פסק-דין בתיק עע 391/05

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת נטע רות ונציגי הציבור מר שמואל קובי ומר תדי לבקובסקי; עב 1774/00) אשר קיבל חלק משמעותי מתביעותיו של המערער בע"ע 452/05 (להלן גם - מר זוהר) כנגד המערערת בע"ע 391/05 (להלן  גם - כלל).

2.         הרקע הכללי תואר היטב על ידי בית הדין האזורי והוא:

"1.       התובע הועסק כמפקח רכישה בנתבעת החל מיום 1.2.93 ועד ליום 10.3.98 (ר' סעיף 1 לרשימת המוסכמות מיום 19.10.00 להלן: "רשימת המוסכמות").

2.         בתוקף תפקידו כמפקח רכישה הופקד התובע על פיתוח וקידום מכירות של פוליסות ביטוח חיים באמצעות סוכני ביטוח וסוכנויות ביטוח שבפיקוחו והוא שימש כאיש קשר בין הסוכנים והסוכנויות לבין הנתבעת - חברת הביטוח (ר' סעיף 2 לרשימת המוסכמות).

3.         תנאי ההעסקה של מפקחי רכישה, ובכללם גם התובע היו מבוססים על משכורת יסוד בצירוף עמלות פיקוח בשיעור מסויים מסך כל התפוקה השנתית המצטברת שהניבו סוכני הביטוח אשר בפיקוחם (ר' סעיף 3 לרשימת המוסכמות).

4.         התובע התפטר מעבודתו בנתבעת, על פי הודעתו מיום    9.2.98, תוך מתן הודעה מוקדמת של חודש ימים, ואילו הנתבעת ויתרה על עבודתו בתקופת הודעה המוקדמת (ר' סעיף 4 לרשימת המוסכמות).

5.         לפני התפטרותו וביום 30.1.98, שיגר התובע לנתבעת מכתב התראה וזאת לטענתו בשל הרעת תנאי עבודתו ופגיעה במעמדו (להלן: מכתב ההתראה"). במסגרת מכתב זה העלה התובע כלפי הנתבעת טענות שונות: התובע ציין במכתבו הנ"ל, בין היתר, כי אם הנתבעת לא תענה לדרישותיו אזי הוא יראה בכך פגיעה מוחשית בתנאי העסקתו, תוך יצירת נסיבות ביחסי העבודה שאינן מאפשרות המשך העסקתו וכי לאור זאת הוא יאלץ לנקוט בהליכים המתחייבים מכך לרבות, התפטרות בדין מפוטר (ר' נספח ב1 לכתב התביעה)".

3.         א.        מר זוהר  טען,  כי  התפטר  עקב  פגיעה  מוחשית בתנאי עבודתו אשר

התבטאו בין היתר גם ברכיבי תביעתו להפרשי שכר.

ב.         ההרעה אליה מתייחס מר זוהר מתבטאת במספר רכיבים והם: הפחתת שיעור העמלה שהיה זכאי לקבל, לטענתו, ביחס לפרמיות שהניב הסוכן מר אשכנזי שהיה תחת פיקוחו. זאת, באופן רטרואקטיבי וחד צדדי. כמו כן, כלל הפחיתה מן הפרמיות בגין שתי פוליסות אשר טופלו על ידי סוכנות נוספת שהיתה בפיקוחו בשם "אסטרו ברקוביץ". בכך שינתה לרעה את שיעור הפרסים להם היו זכאים המפקחים על פי הסדרי העבודה שבין כלל לבינם.

ג.         בית הדין האזורי דן ובחן כל אחת מטענותיו אלה של מר זוהר וקבע כי בהפחתת שיעור העמלה שלו בגין עסקאותיו של הסוכן מר אשכנזי היה משום הפרת הסכם העבודה, ולכן חייבת כלל לשלם למר זוהר את הפרשי העמלות בהתאם לשיעור שנקבע בהסכם העבודה.

            באשר לטענה בדבר הפחתת העמלות בגין פוליסות שנעשו באמצעות הסוכנות "אסטרו ברקוביץ", קיבל בית הדין האזורי את גרסתה של כלל, לפיה מר זוהר פעל באופן החורג מחובת האמון בנוגע למבוטחיו של הסוכנות "אסטרו ברקוביץ" ולכן כלל פעלה כדין בכך שהחליטה לשלול ממנו את העמלות. אף טענתו של מר זוהר בקשר להפחתת שיעור הפרסים לכלל המפקחים נדחתה ובית הדין האזורי קבע נכונה, כי נושא זה מעצם טיבו נתון לשיקול דעתה של כלל. גם טענותיו של מר זוהר בדבר התנכלות והושבתו ב"חלל הפתוח" נדחו ובית הדין האזורי קבע כי אין בנסיבות אלו כדי להוות הרעה מוחשית בתנאי העבודה.

            בסיכומו של נושא זה קבע בית הדין האזורי כי מר זוהר לא הוכיח כי התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים ולכן תביעתו זו נדחתה. נציין, כי מר זוהר קיבל את כספי הפיצויים והתגמולים שהיו לטובתו בפוליסות ביטוח המנהלים, וכל המחלוקת התייחסה לסכום שמעבר לסכום הצבור בפוליסה.

            לעומת זאת, בית הדין האזורי קבל את טענותיו של מר זוהר בקשר לחישוב זכותו לדמי הודעה מוקדמת ולפדיון חופשה שנתית.

            על תוצאה זו של פסק הדין הגישו הן כלל והן מר זוהר ערעורים.

4.         ערעורה של כלל (ע"ע 391/05)

א.        בשני עניינים מבקשת כלל, כי נתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.

האחד - בדבר חיובה בתשלום הפרשי עמלות אשכנזי החל מנובמבר 1996 ועד מועד התפטרותו של מר זוהר. כלל ויתרה על טענותיה בקשר לחיובה לשלם את הפרשי העמלות עבור עשרה חודשים בשנת 1996.

השני - כנגד דרך חישוב הפרשי פדיון החופשה השנתית.