פסק-דין בתיק עע 322/06

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת ורדה סאמט, עב 8832/00) מיום 29.3.2006 בו התקבלה תביעתו של המשיב לתשלום יתרת פיצויי פיטורים, בין השאר, עקב הכללת רכיבי גילום המס במשכורת הקובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, וכן פיצוי בגין אי ביטוח מלוא שכרו בביטוח פנסיוני.

2.         לאחר שעיינו בכלל החומר שהובא בפנינו במסגרת הערעור, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים בדיון שנערך בפנינו, אנו מחליטים כי דין הערעור להידחות פרט לעניין גילום רכיבי המס לחישוב פיצויי הפיטורים, כפי שיובהר להלן.

3.         המשיב (להלן: העובד) היה אחד מבעלי המניות במערערת (להלן: החברה) והועסק בה כמנכ"ל מיום 1.7.1988 ועד ליום 30.4.1996. במהלך תקופת העסקתו, נחתמו בין הצדדים מספר הסכמים, אשר הסדירו את תנאי העסקתו. בהסכם משנת 1992 נקבעו התנאים בהם יבוטח העובד בקרן פנסיה או בביטוח מנהלים על פי בחירתו, ואת אופן חישוב פיצויי הפיטורים לכשיגיע זמן תשלומם. בהסכם משנת 1996 נקבע כי העובד יעבור להיות מועסק בחברה כיועץ בנושאים ותחומים שונים לפי החלטת הדירקטוריון. עוד נקבע כי עיקרי הסכם 1996 ימשיכו לחול על הצדדים, ובכללם עניין הביטוח הפנסיוני ועניין פיצויי הפיטורים. העובד המשיך להיות מועסק כיועץ כאמור, עד לחודש אפריל 1998, עת החליטו הצדדים, באופן מוסכם, על סיום עבודתו. 

4.         עם סיום העסקתו של העובד בחברה, שולמו לו פיצויי פיטורים כפי שסוכם עמו בהסכם משנת 1992. החברה חישבה את הסכום לתשלום פיצויי פיטורים מבלי לכלול את רכיבי גילום המס עבור התשלום לביטוח לאומי, ביטוח בריאות, וקרן השתלמות. העובד עתר לבית הדין האזורי בתביעה לתשלום הפרשים בפיצויי הפיטורים שמקורם ברכיבי גילום המס כאמור.  בית הדין האזורי קיבל את עמדתו, וקבע כי " היות ומשכרו של עובד לצורך פיצויי פיטורים לא מפחיתים את הסכום ששילם הוא למוסד לביטוח לאומי, לא את הסכום ששולם בגין מס בריאות ולא את חלקו המופרש לצרכי חיסכון בקרן השתלמות הרי שדינם של גילומי המס של אותם הרכיבים כדינם של אותם רכיבים ויש לראותם כחלק אינטגרלי משכרו של התובע, שכן הללו שולמו לתובע על מנת שלא יוטל עליו לשאת בתשלומים המגולמים, קרי - ביטוח לאומי, מס בריאות וקרן השתלמות".

            משכך, פסק בית הדין האזורי כי על החברה לשלם לעובד סך של 74,956 ש"ח כתוספת לסכום של 540,000 ש"ח אשר שולמו כפיצויי הפיטורים.

5.         כאמור, דין הערעור בעניין זה להתקבל. אין מחלוקת בין הצדדים כי העובד לא פוטר מעבודתו, וכי עניין תשלום פיצויי הפיטורים עוגן בהסכמים שביניהם. קרי, המדובר בזכות לפיצויי פיטורים הקמה מכוח הסכם, ולא מכוח חקיקת המגן. בהסכם משנת 1992, אשר המשיך לחול על הצדדים מכוח ההסכם משנת 1996, בכפוף לאמור בו, נקבע כי פיצויי הפיטורים ישולמו לפי שכרו האחרון של העובד, וזאת בנוסף לשחרור כספי ההפרשה לביטוח מנהלים בשיעור של 13.33%, חלק המעביד, אשר הופרשו לעובד במשך שנות עבודתו. 

      שכרו של המערער, בלא רכיבי גילום המס עמד על 54,434 ש"ח. לאחר הוספת רכיבי גילום המס, עמד שכרו על 62,538 ש"ח. שגגה יצאה מלפני בית הדין האזורי עת קבע כי שכרו, לעניין חישוב פיצויי הפיטורים מכוח ההסכם שבין הצדדים, כולל את רכיבי גילום המס. ראשית, על פי ההסכמים שבין הצדדים יוחד סעיף נפרד לשכר העובד, להבדיל מסעיפי גילום החזר הוצאות המס שלו. שנית, על בסיס אותו שכר עבודה לא מגולם, נקבעה חובת ההפרשה המוסכמת לביטוח מנהלים כאמור. שלישית, אף העובד עצמו, במכתב ששיגר לחברה ביום 8.7.1999 תבע את הכספים המגיעים לו, לפי שכר קובע של 54,434 ש"ח. מעבר לכך, אף בלא התחקות אחר אומד דעת הצדדים לעניין זה, די בהלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט הגבוה לצדק, בפסק דין בג"צ 4838/03 קרן קיימת לישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה (ניתן ביום 17.1.2007), כדי להבהיר שהשכר הקובע אינו כולל את רכיבי גילום המס. בפרשה זו נקבע כי אין לראות בהחזר הוצאה אותה משלם מעביד לעובד, חלק משכרו לצורך חישוב גמלה. שם דובר על החזר הוצאות רכב וטלפון אותם שילם המעביד, הוצאות אשר לא הוכרו כשכר הקובע לצורך תשלום גמלה. כך גם בענייננו. המדובר בהוצאות המוטלות על העובד - ביטוח לאומי, מס בריאות, וקרן השתלמות. מעביד הבוחר להחזיר הוצאות אלה לעובד, רשאי לעשות כן בהסכם, ואולם אין בעשותו כן, כדי להפוך את התשלום לחלק מהשכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים, באשר אין המדובר בשכר המשולם כנגד עבודה שביצע העובד, כי אם תשלום כנגד הוצאה שהעובד הוציא.

6.         בערעורה, מוסיפה החברה וטוענת כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי. דין טענותיו אלו להידחות. הלכה מושרשת היא, כי בית דין זה כערכאת ערעור, אינו נוטה להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, בייחוד אלו המתבססות על התרשמותו ממהימנות העדים. לערכאה ששמעה את העדים יתרון על פני ערכאת הערעור, בשל ההזדמנות להתרשם מהם באופן בלתי אמצעי. על כן התערבות בממצאי מהימנות ובקביעות עובדתיות המושתתות על התרשמות מעדים היא חריגה, ושמורה לנסיבות קיצוניות ויוצאות  דופן (ראו: עע 300228/95 שלמה ויטראול נ' אבא מרגלית יצור ושיווק דברי מאפה בע"מ, ניתן ביום 28.10.2006; ע"פ 86/04 אבי כנפו נ' מדינת ישראל - טרם פורסם). במקרה דנא, לא מצאנו כי מתקיימים טעמים משפטיים או אחרים המצדיקים את התערבותנו בממצאים העובדתיים של בית הדין האזורי, ועל כן דין טענות החברה להידחות.

7.         סוף דבר - הערעור מתקבל חלקית.

            המשיב יחזיר לחברה את הסכום של 74,956 ש"ח אשר שולמו לו, כשיעורו ביום התשלום, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום תשלומו למשיב ועד ליום תשלומו במלואו בפועל למערערת.

            נוסף על כך, ישלם המשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך     5,000 ש"ח, בתוספת מע"מ, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד יום התשלום בפועל.

ניתן בהעדר הצדדים היום, כ"ה בתמוז, תשס"ז (11 יולי, 2007) וישלח לצדדים.