פסק-דין בתיק עע 400/07

השופטת רונית רוזנפלד

1.         לפנינו ערעור המערערת על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת ורדה סמט ונציגי הציבור מר יואב מרחבי ומר שלמה קפלן; עב 976/03), שקיבל בחלקה את תביעת המשיב. ערעור המערערת מתייחס לחיוב שחויבה בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של 2% לחודש, כמו גם לחיובה בתשלום הפרש תמורת הודעה מוקדמת בשווי שכר של מחצית החודש. כמו כן מבקשת המערערת התערבותנו בהוצאות שנפסקו על ידי בית הדין קמא שחייב אותה בתשלום הוצאות המשיב בעצמו בסך של 2,500 ש"ח וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור של 4,000 ש"ח ובתוספת מע"מ כחוק.

            הדיון בערעור התקיים על דרך של סיכומים בכתב.

2.          העובדות הרלבנטיות כפי שהן עולות מן התיק הן כדלקמן :

א.        המערערת (להלן גם - המועצה הדתית) נותנת שירותים שונים בתחומי הדת לתושבי העיר רחובות, ובכלל זה השגחה על הכשרות, רישום נישואין, הנפקת מסמכים ותעודות שונות.

ב.         המשיב הועסק על ידי המועצה הדתית בתפקיד רושם נישואין משנת 1993 ועד שפוטר מן העבודה ביום 13.10.02. פיטורין של המשיב נכנסו לתוקפם ביום 14.10.02.

ג.         על עובדי המועצות הדתיות חל ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר עובדי המועצות הדתיות שנחתם ביום 4.12.75. בסעיף 1 להסכם הקיבוצי נקבע כי יחולו על הצדדים הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות (להלן - החוקה).

ד.         התובע זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור של 53,000 ש"ח. בשלב ראשון, בסמוך לאחר פיטוריו, שולם לתובע סך של 33,000 ש"ח. את היתרה בשיעור 20,000 ש"ח קיבל התובע לידיו אך ביום 10.12.05 (למעלה משלוש שנים לאחר הפיטורים).

ה.        לתובע שולמה תמורת הודעה מוקדמת בשווי שכר של חודש ומחצה.

פסק הדין של בית הדין האזורי

3.         בבית הדין האזורי התבררה תביעתו של המשיב כנגד המועצה למתן פסק דין הצהרתי הקובע, כי פיטוריו מן המועצה נעשו שלא כדין, משיקולים פוליטיים, מנימוקים זרים ובניגוד להוראות חוק העבודה. בקשר לכך ביקש המשיב בכתב התביעה כי בית הדין יורה על החזרתו לעבודה, וכסעד חליפי ביקש שיפסק לו פיצוי כספי בגין פיטוריו שלא כדין. בסיכומים לא עמד עוד על התביעה להחזרה לעבודה וביקש שיפסק לו פיצוי כספי בגין פיטוריו שהיו לטענתו שלא כדין. בית הדין האזורי קבע כי פיטוריו של המשיב היו כדין, ומשיקולים ענייניים, ודחה את תביעתו הכספית בגין פיטורים שלא כדין.

            בנוסף לכך נדחו תביעותיו הכספיות של המשיב להפרשי פיצויי פיטורים (הנובעים מ"משכורת קובעת" גבוהה מזו שהייתה מוסכמת על המערערת), לארבע חודשי הסתגלות ולהפרשי שכר.

4.         בהתייחס לתביעת המשיב לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגין האיחור בתשלום סך של 20,000 ש"ח,  דחה בית הדין קמא את טענות המועצה כי האיחור נבע מ"טעות כנה" שנפלה בחישוביה. בית הדין קבע כי המועצה "לא פרטה בתצהיריה כמו גם בסיכומיה את הנסיבות והסיבות שהובילו אותה לאותה 'טעות' בגינה שולם לתובע הפרש פיצויי הפיטורים באיחור של שלוש שנים, ואימתי נתגלתה לה אותה הטעות. מאידך, לא שוכנענו כי הנתבעת הלינה תשלום פיצויי הפיטורים במכוון". על כן הפחית בית הדין קמא מפיצויי ההלנה שנתבעו, והעמידם על שיעור של 2% לחודש (72% מצטבר) מיום 1.11.02 ועד ליום 10.12.05, הוא המועד בו שולם התשלום בפועל.

