פסק-דין בתיק עע 425/05

השופט שמואל צור

1.         ערעור זה הוא סיבוב שני של תביעה שהגיש המשיב נגד המערער נגד פיטוריו. תביעתו של המשיב נדונה בבית הדין האזורי בפעם הראשונה, בערעור בבית הדין הארצי, בבית הדין האזורי פעם שניה ובערעור חוזר בפנינו. אנו מאוד מקוים שפסק דיננו זה יביא לקץ ההתדיינויות בין הצדדים.

הרקע העובדתי

2.         המערער הוא אגוד ערים לשירותים וטרינריים לעיריות בני ברק, גבעתיים ורמת גן (להלן - האגוד). המשיב, יליד שנת 1935, עבד באגוד מחודש יוני 1957 ועד לפיטוריו בחודש אוקטובר 1995 ויציאתו לפנסיה בחודש מאי  1996, קרוב ל-39 שנים.

            משנת 1972 כיהן המשיב כמזכיר וגזבר של האגוד.

3.         ביום 18.10.95 הודיע מנהל האגוד, ד"ר רפלוביץ, למשיב על החלטת מועצת האגוד להוציאו לפנסיה מוקדמת. שכרו של המשיב שולם לו עד חודש אפריל 1996 ומחודש מאי אותה שנה הוא פרש לפנסיה בגיל 61 לערך.

4.         בשנת 1996 הגיש המשיב תביעה לבית הדין האזורי בתל אביב. בתביעתו טען המשיב כי פיטוריו נעשו שלא כדין וביקש לבטל את החלטת פיטוריו. כמו כן תבע המשיב להצמיד את שכרו ודרגתו לאלה של הממונה על התקציבים בעיריית רמת גן, להעניק לו תוספת דרגה וכן לפסוק לו רכיבי שכר שונים שלא שולמו. בית הדין האזורי (מותב בראשות סגנית השופט הראשי עדנה גבריאלי; תיק נו/1937-3) דחה את תביעת המשיב לביטול פיטוריו על אף שקבע כי ההליכים שננקטו בעניינו לא היו ראויים (פסק דין מיום 4.9.98). בית הדין האזורי דחה את תביעת המשיב להצמדת שכרו לזה של הממונה על התקציבים בעיריית רמת גן. תביעתו של המשיב לתשלום רכיבי שכר שונים נדחתה, בעיקרה, לאחר שקבע שהוא קיבל את המגיע לו.

5.         על פסק דין זה הגיש המשיב ערעור לבית הדין הארצי. ערעורו התקבל. בית הדין הארצי (סגן הנשיא בדימוס יצחק אליאסוף, סגנית הנשיא אלישבע ברק, השופט יגאל פליטמן ונציג ציבור א. ביטי וג. סטויצקי;  300317/98) פסק די פיטוריו של המשיב נעשו שלא כדין והם בטלים (פסק דין מיום 26.11.00) . עם זאת, הואיל ובמועד פסק הדין הגיע המשיב לגיל פרישה, קבע בית הדין הארצי כי הוא זכאי לפיצויים על פיטוריו שלא כדין. אשר לתביעה להצמדת השכר, קבע בית הדין הארצי כי המשיב לא ויתר על זכותו להצמדה והוא זכאי למימוש ההחלטה בדבר הצמדה שכרו. וכך סיכם בית הדין הארצי את פסיקתו בערעור:

" פיטורי המערער, או הוצאתו המוקדמת לגמלאות, היו שלא כדין והם בטלים. משכך, זכאי המערער לפיצויים. פיצויים אלו מורכבים. מהפסד ממשי שהיה לו, כגון הפסד שכר, הפסד בגובה הפנסיה וכיוצא בהם בכפוף להקטנת הנזק מצדו. כמו כן זכאי המערער לפיצוי על כאב וסבל. לשם כך יש לבחון את הראיות ולשמוע הוכחות.

אין לראות במערער כמי שויתר על זכותו להצמדה לגזבר העירייה. יש לבחון את הראיות באשר לטענות המשיב בערעור באשר לסוד ההצמדה, לרכיבים המוצמדים, ולהסכמים אחרים הנטענים, וזאת רק במידה שאלו נטענו בערכאה הראשונה ואינם מהווים טענות חדשות הנטענות בערעור.

הערעור מתקבל. העניין מוחזר לבית הדין האזורי להשלמת הוכחות".

דברים אלה של בית הדין הארצי היוו את מסגרת הדיון בבית הדין האזורי בסיבוב השני לאמור - פסיקת גובה הפיצוי על ההפסד הממשי, פסיקת פיצוי על עגמת נפש וקביעת מתכונת ההצמדה והזכויות הכספיות הנובעות מכך.

6.         עניינו של המשיב חזר אפוא לבית הדין האזורי בתל אביב. בית הדין האזורי (השופטת דינה אפרתי; תיק 301937) דן בתביעות הכספיות של המשיב על הפסדי שכר מאז פוטר (אוקטובר 95) ועד הגיעו לגיל 65 (מרץ 2000) ועל הפרשות סוציאליות לאותה תקופה. בית הדין האזורי דן גם בתביעה לתוספת 40 שעות נוספות גלובליות לחודש ותוספת 10% - הנהלת חשבונות, על יסוד ההחלטה להצמיד את שכרו של המשיב לזה של הממונה על התקציבים בעיריית רמת גן (להלן - הממונה). כמו כן דן בית הדין בתביעת המשיב לקידום לדרגה 12+ מיום 1.9.95.

פסיקת בית הדין האזורי

7.         בית הדין האזורי קבע כי תביעותיו הכספיות של המשיב להפסדי שכר מיום פיטוריו ועד הגיעו לגיל פרישה מוגזמות (סעיף 5.15). בפריט זה פסק בית הדין האזורי כי המשיב זכאי להפרשי שכר על בסיס חישובי האגוד בסכום של 82,087.55 ש"ח (סעיף 5.16 ו-8.9 לפסק הדין).

8.         בית הדין קבע כי המשיב זכאי להצמדת שכרו לזה של הממונה על התקציבים בעיריית רמת גן. בית הדין  קבע כי ההצמדה מתייחסת לכל רכיבי ותנאי שכרו של הממונה (סעיף 8.5 בעמוד 23 לפסק הדין) וכפועל יוצא מכך זכאי המשיב לתוספת של 40 שעות נוספות גלובליות לחודש ותוספת 10% הנהלת חשבונות, זאת מחודש דצמבר 1990. כמו כן נפסק כי המשיב זכאי להצמדת דרגתו לדרגת הממונה (סעיף 8.8).

9.         בית הדין האזורי פסק למשיב סכומים אלה: