פסק-דין בתיק עע 330/07

1.         שני הערעורים שלפנינו מכוונים נגד פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת הראשית עליה פוגל ונציג הציבור מר כבדיאל; עב 4163/06) אשר קיבל את חלק הארי של התביעה שהגישה המערערת גב' רגב.

2.         לאחר שנתנו דעתנו לחומר שהובא לפנינו ולטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי לא נמצא פגם משפטי בתוצאת פסק הדין של בית הדין האזורי, ועל כן דינם של שני הערעורים להידחות.

העובדות כפי שנקבעו בפסק הדין האזורי

3.         המערערת, גב' דנית רגב (להלן - המערערת) הועסקה משך כ-4 שנים במערערת - קול דן-מקומות טובים בע"מ (להלן - החברה) כארבע שנים.

4.         בתאריך 15.3.06 אירעה תקרית במהלכה התפרצה המערערת כלפי הממונה עליה - גב' לוזון, שלאחריה התבקשה המערערת לעזוב את המקום ולשהות בחופשה.

            בפגישה שקיימו השתיים ביום 21.3.06 הודיעה גב' לוזון למערערת כי היא מפטרת אותה מעבודתה בחברה (להלן - הפגישה).

5.         לפני אירוע ההתפרצות יזמו מספר עובדים בחברה, בראשותה של המערערת, פניה להסתדרות על מנת להביא להצטרפות עובדי החברה להסתדרות (להלן - ההתארגנות).

6.         עובר לאירוע ההתפרצות ובמהלך הפגישה ידעה גב' לוזון על חברותה של המערערת בהתארגנות ובייזומה.

הכרעת בית הדין האזורי

7.         בהכרעתו קבע בית הדין האזורי כך:

א.        החלטתה של גב' לוזון לפטר את המערערת "באה בגלל ההצטרפות להסתדרות, מה גם שהתובעת לא רק הצטרפה להסתדרות, אלא היתה זו שיזמה הצטרפותם של עובדים נוספים לארגון עובדים.

ב.         טענות הגנה של החברה לפיה הפיטורים נעשו על רקע של הפרות המשמעת החוזרות ונשנות של התובעת במשך שנות עבודתה היו "לה לרועץ.

לא עלה בידי החברה להרים את נטל ההוכחה ולהראות, כי התובעת פוטרה מטעמים עניינים".

8.         על רקע זה, הגיע בית הדין האזורי למסקנה לפיה נעשו פיטוריה של המערערת בניגוד לסעיף 33 י' לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים).

9.         נוכח הוראותיו של סעיף 33י(א)(1) לחוק הסכמים קיבוציים וההלכה הפסוקה בנוגע לפיטורים בשל פעילות בארגון עובדים, קיבל בית הדין את עיקר תביעתה של המערערת והורה על השבתה לעבודה בחברה,  תוך קבלת שכרה מהיום בו הופסקה עבודתה בפועל, הוא יום 16.3.06 ועד ליום החזרתה לעבודה.

10.       לאחר שניתן פסק הדין, הודיעה המערערת לחברה על התפטרותה ועל כך שמשך התקופה עבדה והשתכרה, בשיעור שאינו נופל מזה שהייתה משתכרת בעבודתה בחברה.

דין והכרעה

11.       ערעורה של החברה עניינו בשניים: מסקנותיו של בית הדין לפיה פוטרה המערערת בשל מעורבותה בהתארגנות העובדים; וחיובה בתשלום מלוא השכר, מבלי שנלקחה בחשבון חובת הקטנת הנזק והפחתת השכר שהשתכרה המערערת בפועל בתקופה שעד להשבתה לעבודה (להלן - הקיזוז)

12.       החברה מכוונת נגד ממצאיו העובדתיים של בית הדין ומסקנותיו לפיהן פוטרה המערערת בגלל מעורבותה בהתארגנות העובדים, לא מצאנו טעם משפטי המצדיק התערבותנו בהן. אלה נקבעו בהתבסס על העדויות שהובאו לפניו ובמיוחד, על התרשמותו הישירה מעדותה של גב' לוזון, בנוגע להליך הפיטורים וטעמיו. מכל מקום, סעד ההשבה לעבודה אינו רלבנטי עוד, נוכח הודעתה של המערערת, כי אינה חפצה לחזור לעבודתה בחברה.

13.       טענת הקיזוז בדין יסודה, ככל שהיא מכוונת כנגד השבת השכר לתקופה שבין הפיטורים ועד ההחזרה לעבודה. זאת, משנמצא כי באותה תקופה עבדה המערערת והשתכרה בפועל, ומשכך לא נגרם לה הפסד שכר.