשיבה.

      מנגד, טוענת המשיבה כי המבקשות היו מודעות לדבר קיומו של המסמך, וכי היתה מוטלת עליהן החובה להביא בפני בית הדין את התמונה העובדתית המלאה, לרבות מלוא הראיות להצגתה. תחת זאת בחרה המדינה להביא עדים לא רלוונטיים, וזאת על מנת להסתיר מידע מבית הדין. קבלת בקשת המדינה בשלב זה, לאחר תום פרשת התביעה, תגרום לעינוי דין למשיבה, הממתינה זמן רב למיצוי זכויותיה בבית הדין. מוסיפה המשיבה וטוענת כי המדינה עצמה התנגדה להגשת מסמך חתום על ידי מנכ"ל המשיבה 1, ואשר הגיע לידי המשיבה שבועות ספורים לפני הדיון. 

5.         בדיון שנערך בפנינו, הסכימה המשיבה להגשת המסמך על ידי המשיבה, בכפוף לפסיקת הוצאות. עם זאת, התנגדה המשיבה להצעת בית הדין לפיה יוגשו כל המסמכים והתצהירים המשלימים המבוקשים על ידי המדינה, וכן יותר לה להגיש מסמכים ותצהירים מטעמה, ובתגובה למסמכים והתצהירים שיוגשו מטעם המדינה, וזאת תוך פסיקת הוצאות בהתאם לשיקול דעת בית הדין. מנגד, המדינה הסכימה למוצע, תוך שהיא מבקשת מבית הדין לשקול שלא לפסוק הוצאות בנסיבות המקרה.

6.         לאחר שעיינו בכלל החומר שהובא בפנינו במסגרת הערעור, ונתנו דעתנו לטיעוני הצדדים כפי שהובאו בפנינו בכתב ובעל פה, אנו מחליטים כי דין הערעור להתקבל בכל הנוגע להגשת המסמך.

                  גישתם של בתי הדין לעבודה הינה לנקוט גישה מרחיבה ככל שמדובר בגילוי ראיות במסגרת הליך שיפוטי, שמטרתו חשיפת האמת (ראו: עע437/05 עמותת מוריה תיכון תורני מדעי - רחל אנקונינה, ניתן ביום  11.7.2005).

      במקרה דנא, נחה דעתנו כי בנסיבות המקרה יש מקום להיעתר לבקשת המדינה, כפי שהוגשה לבית הדין האזורי, ולאפשר לה להגיש את התצהירים המשלימים מטעמה, לרבות הגשת המסמך. למשיבה תעמוד הזכות להגיש תצהירים משלימים בתגובה לתצהירי המדינה שיוגשו כאמור.

      מודעים אנו לעובדה שיש בהחלטתנו זו כדי לעכב את המשך בירור ההליך. ואולם, אנו סבורים כי בנסיבות המקרה יש בהגשת התצהירים המשלימים מטעם המדינה כדי להביא בפני בית הדין האזורי את התשתית הראייתית המלאה, ובכך לאפשר לו עשיית משפט צדק, העדיף על פני שמירה על כללי פרוצדורה קפדניים (ראו: עע 1429/04 מדינת ישראל - שלמה ברובנדר, ניתן ביום 21.11.2004; דב"ע נב/155-9 סולתם בע"מ - חנניה אסרף, פד"ע כד 279).

7.         סוף דבר - הערעור מתקבל. החלטת בית הדין האזורי מיום 28.6.2007 מבוטלת בזאת. 

המדינה תגיש את התצהירים המשלימים האמורים לבית דין קמא תוך 15 יום מהיום. המשיבה תגיש את תצהירי התגובה שלה תוך 15 יום נוספים.

התיק מוחזר לבית הדין האזורי, להמשך הדיון בהליך.

            הוצאות הערעור יילקחו בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בהליך העיקרי.

ניתן בהעדר הצדדים היום, כ"ח באלול, תשס"ז (11 בספטמבר, 2006) ויישלח לצדדים.