פסק-דין בתיק עע 457/05

השופט יגאל פליטמן

1.         לפנינו ערעור של חברת גן האוז יבוא וריהוט וכלי בית בע"מ (להלן - החברה), על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופט יצחק לובוצקי; עב 9530/00), לפיו חויבה לשלם למשיב, מר יעקב מצליח (להלן - המשיב), סך של 103,500 ש"ח כפיצויי פיטורין, סכום נוסף של 10,000 ש"ח כ"שכר עבודה", כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה             (27.12.00) ועד ליום התשלום בפועל, וסך של 4,000 ש"ח הוצאות בצרוף מע"מ.

2.         קודם הגשת התביעה ע"י המשיב בבית הדין האזורי הגישו החברה ובעל מניות הרוב בחברה (להלן - מר גולדברג), ביום 24.8.00, תובענה לבית המשפט המחוזי תל אביב יפו (להלן - בית המשפט) נגד המשיב, נגד חברה שבבעלותו ונגד חברה, בה שימש המשיב כמנהל. החברה ומר גולדברג טענו כי המשיב הפר את חובת הזהירות, חובת האמון, החובה לנהוג בתום לב, בהגינות ובדרך מקובלת כלפי החברה והכל מתוך מטרה לנשל את החברה מנכסיה, לקוחותיה, עובדיה והמוניטין שלה, על מנת להעביר את כל אלו לחברה חדשה השייכת ו/או מנוהלת על ידו בלבד. עוד נטען כי המשיב חב חוב כספי בסך 200,000 ש"ח לחברה. ביום 1.11.05 נתן בית המשפט את פסק דינו, לפיו, בין היתר, ישיב המשיב לחברה סך של 163,832 ש"ח תוך קיזוז הסכום שנפסק לטובת המשיב בבית הדין לעבודה. עוד נפסק כי החברה ומר גולדברג ישלמו למשיב, לחברה שהייתה בבעלותו ולחברה בה שימש המשיב כמנהל, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 28,000 ש"ח. החברה ומר גולדברג הגישו ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון (ע"א 11728/05). פסק הדין בהליך זה טרם ניתן.

3.         הרקע העובדתי כפי העולה מההליכים בבית הדין לעבודה ובבית המשפט:

א.    ביום 5.10.94 נוסדה החברה, שעיסוקה בייבוא ושיווק רהיטים, כלי בית, מוצרי גינה ומתנות. מר גולדברג, איש עסקים, תושב צרפת, אשר יזם והקים את החברה, נרשם כבעלים של 80% ממניות החברה. ואילו המשיב, קרוב  משפחתו של מר גולדברג, נרשם כבעלים של 20% ממניות החברה.

ב.     ביום 9.10.94 התקיימה אסיפת בעלי המניות בחברה בה נקבע כי המשיב ימונה להיות מנהל החברה. עוד נקבע כי חתימת מר גולדברג או חתימת המשיב, בצירוף חותמת החברה, יחייבו את החברה לכל דבר ועניין.

ג.       במהלך חודש מרץ 2000, עת ביקר מר גולדברג בארץ, התגלע סכסוך בינו לבין המשיב על רקע דרישתו של הלה להגדלת שיעור אחזקותיו בחברה.

ד.     ביום 4.4.00 התקיימה אסיפת בעלי מניות בה נקבע כי המשיב יוחלף על ידי מר גולדברג בתפקידו כדירקטור יחיד בחברה. המשיב נותר לעבוד כשכיר בחברה עד ליום 15.6.00 .

ה.    לחברה אין שום עסק פעיל מאז שנת 2001.

