פסק-דין בתיק עע 455/07

1.   בית הדין האזורי בירושלים (השופט אייל אברהמי ונציגי ציבור מר משה קובי ומר אביגדור עדן; עב' 2119/01; עב 2120/01) דחה את תביעתם של המערערים לעבוד במסגרת של חוזה בכירים. כנגד פסיקתו זו, מכוון הערעור שבפנינו.

2.   נתנו דעתנו לחומר שהובא לפנינו, ולטעוני הצדדים והגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ומסקנותיו המשפטיות ובהעדר טעם משפטי המצדיק התערבותנו בו, ראוי הוא להתאשר מטעמיו, לפי תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"א-1991. על מסקנתנו זו נוסיף ונבאר.

3.   המערער (להלן: מר צרפתי) שהוא כלכלן בהשכלתו, עובד במשיבה (להלן: שירות תעסוקה) משנת 1984. עובר להגשת התביעה, שימש בתפקיד סמנכ"ל האגף למחקר ומידע בשירות התעסוקה. בתאריך 1.1.1999 הוענקה לו דרגה של 44 מח"ר.

       המערערת 2 (להלן: גב' חביליו) החלה עבודתה בשירות התעסוקה בשנת 1972 ובשנת 2000 התמנתה לראש אגף קשרי חוץ של השירות. בשנת 1996 הוענקה לה דרגה של 43+ מח"ר.

4.   בתאריך 30.1.1995 נתן משרד האוצר אישור עקרוני לשירות התעסוקה להעסקת 9 עובדים בחוזה בכירים וזאת, על סמך הודעת השירות כי בכוונתו לבצע ארגון מחדש. המערערים טענו כי הם זכאים להימנות על העובדים המועסקים בחוזה בכירים, ומשנדחה מבוקשם זה, הגישו תביעתם לבית הדין האזורי.

5.   בית הדין האזורי עמד על המקור הנורמטיבי להעסקת עובד בשירות המדינה בחוזה בכירים, שהוא סעיף 40 לחוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט - 1959 (להלן: חוק המינויים) ובתקנה 1(3) לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד), התש"ך-1960 (להלן: התקנות). לפי הוראות הדין, נציבות שירות המדינה היא הרשות המוסמכת להתקשר בחוזה מיוחד, במקרים ובתנאים הקבועים בחוק, ובהם שיקול החיוניות שבהעסקה בחוזה מיוחד.

החלטה בדבר העסקת עובד בחוזה בכירים היא עניין הנתון לשיקול דעתה של הרשות המוסמכת. אין מדובר בזכות קנויה או בזכות המוענקת אוטומטית לעובד מדינה. וכבר נפסק, כי "המעבר לחוזה בכירים אינו חובה אלא אופציה המותנית בתנאים סובייקטיביים כגון רצון העובד ובתנאים אובייקטיביים כמו המלצת הממונה, ויתור על מסלול מינוי לצמיתות..." (עע 1243/02 משה שיפמן - מדינת ישראל; וראו: דב"ע  מב/7 1 גזית - נציב שירות המדינה, פד"ע יג 397 410).

6.  בכל הנוגע לבחינת חוזי בכירים בשירות התעסוקה ואישורם, קבע בית הדין האזורי, כי הממונה על השכר בא במקומו של שירות נציב המדינה. זאת, הן לאור הסמכות המוקנית לממונה מכוח סעיף 29 ב' לחוק יסודות התקציב התשמ"ה - 1985 והן נוכח הודעתו של נציב שירות המדינה משנת 1998 על ניתוק קשרי עבודה בינו לבין שירות התעסוקה, בשל היעדר אמנה המסדירה נוהלי עבודה בשירות התעסוקה, כנדרש.

       על רקע זה, קבע בית הדין, בהסתמך על הראיות שהובאו לפניו, כי התגבשה הסכמה בין הממונה על השכר לבין מנכ"ל שירות התעסוקה, לפיה שירות התעסוקה לא יחתום על חוזי בכירים עם עובדים בשירות ללא אישורו של הממונה על השכר.

       למרות התחייבותו זו, החליט מנכ"ל שירות התעסוקה, באופן חד-צדדי להעלות את מתח הדרגות של המערערים מ- 40-42 למתח דרגות של 42- 44 שהוא תנאי להעסקה בחוזה בכירים. לפי שנקבע, בפסק הדין שבערעור, שינוי מתח הדרגות למערערים נעשה באופן חד-צדדי, מבלי שהמנכ"ל ביקש את האישור הנדרש מטעם משרד האוצר, או נציבות שירות המדינה, להעברת משרותיהם של המערערים למתח דרגות 42-44, ומבלי שניתן לו אישור כזה. בנסיבות אלה, לא קמה זכאותם של המערערים לחתום על חוזה בכירים.

      ועוד זאת. דרישת הממונה על השכר לארגון מחדש בשירות התעסוקה, הייתה תנאי לאישור חוזה בכירים למערערים, ודרישה זו לא התקיימה. בנוסף על כך, נמצא, כי לא הוכחה בכירות תפקידם של המערערים, באופן העונה על אמות המידה להענקת חוזה בכירים. מנגד, נקבע, כי משרותיהם של המערערים אינן באות בגדר המשרות המצדיקות אישור חוזה בכירים, משאין הן "מקבילות לדרגת סמנכ"ל ונמוכות מהמשרות של דובר, מבקר פנים, יועץ משפטי וחשב ".

8.   בית הדין האזורי לא מצא ממש בטענות האפליה "מאחר שהעובדים שלעומתם טענו התובעים שהם הופלו לרעה, כלל לא שווים לתובעים במעמדם". אף לא התקבלו טענותיהם בדבר שיקולים זרים או התנכלות כלפיהם, או כלפי מי מהם.

9.   בערעורם, חזרו המערערים על אותן טענות אשר נבחנו על ידי בית הדין האזורי והוכרעו על ידו. על עיקרי הדברים עמדנו לעיל. משכך הוא, לא ראינו לשנות מן המסקנה אליה הגיע בית הדין האזורי, לפיה דין התביעה להדחות. על כך נוסיף, כי בחינת החומר בכללותו הניחה דעתנו, כי ההחלטה שלא לאשר למערערים חוזה בכירים אינה חורגת ממתחם הסבירות ועומדת במבחן הביקורת השיפוטית.

11. סוף דבר -  הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן היום ט"ז בשבט, תשס"ח (23 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.