פסק-דין בתיק עע 313/06

השופט שמואל צור

1.         המערער הועסק על ידי המשיבה כמציל בבריכה של מועדון כושר שהיא מנהלת. תקופת העסקת המערער נמשכה 14 חדשים. ביום 8.1.06 פוטר המערער מעבודתו, עקב אירוע שהתרחש בבריכה ביום 5.1.06.

2.         בבית הדין האזורי התבררה תביעה שהגיש המערער בעניין פיטוריו. לטענתו, פיטוריו היו שלא כדין. לטענתו, הוא פוטר בשל הוראה שנתן למתרחצים בבריכה ביום 5.1.06 שלא להתרחץ בה משום שבמים אין מספיק חומר חיטוי. לטענתו, הוא מילא את חובתו על פי חוק כמציל ואין הצדקה לפיטוריו בשל כך.

            המשיבה טענה כי  פיטוריו של המערער נעשו על רקע שונה: לטענתה, המשיב הפר את המשמעת בכך שבו ביום (5.1.06) מצא הממונה על המערער - מר מזרחי - את המערער במסדרון המצילים שבמועדון כשרק מגבת לגופו. לגרסת המשיבה, מר מזרחי ביקש לשאול את המערער שאלות בקשר לכך אך נתקל בסירוב. מר מזרחי התקשר למר קריפס, הוא מנהל המועדון, אשר שהה אותה שעה בהשתלמות מחוץ לעיר, בבקשה להוציא את המערער לחופשה. מר קריפס,  שוחח עם המערער ודרש ממנו לצאת לחופשה אך המערער סירב. על רקע זה, ביום 8.1.06, כאשר שב מר קריפס מן ההשתלמות, הוא מסר בידי המערער מכתב בדבר פיטוריו מעבודתו לאלתר.

3.         בית הדין האזורי נשמעו עדויות המערער ומר קריפס מטעם המשיבה. בית הדין קיבל את גירסת המשיבה בדבר נסיבות פיטוריו של המערער. בית הדין האזורי קבע - על יסוד הראיות שהיו בפניו - שהמערער לא קיים את הוראותיו של מר קריפס בדבר הוצאתו לחופשה עד לקיום הבירור בקשר לחילופי הדברים עם מר מזרחי ביום 5.1.06. כתוצאה מכך נאלצה המשיבה להסתייע בשוטרים על מנת לפנות את המערער ממקום העבודה.

            בית הדין האזורי השתכנע מעדותו של מר קריפס כי לא היה כל קשר בין פיטוריו של המערער לבין התנהגותו בקשר להעדר חומר חיטוי במים וציין כי המחסור בכלור במים היה ידוע למשיבה עוד לפני תחילת המשמרת של המערער. בית הדין השתכנע כי הסיבה לפיטוריו של המערער היתה משמעתית, לאמור - סירובו לקבל את מרות הממונה הישיר עליו ואת מרותו של מר קריפס עצמו.

            בית הדין האזורי קבע כי לא היה כל פגם בהליך הפיטורים וציין כי, לבקשת המערער, נערך לו שימוע מאוחר בנוכחות מר מזרחי ומר קריפס, אשר לא הביא לשינוי החלטת הפיטורים. עם זאת מצא בית הדין האזורי להורות כי זכויותיו של המערער כעובד יחשבו עד מועד השימוע (12.2.06) ולא עד יום הפיטורים (8.1.06).

4.         בערעור בפנינו חזר המערער על עיקר טענותיו בבית הדין האזורי לפיהן פיטוריו נעשו על רקע התראותיו למתרחצים בשל העדר חומר חיטוי במימי הבריכה. במיוחד טען המערער כי לא ניתן היה להתבסס על עדותו של מר קריפס לגבי נסיבות פיטוריו בהיותה, לדבריו, עדות שמיעה. לטענתו, היה על המשיבה להזמין לעדות את הממונה הישיר עליו, הוא מר מזרחי.