פסק הדין בבית הדין האזורי:

4.         בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כזאת:

"במקרה דנן, הוכח קיומן של שתי מערכות זכויות וחובות נפרדות. הוכח שהעובד קיבל באופן סדיר וקבוע, תלושי שכר ששיקפו את הסכומים שהועברו אליו, ובתלושים אלו הוצג התובע כלפי הרשויות  וצדדים שלישיים אחרים, כעובד שכיר לכל דבר ועניין... . הוכח שהתובע עבד בפועל שעות ארוכות מדי יום... והיה מנהל את עסקיה כמו גם ממונה על עובדיה. הדברים גם עולים מעדותו של עד ההגנה מס' 2 מר ריצ'ארד גולדברג. מאותה עדות ניתן לראות בבירור שהתובע היה לא רק המנהל "המוציא והמביא" בעסקיה של הנתבעת, הוא גם עבד בה בפועל כ"שכיר, עובד, פועל" כלשונו של עד ההגנה... אותו העד הוא גם זה שהוציא לתובע "תלושי שכר, ו"שילם על השיקים" ... העובד גם זכה לתנאים סוציאליים, כמו תשלום "דמי הבראה" ו"גמול עבור עבודה בשעות נוספות"... כאשר עד ההגנה מס' 2 מפקח עליו באמצעות היותו בעל זכות החתימה בחברה.

למעשה הנתון היחידי הממשי הפועל כנגד התובע המבקש את הכרת ביה"ד כ"עובד" הוא, שהתובע השפיע על גובה השכר ששולם לו עצמו. ואולם, זהו נתון בודד, הקיים גם לגבי מנהלים דומיננטיים שאינם דירקטורים או בעלי מניות בתאגיד שאותו הם מנהלים.

בסך הכל התמונה המצטיירת היא של מי שהיה לו סדר יום כפול של עובד ושל דירקטור ובעל מניות בחברה. לכן יש הצדקה לפסוק לזכותו "פיצויי פיטורים" עם פיטוריו...

לא מצאנו בסיס עובדתי ל"הפרת המשמעת" במובן זה המצדיק שלילה או הפחתת "פיצויי הפיטורים". מדובר היה בסכסוך לגיטימי בין בעלי מניות שהוביל לפיטורי התובע. גם אם נצא מנקודת הנחה המוזכרת בסיכומי הנתבעת לפיה התובע כלל לא פוטר, ברור שגם הנתבעת מודה שהסיכסוך המר בין בעלי המניות הביא להפסקת העבודה, ובודאי שמדובר שנסיבות שאין מצפים מהעובד להמשך עבודתו. שהרי אליבא דכל הדעות, עם פרוץ הסכסוך הפסיקה הנתבעת לשלם לתובע את שכרו.

התביעה לשכר עבודה : אין מחלוקת שהנתבעת נותרה חייבת לתובע "שכר עבודה" של 10,000 ש"ח, נכון ליום 1.7.00 ... . בהתחשב עם קביעת מעמדו של התובע במקביל כ"עובד שכיר", יש לזכותו בשכר הנ"ל.

פיצויי הלנה : מחלוקת של ממש  - הנוגעת למעמדו של התובע - מנעה את תשלום פיצויי הפיטורים ושכר העבודה. פיצויי ההלנה יופחתו ויועמדו על סכום השווה להפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה (27.12.00).

פדיון חופשה והחזר הוצאות : התובע קיים במקביל להיותו דירקטור מערכת יחסים של עובד ומעביד. במסגרתה הוא זה שקבע לעצמו את חופשותיו. שוכנענו כי קבע "עיתים לחופשה" באופן שאינו נופל מהוראות חקיקת המגן, ולא מצאנו מקום לפסוק לו מאומה בקשר לכך.

התובע נשא בהוצאות שונות בנוגע לקידום עסקה של החברה. מדובר היה בהלנת עובדים זרים בחצריו והוצאות נוספות הקשורות בכך. מדובר בהתחשבנות שבין התובע לחברה ללא קשר ליחסי עובד ומעביד; והיא נעוצה בהיותו "בעל עניין" בחברה. מכיוון שכך, אין מקום או סמכות לבית הדין לעבודה לשפות את התובע בכל הנוגע לכך.