פסק-דין בתיק עע 439/06

השופטת לאה גליקסמן

1.      השאלה העומדת להכרעה בהליך זה - האם יש לכלול את תוספת הכוננות אשר שולמה למערער ב"משכורת הקובעת" לצורך תשלום הגמלה, המשולמת לו מכוח הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות), התש"ל - 1970 (להלן - חוק הגמלאות).  בית הדין האזורי בבאר שבע (עב 1617/04; השופט משה טוינה ונציגי הציבור סעדיה גוזלן ושמעון מור יוסף) דחה את תביעתו של המערער, ומכאן ערעורו בפנינו. יצוין, כי בבית הדין האזורי תבע המערער הכללת רכיבים נוספים (החזר הוצאות רכב, נסיעות וטלפון) במשכורת הקובעת, אולם ערעורו מתייחס לרכיב "תוספת כוננות" בלבד.

העובדות, כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי וכעולה מכלל החומר שבתיק הן:

2.      המערער עבד בשירות המדינה החל מחודש יוני 1969 ועד לפרישתו לגמלאות ביום 31.12.2003.

3.      במועד פרישתו כיהן המערער בתפקיד סגן מזכיר ראשי בכיר בבית משפט השלום בבאר שבע.

4.      מאז שנת 1994 שולמה למערער "תוספת כוננות". בתחילה, שולמה התוספת בעד 3 ימי כוננות. עם מינויו של המערער לתפקיד סגן מזכיר ראשי בכיר שולמה לו תוספת בעד 4 ימי כוננות.

5.      קודם לשנת 1994 שולמה תוספת כוננות למזכירים הראשיים בלבד. בשנת 1994, קיבלו נציבות שירות המדינה ומשרד האוצר את בקשת הנהלת בתי המשפט להעניק תוספת כוננות גם לסגני מזכירים ראשיים. בהמשך לכך, הוציאה הנהלת בתי משפט חוזר בעניין תשלום תוספת כוננות. בחוזר זה נקבע, בין היתר, כי אין לאשר כוננויות ולבצע תשלום עבור כוננויות בעת חופשה, מחלה ומילואים; תשלום עבור כוננויות מותנה בכך שיהיה טלפון בביתם של העובדים באמצעותו ניתן לקרוא להם בעת הצורך (להלן - נוהל הכוננות).  

6.      בתקופת עבודתו של המערער, לא הייתה הקפדה על קיום ההוראות המתנות את התשלום בעד כוננות בדיווח.

7.      ביום 24.8.04 (דהיינו לאחר פרישתו של התובע לגמלאות) הוצא על ידי הנהלת בתי המשפט מסמך שכותרתו "כוננויות חוזר הבהרה ורענון", בו הובהר, בין היתר, כי תשלום תוספת כוננות מותנה הן בהגשת תוכנית כוננויות לחודש או למספר חודשים מראש, והן בדיווח חודשי על ביצוע הכוננות.

8.      על פי עדותו של המערער בבית הדין האזורי, עד לשנת 1994 המערער לא ביצע כוננויות ולא היה מגיע לבית המשפט לטיפול בסעדים דחופים, ומטלה זו בוצעה רק על ידי המזכיר הראשי. זאת, על פי הוראתו של מנהל בתי המשפט דאז, השופט הגר ז"ל (עדות המערער בבית הדין האזורי, ע' 9, ש' 5 - 12; ע' 10, ש' 4 - 11).

פסק דינו של בית הדין האזורי:

9.      בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער, מנימוקים אלה:

9.1.  בהתאם לפסיקה, תשלום המותנה בעבודה נוספת או במאמץ נוסף, מעבר לנדרש מעובד במשרתו הרגילה הינו בגדר "תוספת" ואינו נכלל ב"משכורת הקובעת" לצורך חישוב הגמלה על פי חוק הגמלאות, אלא אם הוכר כתוספת קבועה על ידי הממשלה.

9.2.  במקרה הנדון, תוספת הכוננות אשר שולמה למערער הותנתה בעבודה נוספת, כאשר רק לאחר תשלום התוספת נדרש המערער לעמוד לרשות העבודה מחוץ למסגרת שעות עבודתו הרגילה, לצורך טיפול בסעדים דחופים.

9.3.  התנאים והסייגים לתשלום הכוננות שנקבעו בנוהל (דיווח, אחזקת מכשיר טלפון בביתו של העובד) מחזקים את המסקנה כי הייתה קיימת זיקה בין הדרישה הנוספת מהעובד עליה באה לפצות תוספת הכוננות לבין תשלום התוספת.

9.4.  אין להשוות בין המערער, ששימש בתפקיד סגן מזכיר ראשי, לבין מזכיר ראשי, הנדרש לעמוד לרשות העבודה לטיפול בסעדים דחופים מכוח הוראות תקנות סדר הדין האזרחי (סעד בימי מנוחה ומחוץ לשעות העבודה הרגילות בבתי משפט), תשל"א - 1971. מכאן, שמזכיר ראשי נדרש לעמוד לרשות העבודה מכוח התקנות, ומזכירים ראשיים עמדו בפועל לרשות העבודה, מחוץ לשעות העבודה הרגילות, עוד קודם ששולמה להם תוספת הכוננות. לעומת זאת, חובתו של המערער לעמוד לרשות העבודה מחוץ לשעות העבודה הרגילות איננה נגזרת מתפקידו, אלא מהנוהל. לפיכך, אין להחיל על המקרה הנדון את פסיקת בית הדין הארצי בעניין יעקב דורון [דב"ע מח/5 - 7 הממונה על הגמלאות - יעקב דורון, לא פורסם, 2.8.89;  להלן - עניין דורון], בו נפסק כי תוספת כוננות ששולמה למזכיר ראשי נכללת ב"משכורת הקובעת" .