            המשיבה תמכה בפסיקת בית הדין האזורי ובקביעותיו העובדתיות.

5.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, אנו מחליטים לאשר את פסיקת בית הדין האזורי בעיקרה, מטעמיו, ולדחות את הערעור בכפוף לתיקון קל בנושא ההוצאות. המחלוקת שעמדה לדיון בבית הדין האזורי היתה עובדתית גרידא. בית הדין האזורי שמע את העדויות והתרשם מן העדים. בית הדין האזורי קיבל את גירסת המשיבה לגבי נסיבות פיטוריו של המערער. בית הדין האזורי דחה את גרסת המערער לגבי נסיבות פיטוריו. מדובר בקביעות עובדתיות שאין ערכאת הערעור, שלא שמעה את העדים, ממהרת להתערב בהן.

6.         עיקר עדותו של מר קריפס לגבי הפרת המשמעת של המערער אינה עדות שמיעה. מר קריפס, כמנהל כמועדון, העיד על תלונה ששמע ממר מזרחי ביום 5.1.06 לגבי התנהגותו של המערער. עדותו של מר קריפס התבססה על הידע שלו, כמנהל במועדון, והיא התייחסה גם לתלונות אחרות כלפי המערער במקרים אחרים (סעיף 8 לפסק הדין). גם זו עדות מכלי ראשון שניתן לקבלה ולהעניק לה את המשקל הראוי.

            גם אם היינו מקבלים את טענת המערער כי מדובר בעדות שמיעה, הרי - כפי שקבע בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 9.4.06 - עדות שכזו קבילה בבית הדין לעבודה בכפוף לבחינת משקלה הראייתי. על כל פנים, במקרה הנדון, גם אם היה בית הדין האזורי מייחס לעדותו של מר קריפס משקל ראייתי נמוך, הרי לא נסתרה עדותו זו, והעיקר - גירסת המערער לגבי נסיבות פיטוריו המבוססות על עדותו שלו בעניין זה לא התקבלה.

7.         המשיבה היא מעסיק פרטי. המשיבה מנהלת מועדון בריאות ובו בריכת שחיה. למשיבה חוג של מנויים הבאים בשעריה והיא בודאי אמונה על רמת שרות נאותה למנוייה. המערער עבד בשרות המשיבה אך היו תלונות כלפיו לגבי התנהגותו. יותר מכך, ביום האירוע, המערער לא נענה להוראות הממונים עליו ובכך הפר את המשמעת. על רקע זה          יש יסוד לקביעת בית הדין האזורי כי המערער פוטר על רקע תפקודו הלא ראוי ולא על רקע "מקצועי".

            מעסיק רשאי לסיים את שרותו של עובד, בכפוף למגבלות חוקיות או למגבלות המעוגנות בהסכמי או הסדרים קיבוציים ובלבד שהחלטתו עניינית, מוצדקת וסבירה. במקרה הנדון עמדה החלטת המשיבה בדבר פיטוריו של המערער בכל אמות המידה הללו.

8.         המערער פוטר ביום 8.1.06 אך בית הדין מצא שיש לקבוע את זכויותיו כאילו המשיך לעבוד עד יום השימוע (12.2.06). בכך התקבלה, במקצת, תביעתו של המערער. בנסיבות אלה סבורים אנו שלא היתה הצדקה לחייב את המערער בהוצאות  בבית הדין האזורי ואנו מורים על ביטולן. אם שולמו ההוצאות, או אם נוכו על ידי המשיבה מכספים המגיעים למערער, אנו מורים למשיבה להחזיר את סכום ההוצאות למערער תוך 21 ימים מיום המצאת פסק דין זה.

9.         סוף דבר - הערעור נדחה. בנסיבות העניין מצאנו שלא לחייב את המערער בהוצאות הערעור.

ניתן היום ט"ו בתמוז, תשס"ו (11 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.