5.         בית הדין האזורי קיבל את תביעתו של המשיב להפרש תמורת הודעה מוקדמת ופסק לו סך של 2,650 ש"ח כשיעור שכרו למחצית החודש. לעניין זה קבע כי חלה בנסיבות העניין הוראת סעיף 68 לחוקת העבודה לפיה, עובד הרשות שעבד בה למעלה מחמש שנים תימסר לו הודעה מוקדמת על פיטוריו, חודשיים לפני הפיטורים. בית הדין דחה את טענת המערערת כי המשיב היה עובד ארעי במועצה מאחר שלא הועסק "בתקן", ואף משרד הדתות דרש כל העת את פיטוריו על רקע זה. בית הדין קבע כי דרישה כזו של משרד הדתות לא הוצגה, ומשכך קבע כי: "בנסיבות אלה ובהעדר ראיה שיהא בה כדי לתמוך בגרסת המערערת, ונוכח העובדה שהתובע הועסק משך כ-10 שנים אצל הנתבעת, אנו מעדיפים גרסתו של התובע לעניין היותו במעמד של "עובד קבוע" של הנתבעת ולעצם זכאותו ליתרת תשלום בגין חצי חודש הודעה מוקדמת".

בית הדין הוסיף וחייב את המערערת בתשלום הוצאות משפט למשיב בסך של 2,500 ש"ח, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

6.         עיקרי הטענות שבערעור

א.        המשיב אינו זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, אם על רקע התנהגותו, אם עקב טעות כנה, ואם מן הטעם שהייתה מחלוקת משפטית ממשית וכנה בין הצדדים, לרבות מחלוקת משפטית בדבר עצם זכאותו של המשיב לקבלת פיצויי פיטורים נוכח נסיבות הפסקת עבודתו.

ב.         חלקו של סכום פיצויי הפיטורים בשיעור של 20,000 ש"ח שולם למשיב רק במהלך ההליכים בבית הדין קמא, עקב חילוקי הדעות המהותיים שעלו בין הצדדים לעניין כל נושא הפיטורים, לרבות פיצויי הפיטורים. התשלום בוצע לאחר היוודע הטעות למערערת במהלך הדיונים, ולאחר הסדרת חילוקי הדעות במסגרת ההליכים בבית הדין.

ג.         לחילופין - המערערת טעתה טעות כנה בסברה בתום לב כי כל הסכומים המגיעים למשיב לצורך פיצויי פיטורים שולמו במלואם, ואם היה המשיב פונה אל הנהלת החשבונות של המערערת ומידע אותה בדבר הטעות, היה חלק זה שבתשלום משולם לו במועדו, כפי ששולם חלק הארי מפיצויי הפיטורים. הטעות הכנה נודעה למערערת "רק לאחר ובמהלך ההליכים המשפטיים" ועל כן לא יכלה המערערת ליתן פרטים אודות הטעות במסגרת ההליך בבית הדין האזורי.

ד.         על בית הדין לפעול שלא באופן שרירותי אלא להפעיל שיקול דעתו בפסיקת פיצויי הלנה, ואף רשלנות יכולה להיחשב טעות כנה.

ה.        בית הדין קמא טעה כשלא קיבל את טענת המערערת לפיה היה המשיב עובד ארעי, ועל כן אינו זכאי ליתרת תשלום בגין חצי חודש הודעה מוקדמת. אם אכן גרס המשיב כי לזכותו עמד תשלום כלשהו היה עליו לפנות בעניין זה למנהל החשבונות של המועצה.

ו.     יש להתערב בפסיקת ההוצאות מאחר שבית הדין קמא חייב את המערערת בהוצאות משפט כולל של 7,120 ש"ח חרף העובדה שהמשיב העמיד את סכום התובענה על סכום העולה פי כמה וכמה על הסכום שנפסק לטובתו בסופו של דבר.